מתוך: "סיורים בירושלים"
תחילת הסיור – בניין ג'נרלי
בניין מצפה – רחוב יפו 29 ירושלים
במקום היה מבנה בן 4 קומות משנת 1869 שנהרס ובמקומו בנו השותפים פרץ וחסידוב בית משרדים מודרני וצרפו כשותף שלישי את בנקו דה רומא – בנק איטלקי שפעל בירושלים. הבניה הסתיימה בשנת 1939 ולבית קראו "בית מצפה" על שם בית הדפוס של פיינגולד שפעל בשם הזה בסמוך. האדריכל היה ראובן אברמוביץ שתיכנן גם את בניין פרומין ברחוב המלך ג'ורג' ובו ישבה הכנסת. הבניין הוא בסגנון הבינלאומי עם פסי אבן בין הקומות המדגישים את אפקט הזרימה שאופייני לסגנון זה. כאשר הבניין היה מוכן, השתכן הבנק בקומתו הראשונה. על הקיר היתה תמונה של המלך ויטוריו עימנואל, של הדוצ'ה מוסוליני ושל הזאבה הקפיטולינית, אבל הבנק לא ישב שם הרבה זמן כיון שבשנת 1940 הצטרפה איטליה לגרמנים במלחמה מול בריטניה ולכן היתה מדינת אויב ועסקיה בארץ נסגרו.
כאשר האנגלים בשנת 1947 תפסו את בניין בנק אפ"ק ברחוב יפו 21 והפכו את כל האזור ל"אזור ביטחון", הגיע הבנק לבניין מצפה ואחרי קום המדינה חזר הבנק לבניינו. הבניין שימש מאז את : משרד האוצר, בנק ישראל, בזק ובנק המזרחי.
בתי פיינגולד – יפו 31 ירושלים
בתי פיינגולד הם שלשה אגפי בניין הסוגרים ביניהם חצר. שלמה פיינגולד היה יהודי מומר שהתחתן עם פרוטסטנטית אנגליה והתנצר. את הבית בנה בשנת 1895 וסיים אותו תוך שלש שנים. הבית הכיל חנויות, עסקים קטנים, דירות ועוד.
את הבית ודייריו תאר עגנון בספרו "תמול שלשום":
"כל הבית מיושב ומדוייר. למטה חנויות ומחסנים ומרתפים ועליהם חדרי דירה שפתחיהם פתוחים אל תוך החצר, וגזוזטרא של ברזל מקיפה אותם כמין מ"ם סתומה. ומשפחות ורווקים ורווקות דרים שם. מקצתם בעלי אומנויות אינטליגנטיות ומקצתם אין להם אמנות מסוימת, אבל מוכנים לכל עסק. מקצתם אמנים וסופרים ומקצתם קרובים לאמנות ולספרות.וביניהם כובעניות ותופרניות, שידיהן עושות מלאכה ולבן פונה לאותו איני יודע מהו."
בין העסקים שפעלו בבית היו:העיתונים "דואר היום" של איתמר בן אב"י ו"האמת" עתונו של פיינגולד, בקומה שניה פעל אולם שהיו בו אירועים שונים וכן שימש כראינוע שהחליף את שמו מ"סינימה בינלאומי" ל"סינימה לאומי" ואחר כך ל"קלבר". כאן היה סטודיו לצילום של אחד מחלוצי הצילום בארץ – יעקב בן דב, בית חרושת לחלבה "חביליו" ועוד.
היום החצר משנה פניה ויש בה מסעדות ובארים.
בניין אכסנית ניקולאי – יפו 32
הבניין יוצא כאילו ממגרש הרוסים לעבר רחוב יפו. הוא נבנה בשנת 1903 כדי לשכן 1200 צליינים רוסים, כהרחבה למגרש הרוסים. בתקופת המנדט ישבה בבניין הבולשת הבריטית. היא הותקפה על ידי האצ"ל פעמיים: במרץ 1944 וב – דצמבר 1945. נזק כבד נגרם לבניין באזור הפגישה שלו עם רחוב יפו, אבל הנזק תוקן על ידי הבריטים. אחרי קום המדינה היו בבניין: מחלקת המדידות, רשם המקרקעין (הטאבו), בית המשפט לתעבורה, ההוצאה לפועל וסניף מגן דוד אדום בירושלים.
הבניין הרוסי החדש – יפו 34
הבניין נבנה בשנות ה – 30 בסגנון הבינלאומי על ידי החברה הרוסית האורתודוכסית וסימלה מתנוסס בפינת הבית מעל הקומה השלישית. קו הזרימה האופייני אותו ראינו כבר על מספר בתים נמצא גם כאן בדמות פסי אבן אופקיים.
בתקופת המנדט ישב בבית הזה המושל הבריטי ולכן הוא משך אליו הפגנות של היישוב. אחרי קום המדינה ישבו כאן מחלקות שונות של העיריה ובהן גם מחלקת החינוך. עם בניית מכלול עירית ירושלים בכיכר ספרא התיישבו בבית עסקים שונים.
בניין "מלון ורשבסקי" – יפו 36
בבניין פעל מלון ורשבסקי משנות ה – 30 ועד לשנת 1966. הוא הוקם על ידי אליעזר דב הרלינג מוורשה ומכאן שמו. המלון נוסד בשנת 1905 בקרבת גן העיר (גן דניאל) ואחר כך עבר לכאן. מעל הבית, ברחוב הלני המלכה, היה עוד בית להשכרה ובחלק ממנו השתמש המלון. הבית הזה נבנה להשכרה בשנת 1929 על ידי נוצרי מבית ג'אלה ושמו סאבא אל אערג'. הבית מעוטר בקרמיקה וגם ראשי תבות שמו של בעל בית המלון מופיעים על חזית הבית בשלט מקרמיקה.
בבית המלון ורשבסקי התגוררו בין השאר גם יצחק בן צבי ולוי אשכול.
בית חורי – יפו 38
הוקם גם כן בשנות ה – 30. בסורג משולבים האותיות C, K כנראה שאלו ראשי תבות שמו של חורי.
בית אמינוף – יפו 40
הוקם בשנת 1935 על ידי יוסף אמינוף. שימו לב לחזית הבולטת ושוקעת חליפות. במרפסות אפשר לראות את דוגמת השמש השוקעת בסגנון האר- דקו. מעל הכניסה גמלון ומעל לחנויות קשתות עם אבני ראשה מסוגננים.
בבית פעל בתקופת המנדט ואחריה קפה אלסקה המפורסם.
בית מני – יפו 42
נבנה על ידי עורך הדין אהרן מני בשנות ה – 30. בבנין פועל עד היום בית מרקחת אלבא שנוסד בירושלים בשנת 1924. בשנת 1936 נרכש על ידי הרוקח וילי רוזנברג שהוריש אותו לבנו – אבי רז שנפטר בספטמבר 2010. בית המרקחת מוחזק ומופעל כיום על ידי המשפחה. חנות מיתולוגית נוספת בבניין היא חנות ספרים ירדן שפועלת במקום משנת 1952. בחזית הבית עמד לאורך השנים אקליפטוס ענק שנגדע ב – 2003 במסגרת בניית הרכבת הקלה.
בניין "מלון רון" – יפו 44
בנייתו הושלמה בשנת 1928 על ידי האחים קוקיא שבנו אותו כבית דירות על ידי הקבלנים פרץ וחסידוב (ראה בניין מצפה) אבל מהר מאד הפך למלון בשם "תל אביב". את המלון ניהל טודרוס ורשבסקי. משך השנים החליף המלון את שמו ל – "רון" "מנורה" ועוד. הבניין מאד סימטרי והמרפסת בחזית עומדת על תומכות בצורת ראש אריה. המרפסת הזו נכנסה להסטוריה כי מעליה הכריז מנחם בגין שיצא מהמחתרת, ב – 3/8/1948 על פירוק אצ"ל והצטרפות לוחמיו לצה"ל.
בבניין הזה שכן אחד מבתי הקפה המפורסמים בירושלים – קפה וינה.
בית האוניה – יפו 41
כתב שמואל אזרחי בריסקר בספרו "בניתי בית":
"ליד קולנוע ציון ניצב גם כיום בית ישן בן שתי קומות, בעל גזוזטרת עץ סגורה הפונה לרחוב יפו, ובפינתו מזדקר כעין חרטום של אניה. אדריכלות משונה קצת, אולם הבית בנוי באופן יסודי וקירותיו בעובי של מטר וחצי"
בבניין פעל משנת 1933 ועד קום המדינה הקונסרבטוריון למוסיקה בהנהלת אמיל האוזר – בעלה של דר' הלנה כגן. בקומת קרקע היה בשנות ה – 50 וה – 60 המועדון של סורמללו. כאן היו עד שנות ה – 70 משרדיה של חברת המוניות "אריה".
הבית נהרס בשנים האחרונות ובמקומו נבנה בניין המשביר לצרכן . אם תחפשו מימין לכניסה ומעליה, תראו את "חרטום האניה" שנשאר, כדי להזכיר משהו לדורות שיבואו.
שכונת נחלת שבעה
השכונה משיקה לרחוב יפו וכדי לקרוא עליה יש באתר מאמר בן 6 פרקים – "נחלת שבעה"
כיכר ציון ובניין בנק הפועלים
בכיכר שכן קולנוע בשם "ציון" והוא זה שנתן את השם לכיכר המרכזית של ירושלים.
על הקולנוע אפשר לקרוא מאמר בשם "קולנוע ציון בירושלים".
באיזור הכיכר היו שלשה בתי קפה מפורסמים: "קפה אירופה" בבניין סנסור, "קפה וינה" בבניין "מלון רון" ו"קפולסקי" בבניין קולנוע ציון.
בכיכר הזו ציינו מאורעות חשובים בתולדות היישוב כמו חגיגות כ"ט בנובמבר 1947, חגיגות יום העצמאות וכד. כן נערכו בכיכר עצרות ציבוריות, הפגנות ועצרות בחירות. את קולנוע "ציון" הרסו בשנת 1981 ובשנת 1987 הושלם במקומו בניין בנק הפועלים.
בניין סנסור – כיכר ציון
הבניין נבנה בשנת 1929 ככתוב בשלט על הכניסה שלו בכיכר. היזמים היו משפחת סנסור הנוצרית מבית לחם. המבנה יועד לחנויות ומשרדים. הסגנון הוא אקלקטי ואפשר לראות בו פילסטרים, כותרות וגמלונים עגולים ומשולשים כסגנון הקלסיציסטי. בקומת החנויות אבנים מחורצים לעומת החלק העליון העדין כדוגמת הסגנון הרנסנסי. הבניין בנוי מסביב לחצר פתוחה, ושם רקדו כאשר פעל בבניין בתקופת המנדט קפה אירופה,
בין השאר היו בבניין: סניף המשביר לצרכן, בנק לאומי, בנקו דה רומא (לפני שעבר לבניין מצפה), וכן גם חברות וסוכנויות שונות, עורכי דין, רופאים וכן גם משרדו של מיכאל סנסור שניהל מכאן את עסקי המשפחה.
אחרי מלחמת השחרור הוכרז הבניין כרכוש נפקדים ונמכר לחברת "הכשרת היישוב" שהיא גם הבעלים כיום.
בניין קוקיא – יפו 46
מבנה חד קומתי עם גג רעפים שהוקם בשנות ה – 20 בפינת רחוב הרב קוק. בפינה נמצאת חנות נעליים כליפא משנת 1954. גם לפניה היתה שם חנות נעליים בשם "כתר".
תחנת "אגד" (לשעבר) – יפו 46
כאן פעלה התחנה המרכזית של ירושלים בקוים לתל אביב ובאר שבע בלבד. בתחנה היתה חצר אחורית ורציף אחד. כן היו: אולם המתנה, קופה, משרדים, חדר נהגים מסעדה ובית קפה. החברה הקואופרטיבית הראשונה שפעלה כאן נקראה "מהיר", והסכם הקמת התחנה היה בין החברה ומשפחת קוקיא – בעלת המקום. לימים פעלו כאן חברת "המקשר" שאיחדה את הקואופרטיבים הירושלמים וכמובן חברת "אגד". בצאתו של האוטובוס מהתחנה נאלץ לעשות תמרונים לא פשוטים כדי להשתלב בתנועה שנעצרה עד שהאוטובוס ישלים את תמרוניו.
בשנת 1959 עברה התחנה למקום זמני מתחת ל"בנייני האומה" עד שהושלמה התחנה החדשה בשנת 1968. כיום במקום שהיה הרציף נמצאת חנות בגדים.
בניין העמודים – יפו 50
בשנת 1947 השתלטו הבריטים על הקטע של רחוב יפו ורחוב הנסיכה מרי (כיום "שלומציון המלכה") במסגרת הקמת איזורי ביטחון בעקבות הפיצוץ במלון המלך דוד. האזור גודר ונאסרה הכניסה אליו. היהודים קראו לאיזור בווינגרד – מן חיבור של שמו של שר החוץ הבריטי ארנסט בווין שסתם את היישוב היהודי בארץ ישראל ורצה לחסל את שאיפתם הלאומית של היהודים, וגרד – ברוסית: עיר.
באיזור ה"בווינגרד" היו ליהודים עסקים: חנויות ומשרדים שהיוו מרכז מסחרי וציבורי בחיי ירושלים. האנגלים נישלו אותם, החרימו את משרדיהם וסתמו את פתחי חנויותיהם בקירות אבן. המנושלים הקימו מרכז חלופי בדמות בניין העמודים. הקרקע היתה של משפחת קוקיא והבנייה היתה של בעלי החנויות. הכוונה היתה להקים 5 קומות משרדים מעל לקומת החנויות, רעיון שלא מומש, ועד היום אפשר לראות את הברזלים הבולטים מהגג כהכנה לקומות נוספות.
בין החנויות שעברו לשם: אפנת אפשטיין את פלהיים, בגדי גברים יצחק לוי, חנות פרחים ירדני, בית מרקחת לוירר, חנות לצרכי כתיבה לוירר, מוצרי חשמל פרידלנדר וחנות נעליים פריימן את ביין הפועלת עד היום.
בית חיים אהרון ולרו – יפו 51
בחצר הבניין היה ביתו של חיים אהרון ולרו – בנקאי ואיש עסקים שברשותו היה בנק ולרו אותו ירש מאביו, והוא פיתח והגדיל אותו. הבנק פעל 67 שנים ונסגר בשנת 1915. הבית הזה נבנה בשנת 1900 וולרו גר בו עד לפטירתו בשנת 1923. רעייתו המשיכה לגור שם גם אחר כך. בבניין בית כנסת בשם שיבת ציון שהוקם על ידי ולרו זמן קצר לאחר שנכנס לגור במבנה. הבניין שדרכו נכנסים נבנה בשנות ה – 30
צומת האיקסים
צומת האיקסים היא צומת הרחובות: יפו, קינג ג'ורג' ושטראוס.
על צומת האיקסים אפשר לקרוא ב"סיור ברחוב המלך ג'ורג'"
בחזרה ל"סיור ברחוב יפו"