מתוך: "סיורים בירושלים"
איפה מתחילים את הסיור ברחוב יפו?
הסיור מתחיל בשער יפו.
לפני הסיור כדאי לקרוא שני מאמרים: "שער יפו" ו – "מגדל השעון בירושלים".
מבוא לסיור ברחוב יפו בירושלים
האזור ההומה ביותר של רחוב יפו היה האזור הצמוד לחומה המערבית של העיר העתיקה, כלומר משער יפו ועד לכיכר צה"ל. אחרי מלחמת השחרור וניתוק העיר המערבית מהעיר העתיקה הפך שטח זה לשטח הפקר והוא הוזנח. לאחר מלחמת ששת הימים הפך האזור הזה לשטח המחבר בין מזרח העיר ומערבה והיום יש בו טיילת.
על השינוי כותב יעקב יהושע בספרו "ירושלים של תמול – 3":
"מסחרה של ירושלים התנהל עד למלחמת העולם הראשונה בקטע הרחוב שבין שער יפו לבנין הדואר התורכי הישן, שעמד, לפני חורבנו, מול בנין עירית ירושלים היום. בקטע זה שכנה ירושלים המסחרית החדשה. כאן עמדו בנקים מקומיים וסניפי בנקים זרים, בתי עסק, בתי מלון, בנינו הישן של עירית ירושלים, בתי קפה ועוד. ואילו בחלק שהשתרע בין בנין העיריה היום לבנין תחנת אגד החדשה, עמדו מוסדות צדקה, בתי חולים, מוסדות חינוך, בתי יתומים של יהודים ונוצרים, כנסיות וכן חצרות גדולות ורחבות שהקימו עשירי העדה הבוכרית.
קטע הרחוב שבין שער יפו לבנין העיריה ריק היום, כאילו פתחה האדמה את פיה ובלעה את כל הבניינים שעמדו כאן, אותם ואת יושביהם. זרקורים מאירים את החומה החשופה ודומה עליך שנקלעת למקום קסום ומופלא שלא מהעולם הזה. שטח זה היה לפנים הומה מאדם ובהמה. כאן נטו אוהליהם עולי הרגל שהגיעו לירושלים במחצית המאה שחלפה. כאן נתעכבו ללינת לילה, מצפים לאור הבוקר ולשעת פתיחת שערי העיר שאליה נכספה נפשם. במקום זה עמדה שורה ארוכה של עגלות שהסיעו אנשים, הם וצרורותיהם בדרכם במעלה הרחוב והלאה מזה ועד העיר יפו. שונים תכלית שינוי היו החיים החל בבניין העיריה הישן ועד מחנה יהודה. לעומת ההמולה והצפיפות בחלק התחתון של הרחוב היה קטע זה מרווח ורגוע. הבניינים שבו רתועים זה מזה, מרחבי שדות מפרידים ביניהם. בצד הבניינים הגדולים ורבי הקומות, עמדו כאן גם בניינים קטנים ואלה הוסיפו מדמותם על הרחוב."
בין 1948 – 1967 אזור זה היה שטח הפקר ובאופן רישמי אף אחד לא יכול היה להכנס אליו. כאשר כבשנו אותו בשנת 1967 הוא היה למעשה הרוס לגמרי. משך הזמן אזור זה שופץ והוא מהוה את הגשר בין העיר העתיקה והחדשה.
רחוב יפו פושט צורה ולובש צורה, וכיום לאחר בנית הרכבת הקלה אין ספק שהתפתחותו תואץ ובעוד שנים לא רבות יהיה קשה להכיר אותו.
חשוב אם כן לציין את תאריך כתיבת המאמר הזה – מרץ 2013.
נלך לכוון כיכר צ.ה.ל. אנו הולכים על הטיילת כאשר משמאלנו הכביש עבור המכוניות. כיכר צ.ה.ל עצמה עברה הרבה שינויים כאשר היום זו כיכר הומה מאד שדרכה עוברת הרכבת הקלה, ומצידה השני נבנתה רחבה עם כעין אמפיתיאטרון קטן. נעבור את הכיכר ונכנס לרחוב יפו כאשר הבניין משמאלנו הוא בנין העיריה הישן והבניין מימיננו הוא אחד מבנייני הארמנים.
בנין העיריה הישן – כיכר ספרא 10
הבנין נבנה בשותפות של העיריה שנתנה את הקרקע, ובנק ברקליס שנתן את הכסף. שני הגופים התחלקו בבית. האדריכל היה האנגלי קליפורד הולידיי ואבן הפינה הונחה בשנת 1930. ראש העיר בזמן הבניה היה ראג'יב אל נששיבי. הבניין נבנה בסגנון הבין לאומי עם מוטיבים בסגנון האר-דקו. הסורגים הפונים אל כיכר צה"ל הם בצורת השמש העולה האפינית לסגנון זה. מצד שמאל אפשר לראות עיצוב בצורת זיג זג שגם הוא אפיני לסגנון האר-דקו. בחזית נראה שתי אותיות B משולבות האחת בשניה. אלו ראשי תבות שמו של הבנק Barclays Bank"". בקומה שניה שכן משרדו של טדי קולק שסרב לעזוב את הבנין למרות שהוא ישב ממש על קו הגבול. סיבותיו היו:
1. מעבר פירושו הנצחת חלוקת העיר.
2. לתת דוגמא אישית לאנשי המצוקה שבדלית ברירה גרו ליד הגבול.
על החזית הפונה לכיכר צהל אפשר לראות פגיעות כדורים מימי מלחמת השחרור שהחליטו להשאירם כדי להמחיש את מצב העיר בימי המלחמה ואחריה.
נלך לגן דניאל
איך מגיעים?
נעקוף את בית העיריה הישן דרך רחוב יפו ונכנס ימינה לגן דניאל.
גן העיר – גן דניאל
הגן נבנה על ידי התורכים ונחנך בשנת 1892. תזמורת הצבא התורכי נהגה לנגן בגן להנאת התושבים. וכותב לונץ ("ירושלים" שנה רביעית):
"שטח הגן היה רחב יותר מהשטח היום. היו בו שיחי פרחים שונים ופרחיו הבודדים נמכרו על ידי החוכר היווני לאותן המשפחות האירופאיות שביקשו לקשט את בתיהן בפרחים. כך שימש הגן מעין "חנות פרחים" הראשונה בירושלים.
תושבי ירושלים התיחסו בכבוד לגן הציבורי הזה שאליו נהגו לסור, בעיקר בימי חג ומועד כשהם מלובשים בגדי חג. לבית הקפה בן שתי הקומות אשר שכן בפינת הגן, נהגו לסור בסתר "החופשיים", דהיינו אלה שלא הקפידו במצוות, וביחוד במוצאי יום שבת לאחר שנפשם ערגה "לשתות סיגריה" יחד עם ספל קפה, שרק בעלי בתי הקפה היווניים והערבים ידעו להכין כמוהו. סמוך לבית הקפה עמדה סוכת נצרים קטנה עגולה שבה ניגנה התזמורת הצבאית יומיים בשבוע…. תזמורת זו לא נגנה את יצירות מוצרט או בטהובן, אלא את המרשים הצבאיים התורכים שאנו כה אהבנו לשמוע."
גם בתקופה הבריטית ניגנה התזמורת בגן.
כאשר בנו את בית העיריה הישן בשנת 1930 הצטמצם שטח הגן.
לאחר קום המדינה נקרא הגן על שם ראש העיר היהודי הראשון – דניאל אוסטר.
לאורך הגן ניצבים שלשה בנינים היסטוריים: בנין המחלקה לזואולוגיה, בית ברגהיים ובית התנ"ך.
בית התנ"ך – כיכר ספרא 8
הבית נבנה בשנת 1926 על ידי האדריכל קליפורד הולידיי. הוא נבנה עבור החברה להפצת הנצרות המסיונרית הבריטית. על הבנין שלט ובו נאמר (בתרגום):
"החברה הבריטית לתנ"ך, הנשיא הדוכס מקונוט, לכבוד האלהים והאמונה בישו המשיח. אבן זו הונחה ב – 22/12/1926 על ידי הוד מעלתו הנציב העליון לורד פלומר. דברך אמת."
הבנין הוא בסגנון הבינלאומי, אבל יש בו גם מוטיבים מקומיים:
הכניסה מעוטרת בקרמיקה ארמנית ומעליה כיפת נחושת
בגג יש "כיזאן" – כעין משולשים של גלילי חרס המכניסים אויר אל הגג אבל מגינים על הפרטיות של הנמצאים שם.
הצד השמאלי של הבנין מקושט עם מוטיב הספרה 3: שלש לולאות, שלשה עמודים בולטים, שלשה חלונות, שלש מרפסות, שלש קשתות.
הצד הימני גם הוא בסימן 3: בכל קומה שלשה זוגות של חלונות עם שקעים לקישוט מעליהם: בקומה עליונה שקעים עגולים ובקומות שמתחת שקעים מרובעים.
היום הבנין הוא חלק מקרית עירית ירושלים.
בית ברגהיים כיכר ספרא 6
מלוויל פטר (פאול) ברגהיים – מומר יהודי ממוצא גרמני, הגיע לירושלים בשנות ה – 30 של המאה ה – 19 . ביתו היתה נשואה לקונסול הגרמני של ירושלים. בשנת 1851 הקים בנק ובשנת 1871 הקים תחנת קמח בעזרת הידע של בנו כריסטופר. כן עסק רבות בנדל"ן. בידי המשפחה היו שטחי קרקע כמו באבו שושה (גזר), בטלביה, באזור תלפיות של היום ועוד.
בשלב מסוים הוא נכנס לקשיים כספיים בגלל אשראים שלא כובדו. גם אסונות פקדו את המשפחה:
בשנת 1885 נרצח בנו.
בשנת 1890 נפטר האב.
בשנת 1891 נפטר הבן כריסטופר.
בשנת 1892 פשט הבנק את הרגל.
הבית היה בית המשפחה והוא נבנה בשנות ה – 80 של המאה ה – 19. (מאחריו מבנה נוסף שנבנה מאוחר יותר.)
שימו לב באבן הראשה בכניסה יש מגן דוד. משני צידי הכניסה ספסלי אבן כמו שיש בירושלים במבנים הממלוכים בעיר העתיקה. בחלק הצפוני של המבנה פתח קמור ששימש בעבר כחנות. גג המבנה כפול, כאשר החלק העליון הוא עלית גג כנהוג באירופה, ומעליו כיסוי רעפים.
כאשר הבנק פשט את הרגל בית המשפחה נמסר ללורד ביוט הסקוטי תמורת חלק מתביעותיו הכספיות.
בתחילת שנות ה – 20 היה בבנין הזה ובבנין שאחריו מלון בשם "מלון דה-פראנס". בשנות ה – 20 היה בבנין גם משרדה של הנריטה סולד שבין השאר הקימה את בית ספר לאחיות הדסה וניהלה את עלית הנוער. מלון נוסף ששכן בשני הבנינים הוא מלון דארוטי.
יותר מאוחר בתקופת המנדט הבנינים היו חלק מבית חולים אנגלי ממשלתי.
משנת 1950 היו בבנין מעבדות של בית הספר לרפואה, וכיום הוא חלק מקרית העיריה.
בניין הזואולוגיה – כיכר ספרא 4
נבנה בעשור האחרון של המאה ה – 19 כבנין למגורים ומסחר.
בתקופת המנדט שימש כבית חולים צבאי, ואחרי מלחמת השחרור שימש כבנין מעבדות לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית שחיפשה אתרים לפעול מאחר שלא היתה גישה לבנייני האוניברסיטה בהר הצופים.
כיום הבניין הוא חלק מקרית העיריה.
הבניינים הארמנים – יפו 17 ו – 19
נבנו בתחילת המאה ה – 20 על ידי הפטריארכיה הארמנית למטרת השקעה. בחלק מאבני הראשה מופיע סמל הפטריארכיה שהוא תשליב של האותיות S ו – H
(SOURP – קדוש, HAGOP – יעקב)
יפו 17 – בנין דו קומתי שהושלם בשנת 1900, כמו שמופיע על הסורגים בכניסה מכוון רחוב שלמה המלך, והושכר לגופים שונים. בקומה שניה שכן בית מלון יוז וועד הצירים ישב שם.
(ועד הצירים – ועד שמורכב מצירים יהודים מארצות שונות שהגיעו לארץ בשנת 1918. הועד נועד לשמש כיועץ לממשל הבריטי, לרכז את החיים היהודיים בארץ ולדאוג למימוש הצהרת בלפור. בראש הועד עמד חיים וייצמן וכיהנו בו בין השאר גם ארתור רופין ומנחם אוסישקין.)
כתובת ועד הצירים כמו שמופיע בחוברת "כל העיר" משנת 1921 – "רחוב יפו מול גן העיר טל – 30."
יפו 19 – בנין תלת קומתי שנבנה בשלבים: החל משנת – 1901(כתוב על הסורגים) . וכלה ב – 1924. וכתב השבועון הד העם מיום י"א תשרי תרפ"ה:
"מר ש. סלונים מנהל המשרד לעסקי קרקעות נחלה, קיבל זיכיון מאת המנזר הארמני בירושלים, לבנות שתי קומות חדשות על שורת החנויות מול גן העיר ולקבל את הכנסתן משך שנים קבוע. הקומה השניה תכיל משרדים, והשלישית בית מלון."
בבנין פעלו בין השאר:
בית הדואר הרוסי, בית מסחר רפואות של סלומון, לוין, בית החולים לחולי עיניים של דר' פייגנבאום. בתקופת המנדט היה במקום משרד מס הכנסה המנדטורי שהותקף על ידי האצ"ל ב – 27/2/1944 בפיקודו של שמואל תמיר.
כיום נמצאים בבנינים בעיקר מחלקות של העיריה אבל גם גופים פרטיים, וכולם משלמים עבור השימוש בנכסים לפטריארכיה הארמנית.
בנין בנק לאומי – יפו 21
בשנת 1899 הוקמה חברה בשם "אוצר התישבות היהודים" לצורך מימון פעולות ההסתדרות הציונית. בשנת 1901 הוקמה לה חברת בת בשם "בנק אנגלו פלסטינה" (אפ"ק) ובשנת 1903 נפתח סניף של אפ"ק ביפו. בשנת 1904 הוקם הסניף הירושלמי כשבראשו עמד יהושע ברזילי. בשנות ה – 30 נדד הבנק למלון פאלאס. הבנין ברחוב יפו נבנה על ידי האדריכל אריך מנדלסון בסגנון הבינלאומי בחזית חלונות רבועים וביניהם כעין לפידי מתכת לקישוט. על דלת הכניסה יש ריקוע נחושת של אריות שנעשה על ידי אמני "בצלאל" מאיר גור אריה וזאב רבן, המסמלים את עצמת הבנק. לצד הכניסה שני תרנים לכל גובה הבניין הנותנים לבניין אופי ייצוגי. בחזית הצרה של הבניין מדרום, חלונות עגולים כמו באניה המכניסים אור לחדר מדרגות הנמצא שם. חלונות כאלה אופייניים לעבודות של מנדלסון.
בנין הדואר – יפו 23
נבנה ונחנך על ידי ממשלת המנדט הבריטי. חנוכת הבית היתה ב – 17/6/1938 בנוכחות הנציב העליון הרולד מק-מייקל. האדריכל היה אוסטן סיינט בארב הריסון, והמפקח בשטח היה האדריכל פרסי וינטר. החברה הקבלנית שהקימה את הבניין הייתה אלבינה, דוניה וקטינקא שהיו מעורבים גם בבנין מלון פאלאס ובנין ימק"א.
הבניין הוא בסגנון הבינלאומי אם כי לפתחים יש קשתות המאפיינות יותר את הסגנון המזרחי. לבניין שלשה אגפים, כאשר המרכזי בולט והשנים משני צידיו שקועים יותר. בחזית 7 קשתות : שתיים לכניסה וחמש כחלונות, כאשר על החלון המרכזי שעון כיאה לבניין ציבורי ממלכתי. מתחת החלונות אפשר לראות פתחים למכירת בולים. חמשת הנדבכים התחתונים הם אבני בזלת מרמת הגולן. בחלק האחורי של הבניין שורות אבני ציפוי מהבזלת מופיעות לסרוגים בדומה לבניה הממלוכית המוכרת מהעיר העתיקה.
בתוך האולם המרכזי ציור של הצייר אברהם אופק משנת 1972 והוא מתאר את החלוצים שעלו ארצה בשנות ה – 20 ואת התפתחותה של הארץ וירושלים.
בנין ג'נרלי – יפו 25
הבניין נבנה על ידי חברת הבטוח האיטלקית (Assicurazioni Generali) בעברית – "בטוח כללי" או בקיצור "כללי" – "ג'נרלי". בנייתו והסתיימה בשנת 1935. האדריכל היה האיטלקי מרצ'לו פיאצ'נטיני, וחברת הבניה היתה "דה פארו" שבנתה בירושלים גם את בניין טרה סנטה, הכנסיה הסקוטית ומוזיאון רוקפלר. המבנה הוא אקלקטי ויש בו מן הסגנון הבינלאומי, הרנסנסי ומהסגנון המקומי. הוא משלב פתחים מרובעים עם פתחים עגולים, החלק התחתון בנוי בעיבוד גס –טובזה, ואילו למעלה עיבוד האבן עדין – טלטיש. על הגג בחזיתו ניצב האריה המכונף שהוא סימלה של חברת הביטוח והוא גם סמלו של מרקוס האוונגליסט. האריה אוחז בין כפותיו את ספר הבשורה על פי מרקוס. מתחת לאריה מצוינת שנת ייסודה של חברת הביטוח בספרות רומיות – 1831. מתחת שם החברה. על הגג תורן לדגל כמו בבנייני ציבור אחרים באזור ובעיר.
לא כל הבניין שימש את החברה והיו בו גם משרדים פרטיים שונים, משרדים ציבוריים ועסקים. בין השאר פעלו בבנין חנות הנעלים המפורסמת "פריימן את ביין" וחנות O.B.G (אפנת בגדי גברים). החנות סיפקה בעיקר מדים עבור הצבא הבריטי ואחרי קום המדינה המשיכה בשם הזה ומכרה בעיקר חליפות. בשנת 1947 הפכו הבריטים את כל האזור ל"אזור בטחון", שנקרא בפי העם "בוינגרד", והוא גודר. אז גם עברה חנות פריימן את ביין, היא ועוד חנויות, לבנין העמודים, ושם היא נמצאת עד היום.
הבניין שייך עד היום לחברת הביטוח ושוכנים בו גופים שונים וגם מנהל מחוז ירושלים של משרד הפנים.
בתי סטאורי יפו 28,30
שני בתים להשכרה לחנויות, משרדים ומגורים שנבנו על ידי הקבלן הערבי סטאורי. המבנה בבית 28 הוא תלת קומתי עם פינה מעוגלת, ובחזית כעין פסי אבן עם עיבוד שונה לפי הסגנון הבינלאומי עם מוטיב הזרימה של רצועות אורך האופייני לסגנון זה. הבניין השני בן 4 קומות ובו נוסד בשנת 1938 קפה "עטרה". אחרי קום המדינה היה בבניין משרד העבודה.
בחזרה ל"סיור ברחוב יפו"