מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
אכסנית סנט פאולוס
לקתולים הגרמנים היתה בירושלים אכסניה קטנה ברחוב הלל שנקראה "האכסניה הקתולית הישנה" או "אכסנית שמידט" (על שמו של האב וילהלם שמידט) ולידה היה מוסד חינוכי לבנות של האב. האכסניה הזו היתה קטנה ומרוחקת מהעיר העתיקה ולכן חיפשו מקום חילופי כדי לבנות עליו אכסניה ראויה.
בשנת 1899 נקנה מגרש גדול (8,300 מ"ר) מול שער שכם.
וכתב האב שמידט כפי שמצטט אותו נפתלי טלמן ("אכסנית סנט פאולוס ליד שער שכם" – קרדום 1982):
"נקנתה חלקת קרקע במקום יפה מצד צפון של העיר לפני שער שכם, ממוקמת מחוץ לעיר. אווירה בריא והגישה לכנסית הקבר ושאר המקומות הקדושים קלה ונוחה. רחוב צמוד מוביל בכוון מזרח לעמק יהושפט, לגת שמנים, להר הזיתים ולקבר מרים. הדרך חוצה את הפינה המערבית של המגרש הגרמני החדש וממשיכה למקום הסקילה של סטפנוס הקדוש, צפונית לדומיניקנים……. אלה האחרונים, הם שכנים רצויים ורודפי שלום. הקתולים של גרמניה יכולים לשמוח על הרכישה הזאת, שכן המגרש הנ"ל היה היחידי כמעט שניתן היה להשיג, ואף זאת עבור סכום כסף ניכר, עקב התחרות החריפה עם הרוסים והיהודים על רכישת שטחי בניה בירושלים וסביבתה. הקונסוליה הגרמנית בירושלים הושיטה עזרה רבה בעסקי קניה מסובכים אלה….. "
את הבנין תכנן האדריכל הגרמני היינריך רנרד (תכנן גם את ה"דורמציון") ובתכנית היו בית ספר לנערים ואכסנית צליינים. המבנה המרשים לא הוקם מכיון המממנים – האגודה הפלסטינית-גרמנית, בנו באותו זמן את כנסית דורמציון, והכסף אזל ולכן מבנה "סנט פאולוס" צנוע בהרבה מהתכנון המקורי.
על הבנין מתוך ספרו של פרופ' יהושע בן אריה "עיר בראי תקופה":
"בשנת 1900 פתח האב שמידט בית ספר לנערים בבית קטן שעמד על המגרש .
ב- 28/3/1904 הונחה אבן הפינה לבניין האכסניה הגדולה אותה בנה האדריכל הגרמני סנדל .
ב – 30/11/1907 מת האב שמידט , אך הבנייה נמשכה .
ב 1908 נפתח במקום סמינר למורים , שהכשיר בקורס של 5-3 שנים מורים לבתי הספר היסודיים של הקתולים בגליל .
בחג הפסחא 10/4/1910 הושלם ונחנך הבניין — יחד עם כנסיית דורמציון ואכסניית אוגוסטה ויקטוריה , בנוכחות יורש העצר הגרמני פרידריך ומאות צליינים קתולים מגרמניה . בין הבניין הגדול של האכסניה לבית האבן הקטן , בעל גג הרעפים , ששימש בית ספר לנערים וסמינר למורים , היתה חצר גדולה מגוננת בחלקה . בחצר היו גם מחסן קטן ובית השוער .
המבנה הגדול כלל : קומת קרקע , ובה אולמות גדולים -חדרי קבלה , כנסיה וחדרי אוכל קומה עליונה , ובה חדרי האורחים , ולהם מרפסות גדולות לבל אורך הבית וקומת מרתף , ובה חדרי השירותים – מטבח , מכבסה , מחסנים וכדומה . כדי לפתור את בעיית הסניטאציה הצמידו לבניין מגדל מיוחד , ובו היו חדרי השירות , בבידוד מהמגורים .
הבניין ניבנה בעושר רב — שיש איטלקי , עמודים מסותתים באמנות , קירות מצופים עץ , ריהוט עתיק ומסוגנן מגרמניה , תמונות ואוצרות אמנות שונים .
המקום הפך למרכזם של הגרמנים הקתולים בירושלים . כאמור , היו שם גם בית ספר קתולי לנערים וסמינריון למורים , ואף מוזיאון לטבע שארגן האב שמיץ ( הוא היה מצוי בבניין עד לפני כמה שנים) .
נראה , כי הבית היה גדול מדי . ייתכן שעקב זה חשבו האנגלים , כי נועד לו תפקיד נוסף , צבאי . ואכן , עם פרו ץ מלחמת העולם הראשונה שימש הבניין אכסניה לצבא הגרמני . ובשנת 1916 שיכן בו הגנרל הגרמני קרס פון קרסנשטיין את מטה הדיוויזיה שלו .
בתחילת המנדט הבריטי השתמשו בו האנגלים כמרכז למשרדים ממשלתיים -משרד למושל האיזור ולקונסוליה האנגלית , ואחר כך שיכנו בו את מטה חיל האוויר הבריטי . כיום שוב נמצא הבניין בידי "האגורה הגרמנית לארץ הקורש" שיושב הראש שלה הוא הבישוף של קלן .
אנשי כמורה לאזאריסטים גרמנים ואחיות בורומיאיות מטפלים היום בבית האורחים ובבית הספר הגדול לנערות ערביות המצויים במקום . לבית הספר הוקם מבנה חדש בחצר . הוא ידוע כבית הספר "שמידט" לנערות , ובעצם הוא ממשיכו של בית הספר לנערות "שמידט" שהיה ברחוב הלל . שנים מספר לאחר שהאנגלים פינו את הבית חזרו אליו הגרמנים (1956) ופתחו שוב את בית הספר שמידט לבנות. מצפון לאכסניה נבנו אגפים חדשים עבור בית הספר.
ב 1909 הוקם בירושלים גם המוסד הקתולי הגרמני לחקר ארץ ישראל — מכון 'גורס' –
( Orientalisches institut der Gorres Gesellschaft ) מטרתו היתה לאפשר לתאולוגים גרמנים קתולים צעירים להכיר את ארץ הקורש ולאפשר להם ללמוד בירושלים . המכון שכן, גם הוא, בבניין אכסניית "פאולוס הקרוש" שליד שער שכם .
דוד קוריאנקר בספרו על האדריכלות הנוצרית בירושלים קורא לאדריכלות של הבנין "אדריכלות עצבנית" שכן היא כוללת יסודות מזרחיים כמו מעקה גג דמות מעקה של חומה (שנמצאת מול הבנין), ומבנה כיפתי מרובע על 4 קשתות אבן כדוגמת הקברים הממלוכים מלפני 700 שנה, ולעומתם סגנון אירופי-רומנסקי כמו מגדלון פינתי קמור, חלונות ארקר בולטים וכן גם חלונות בצורות שונות המפוזרים על פני הבנין ללא סדר קבוע.
בשנת 1908 הגיע לירושלים האב שמיץ שהחליף את האב שמידט כמנהלו של בית הספר. שמיץ היה חוקר צפרים בעל שם עולמי, והוא הקים בבנין מוזיאון טבע בעל שני מדורים: מינרלים וסוגי סלעים ומדור לחי ולצומח בארץ ישראל. במוזיאון שלו היו עשרות פוחלצים של חיות אותם לכדו עבורו בדואים שקבלו כסף עבור כך, והוא פיחלץ את אותם בעלי החיים. היום נמצא מוזיאון הפוחלצים באוניברסיטת תל אביב.
במרתפי הבנין שוכנים גם כמה דגמים שבנה האדריכל הידוע קונרד שיק כמו הר הבית בימי בית שני והר הבית בתקופה הממלוכית.
ולמטיילים!
כדאי להכנס לסלון מיוחד שנמצא בקומה שניה שבו שמורים חפצים ששרתו את הקיסר וילהלם השני בביקורו בירושלים בשנת 1898.
טיפ נוסף הוא לעלות לגג לשם תצפית, ובעיקר אל עבר שער שכם והעיר העתיקה.
יש לתאם את הביקור (לא ביום א') בטלפון 02/6267800.