מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
בית המלון המפואר ביותר בירושלים בסוף המאה ה – 19, תחילת המאה ה – 20 היה מלון קמיניץ. מלון זה הוקם על ידי אליעזר ליפא קמיניץ, בנו של מנחם מנדל קמיניץ, אבי המלונאים בארץ ישראל.
על בית המלון של האב מספר פנחס גרייבסקי ב – "זכרון לחובבים ראשונים", ואומר שבית המלון של מנחם מנדל קמיניץ הוקם בשנת 1842. בתחילה שכן מול מגדל דוד, ואחר כך עבר לרחוב חברון של אז ברובע המוסלמי.
את בית המלון מתאר מרדכי גרשון ויינברג כפי שמצטט אותו פנחס גרייבסקי:
"זה היה בית הכנסת אורחים בשכר לאורחים, ומלון ארעי לעולים חדשים טרם התישבם בארץ. אבל עם זה שימש גם לבית הכנסת אורחים חינם."
בבית הארחה זה היתה מסעדה ואפו שם לחם בנוסח אירופאי, כאשר בכל ירושלים אפו נשים פיתות בלבד. גב' אליזבט פין – אשת הקונסול האנגלי ג'יימס פין מספרת בזיכרונותיה כי בעת שגרו בירושלים, יכלו להשיג לחם אירופאי רק אצל מרים אשתו של מנחם מנדל.
בנו של מנחם מנדל – אליעזר ליפא, היה ממונה בכולל הורדנא. הוא התפטר ממשרתו זו, ופנה לעסקי מלונאות. דבר ראשון היה להוציא את בית המלון מן העיר העתיקה אל רחוב יפו. ברחוב יפו עבר המלון כמה גלגולים עד שהגיע לבנין המפואר של כולל ווהלין בשנת 1883. את הבית בנה המומר פאול ברגהיים – בעליו של בנק בירושלים. הוא מכר את המקום לנדבן בשם יעקב פיכטנהולץ, שהקדיש אותו לכולל ווהלין החסידי, והכולל השכיר אותו לאליעזר ליפא קמיניץ לשם מלון. כדי להכשיר את הבית לתפקידו, נטע אליעזר ליפא גן גדול, בנה שביל למרכבות, והוסיף לבנין אגף. בצידו הקדמי של המלון היו קבועים שני תרנים, ואם בא אורח חשוב, הונף דגל מדינתו ודגל תורכיה.
אליעזר ליפא יצר קשר עם חברות טיולים שהיו אז: "קלרק" ו"קוק", והם שיכנו את המטיילים במלונו. גם המלון עצמו אירגן טיולים כאלה על גבי סוסים ובהמות משא.
על פתיחת המלון כתב דוד ילין: (ירושלים של תמול)
"אם את הארי עוד טרם ראינו, הנה ראינו את ריבצו. כי בעוד האורחים חושבים מחשבות ומכינים עצמם לבוא אלינו בימים יבואו, הנה הוכן ותוקן כבר מלון קמיניץ החדש בעירנו. כלתה מלאכת הבנין הגדול אשר בנה כולל ווהלין, והאדון קמיניץ, מחזיק המלונים היחידים לישראל בירושלים וביפו, שכר גם את הבית הזה, ויגדיל את מלונו פי שנים, ולא יאמר עוד אדם צר לי המקום שאלין בירושלים".
למשפחת קמיניץ היו כמה מלונות: בירושלים, יפו, חברון ויריחו. בית המלון בירושלים נקרא "בית אשל ירושלים", והוא שכן מאחורי בית מספר 70 ברחוב יפו של היום. המלון עומד על תילו כאז, אם כי מראהו עלוב ומוזנח. כדי לראותו נכנסים מרחוב יפו למגרש חניה פנימי, ובצפונו ניצב בית המלון. צריך הרבה דמיון כדי לראות בבית של היום את בית המלון המפואר של אז.
בניין בית מלון קמיניץ לשעבר (הכניסה דרך רחוב יפו 70)
במורה דרך בארץ ישראל של "לונץ" ישנה מודעה על שירותי בית המלון בלשון זו:
"בית אשל ירושלים מאת א.ל.קמיניץ עומד על דרך יפו במקום גבוה ונעים. בבית המלון הזה חדרים מרווחים ומפוארים, מאכלים טובים וערבים, מרחץ, גן גדול לטיול ומרכבות מיוחדות להוליך את האורחים למחוז חפצם. מתורגמני ומשרתי הבית עומדים הכן למלאות רצון וחפץ הנוסעים בכל עת, הכל כסדר ומשפט בתי המלון הגדולים באירופה, דבר לא נעדר. שרים ורוזנים מאחינו ושלא מאחינו מתאכסנים בבית המלון הזה, והוא מפיק רצון כולם."
מספר אפרים כהן רייס, שהיה נשוי לביתו של קמיניץ, בספרו "מזכרונות איש ירושלים":
"הועלתה הצעה לפני הרב סלנט להעמיד בהוטל קמיניץ שומר על הכשרות, כי כך נוהגים במדינת אשכנז. אבל ר' שמואל דחה הצעה זו בשתי ידים לאמר: " אנשי ירושלים בחזקת כשרות הם, ואין לנו צורך במנהגי אשכנז"
ומוסיף כהן רייס:
"לא מעט היה מספר האינטלקטואלים מבין הנוצרים שהיו מבכרים את המלון היהודי על פני בתי המלון של הנזירים. הסופר הצרפתי פלדן כתב בספר האורחים: "בעיר זו רבת השנאה, התאווה והפראות……..מצאתי ישרות, צדק, ידידות נאמנה ונימוסים טובים, במילה אחת: "ציויליזציון" בבית המלון היהודי".
הוא מיעץ לכל חבריו לבכר את היהודים הטובים האלה על הפרנסיסקנים.
בבית המלון התארחו גם אורחים יהודים חשובים כמו: הברון רוטשילד, או כמו הרצל שהגיע לירושלים בשנת 1898 כדי להפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני.
מי שרצה לערוך חתונה מפוארת בירושלים, יכול היה לעשות זאת במלון קמיניץ, ואכן יש עדויות על חתונות מפוארות מאד שנערכו שם.
בשנת 1908 היה המקום צר עבור בית המלון והוא העתיק את מקומו לבית שהיה בכיכר צה"ל של היום, ונהרס. הבנין הזה חזר לבעליו – כולל ווהלין, והתגורר בו האדמו"ר ר' מרדכי טברסקי.
יעקב יהושע מספר על חגיגות ל"ג בעומר שנערכו בחצר, ועל המדורה הגדולה שבערה במרכזה – מקום ששימש לא מכבר כמרכזו של בית המלון המפואר בירושלים.