אוגוסטה ויקטוריה

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"

 

מתחם אוגוסטה ויקטוריה

 

אוגוסטה ויקטוריה אשתו של הקיסר הגרמני וילהלם השני זכתה שעל שמה יקרא אחד המתחמים היפים בירושלים. הקיסר ביקר בירושלים בשנת 1898 ובמסגרת ביקורו פנתה אליו משלחת של הקהילות הגרמניות הפרוטסטנטיות בבקשה להקים מרכז אירוח בריאות ונופש גרמני. הקיסרית בקרה בהר הזיתים והחליטה שזה המקום. כאשר חזר הקיסר לגרמניה הקימה אשתו קרן עבור מטרה זו. בסיוע השולטן התורכי נרכש המגרש בן כ – 80 דונם בשנת 1903 עבור בנין על שם הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה.
הבית תוכנן לשלש מטרות:
1. בית מרגוע לגרמנים הגרים בארץ שסובלים מחום הקיץ ואין באפשרותם ליסוע למקום רחוק יותר.
2. מקום למפגשים והתכנסויות של בני הקהילה האוונגלית בכל רחבי פלשתינה וסוריה.
3. אכסניה לתיירים וצליינים מגרמניה.
4. בית החלמה לחולי קדחת.

כאשר שבה הקיסרית לגרמניה יזמה הקמת אגודה בשם "האגודה למען הר הזיתים" שתקדם את הביצוע.
לצורך הבנין נאספו מליון וחצי מרק, כאשר מיליון נתרם על ידי אנשי העיר קלן. האדריכל המתכנן היה הגרמני רוברט לייבניץ ,והאדריכל בשטח היה הטמפלרי תיאודור זנדל.
וילהלם רצה שהבנין יהיה דומה למבצר אבותיו בגרמניה, שיהיה בולט ויראה מן הים התיכון ועד הרי מואב.
האכסניה נבנתה כמו מבצר גרמני מימי הביניים אבל עם הנוחיות המירבית של אותו זמן. במרכז המבנה חצר מוקפת בארקדה. השער גם הוא נבנה כשער טירה גרמנית מימי הביינים.
הפסלים והתבליטים נעשו בגרמניה מגבס, הובאו ארצה והועתקו על ידי אמני האבן. הפסיפסים וציורי הקיר נעשו גם הם בגרמניה והובאו לירושלים בחלקים.
במקום נבנתה כנסיה מפוארת עטורת פסיפסים ומגדל פעמונים עם 4 פעמונים במשקל כולל של 12 טון. גובה המגדל היה 65 מטר. הפעמונים שבו מכוונים לתוים: סול, סי, מי, רה.
בחלקו האחורי המזרחי של המתחם נמצא "בית הגנן". במבנה הזה נמצא "המכון הגרמני-אוונגלי לחקר קדמוניות הארץ", שייסד התאולוג, הבלשן והחוקר השבדי פרופ' גוסטב דלמן. כיום נמצאת במקום ספרייה ומעט ממצאים ארכאולוגיים.‏

אבן הפינה הונחה בשנת 1907 וחנוכת הבית המפוארת היתה בפסחא 9/4/1910. בטכס השתתפו גם 700 אורחים מגרמניה וביניהם אנשי אצולה, הן קתולים והן פרוטסטנטים.
את הבית ניהלו עד למלחמת העולם הראשונה 5 אחיות דיאקוניסיות.
בשנת 1914 עם פרוץ המלחמה העולמית שימש הבנין את מטה הצבא התורכי והגרמני וכן שימש גם כבית חולים.
בשנת 1917 השתלטו הבריטים על המבנה והוא שימש כמפקדה הראשית שלהם. בשנת 1920 התחיל המנדט הבריטי על ארץ ישראל והנציב העליון הראשון – הרברט סמואל השתכן בבנין וגר בו עד סוף כהונתו בשנת 1925. אחריו מונה כנציב הלורד הרברט פלומר והוא גר בבנין עד שנת 1927, שנה שהיתה בה רעידת אדמה שפגעה קשות בבנין והנציב עבר לגור בבית מחניים שברחוב סנט פול (כיום שבטי ישראל) פינת רחוב הנביאים.

ב – 27 למרץ שנת 1921 נפגש בבנין שר המושבות הבריטי – וינסטון צ'רצ'יל עם הרברט סמואל לורנס איש ערב והאמיר עבדללה, פגישה שהובילה להקמת הממלכה הירדנית.
את השיפוצים שאחרי רעידת האדמה ביצע מסדר האחיות הדיאקוניסיות מתוך מגמה להכשיר את הבנין לתפקידו כבית חולים. במסגרת השיפוצים נאלצו להוריד 6 מטרים מגובה מגדל הפעמונים.
בתקופת מלחמת העולם השניה שימש הבנין כבית חולים בריטי ואחריה הוחזר לגרמנים שמסרו את הניהול שלו ל – LWF – הפדרציה הלותרנית העולמית (Lutheran World Federation).
אחרי מלחמת העצמאות החזיקו הירדנים בבנין והקימו בו מאחז צבאי בניגוד להסכמי שביתת הנשק.
בשנים 1948/9 היה במקום בית חולים לפליטים ערבים מטעם הצלב האדום ואחר כך עבר המבנה לאונר"א (סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם).

במלחמת ששת הימים הופצץ המתחם מחשש שיהווה בסיס להתקפה על המובלעת הישראלית בהר הצופים, ואחר כך נכבש על ידי חטיבה 55 של הצנחנים.
כיום המקום שייך ל – LWF ויש בו בית חולים המטפל בפליטים מטעם אונר"א. לבית החולים לא ניתן להכנס אבל את הכנסיה ומגדל הפעמונים אפשר לבקר. במגדל הותקנה מעלית, אבל כדאי לבדוק את תקינותה. אם תאלצו לעלות ברגל תדעו שמדובר ב – 210 מדרגות.