בית כנסת פתחיה

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"

 

בית כנסת פתחיה

 

בית כנסת פתחיה הוא בית הכנסת של העדה הפרסית בשכונת שבת צדק שנוסד בשנת 1894. בשכונה זו היו חמישה בתי כנסת ורק בו מתקיימת כיום תפילה קבועה.

על הקמתו מספר רפאל חיים הכהן ("אבנים בחומה"):
"בשנת תרנ"ד התעוררו רבים מבני עדה שגרו בשכונת שבת צדק להקים בית כנסת משלנו…… החליטו שכל אחד ינדב סכום קטן לקנות מגרש ואחר כך ידאגו לבנין. אולם אחרי שאספו את התרומות ראו שאין הקומץ משביע את הארי, והחלו לחשוב מאיפה ימצא הכסף לקנית המגרש ולבנין בית הכנסת….. נמצא נדיב אחד בן העדה ושמו מולא – חכם פטולא הנקרא בעברית פתחיה שנדב איזה סכום…. והנה מצא עוד אשה הנקראת בעברית גברת כוכבא שנדבה איזה סכום , אך סכום זה לא הספיק אפילו להקים ארבע קירות. בכל זאת התחילו לחפור יסודות והעמידו צריף גדול מעץ שבתוכו בנו דולמא (מבנה הבנוי מקירות כפולים וביניהם מילוי של חצץ או פסולת בנין)…….. על ידי מחיצת עץ הפרידו חלק קטן ממנו ומסרו אותו למגורים לאחד העולים כנגד משכנתא, ובכסף הזה גמרו את בנין הצריף. שמו של העולה מולא מוכתאר מטהרן. את הרעפים קחו בהלוואה שתשולם בכל חודש סך נפוליאון אחד. אבל לרצף את בית הכנסת לא היה כסף, ובמקום זאת ישרו את המגרש והרביצו עליו מים….. בתור היכל הקודש קנו ארגז גדול ותיקנו את המכסה כעין דלת. תוכו ריפדו קטיפה ומבחוץ כיסו בבד יפה…… אחרי טרחה גדולה מצאו ספר תורה בהשאלה……. אחרי זמן מה הוחלט לסדר מגבית חדשה כדי לרצף את בית הכנסת באבנים….. פנו אל הבנאים מבני העדה שיבואו לרצף את בית הכנסת בתנאי שאת משכורתם יקבלו כעבור זמן…….
בינתיים נהיה בית הכנסת צר מלהכיל את המתפללים. אז הוחלט לפנות את השכן ולהרחיב את בית הכנסת ועם זאת להרוס את הצריף ולבנות את בית הכנסת מאבנים……. "

 

סיפורו של בית הכנסת הוא סיפורם של אנשים שבית הכנסת היה בראש מעינם, אנשים מסורים לו בכל נשמתם שהקדישו ימים ולילות וגם מכספם כדי להחזיקו. הדברים היו נכונים לימים עברו וגם נכונים להיום:

ציון יונה מזרחי שהיה גבאי בבית הכנסת ותרם לו מזמנו ומכספו. גם כיום נשארו עדויות על קירות הבית המנציחות אותו: מחוץ לבית הכנסת ישנו שלט המספר על שיפוצים שערך ציון יונה בשנת תשכ"ט (1969). הוא היה נגר ובתוך בית הכנסת אפשר לראות את כסא לאליהו שבנה, חופה לחתנים וכלות, ועיטור נוסף של עשרת הדברות שפאר את ארון הקודש וכיום הוא מוצב על אחד הפתחים של בית הכנסת .

בנו משה מזרחי היה גבאי אחריו, ובגלל שלא הקים משפחה בית כנסת היה כל עולמו. הבעיה הקשה ביותר אתה התמודד היתה גיוס אנשים להשלמת מנין וביחוד לתפילת שחרית בשעת הנץ החמה. הוא נהג להקיש במקל על חלונותיהם של המתפללים כדי שיקומו. קרה ששכנים מרוגזים שפכו עליו מים ואפילו איימו עליו באלימות אבל משה בשלו. היתה ברשותו דירה אותה השכיר רק לבחורים ובמחירים מאד נמוכים, ואפילו ללא תמורה, וכל זה בתנאי שיבואו להשלים מנין.

מספרים שפעם פגש אותו שוטר לפנות בוקר בדרכו להעיר אדם בשם מאיר שגר בקומה רביעית. השוטר שאל אותו במה יוכל לעזור, ומשה ביקש ממנו לקרוא למאיר ברמקול של הניידת. השוטר עשה זאת ואחר כך גם גוייס להשלים מנין. משה נהג להגיע לבית אבות "ויזרע יצחק" ותלה שם שלטים הקוראים לדיירים לבוא ולהשלים מנין. אותו דבר עשה בבית החייל הסמוך, וגם שם תלה שלטים כאלה.
כשהגעתי לבית הכנסת פגשתי את הגבאי הנוכחי צדיק חיים ואת משפחת זזון – האב יהודה ובניו מרדכי ושי. הם היו עסוקים בשיפוצים מסיביים בבית הכנסת. מתברר שמתפללי בית הכנסת כיום התנדבו לשפץ את בית הכנסת מכספם וגם את העבודה הם מבצעים, והכל כמובן ללא תמורה. יהודה זזון הוא ותיק המתפללים במקום – 52 שנים.

שוחחתי עם צדיק חיים והוא סיפר לי שמוצאו מהעיר הקורדית עמדיה, והוא התפלל בבית הכנסת הסמוך יחזקאל הנביא של עולי עמדיה, ואף תרם לו כסא יפהפה של אליהו הנביא. אל בית הכנסת הגיע צדיק בגלל לחצים של משה מזרחי שהבטיח לו ילדים אחרי שנים רבות בהם לא היו לו. צדיק התחיל לפקוד את בית הכנסת והתחבר עם משה מזרחי ובית הכנסת. כאשר נודע למשה מזרחי שימיו ספורים התחיל לתת לצדיק הוראות לגבי המשך התפילות במקום. משה נפטר ב – כ"ד אדר תשע"א (2011) וצדיק רואה בדבריו של משה כעין צוואה וממשיך ללכת בדרכו. גם הוא מתעורר כל בוקר טרם עלות השחר ומעיר את המתפללים, אבל הוא עושה זאת בטלפון.

אשתו רחל ובנותיו לקחו על עצמן את הניקיון בבית הכנסת, וכל יום שישי מצחצחות אותו לקראת שבת.
סיפור נוסף המסופר בבית הכנסת הוא סיפורו של הרב שלום נעימי שחיפש בית כנסת באזור להתפלל בו ופגש את משה מזרחי ששיכנע אותו להתפלל בבית הכנסת שלו. אנשי בית הכנסת הכירו אותו כזקן חביב. יום אחד פנה אל צדיק חיים וביקש ממנו להתחיל במבצע של סעודה שלישית מידי שבת עבור המתפללים ואנשי הסביבה. הסעודה הזו מתקיימת כבר 20 שנה ועל הבישול וההכנה מנצחות גב' רחל חיים וגב' רחל זזון.

על יום פטירתו של הרב שלום נעימי מספרים בבית הכנסת:

בוקר אחד הוא לקח איתו את הטלית והתפילין בצאתו מבית הכנסת. משה מזרחי שאל אותו לפשר הדבר ותשובתו היתה שבמשך היום ידע.  בחור בשם מאיר ליוה אותו לביתו בבית האבות "ויזרע יצחק".  בבואם אל בית הרב ביקש ממאיר שיקלח ויספר אותו ומאיר עשה זאת.  אחר כך ביקש ממאיר שישכיב אותו במיטתו, יכסה אותו ויניח את טליתו ותפיליו עליו.  לפני שמאיר יצא שאל את הרב שלום אם יבוא לתפילת מנחה, והרב אמר: "אתה תראה".  בצהרי אותו יום נפטר הרב שלום נעימי, ורק אז גילו המתפללים שהאיש היה אחד מחשובי המקובלים בירושלים ורבים מרבני העיר באו לשאול בעצתו.
בית כנסת פתחיה הוא בית כנסת פשוט של אנשים טובים ומהווה דוגמא למסירות עצומה למפעל קטן אבל גדול.