.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
.
קבר "חולדה הנביאה"
ישנו אתר בהר הזיתים ליד הכניסה למסגד העליה, עליו יש מסורת יהודית שזה קבר חולדה הנביאה שפעלה בסוף בית ראשון. מי שיבקר שם יגלה שהמקום מוחזק על ידי מוסלמים שגם להם יש מסורת שם, ומתברר גם שהנוצרים מיחסים לאתר מסורת משלהם. במאמר זה נסקור את המסורות השונות.
בספר מלכים ב' (כב' יד' ) מוזכרת חולדה, בת דורו של ירמיהו, עליה נאמר:
"וילך חילקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה בן תרחס שומר הבגדים והיא יושבת בירושלים במשנה וידברו אליה"
הגמרא (מגילה יד:) אומרת שחולדה היתה מצאצאי יהושע בן נון ורחב.
המשנה במסכת מידות (א' ג') מספרת על חמישה שערים שהיו להר הבית , שנים מתוכם נקראו שערי חולדה והם היו מדרום, ושימשו כשערי הכניסה העיקריים להר.
ומדוע נקראו שערי חולדה? מכיון שבקרבת מקום ישבה לקבל קהל, ואולי בסמוך היה קברה.
קבר חולדה מוזכר בתוספתא בבא בתרא א' יא':
"קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם…מחילה היתה שם והיתה מוציאה טומאה לנחל קידרון"
המסקנה היא שקבר חולדה היה בעיר דוד בשולי הקדרון.
הראשון שמזכיר את קבר חולדה הנביאה בהר הזיתים הוא אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח",
אותו כתב בתחילת המאה ה – 14.
על הסתירה הזו בין התוספתא והזיהוי של אשתורי הפרחי כותב המהרי"ט (שו"ת מהרי"ט חלק ב' סימן ל"ז): (המהרי"ט חי בסוף המאה ה – 16 תחילת המאה ה – 17 בצפת, ואחר כך כיהן כראש ישיבה בתורכיה)
"ירושלים היתה נוחה להכבש משם, הרי שבהר המשחה עשו חומה עליונה לחיזוק ולשמירה מפני אויב….ונמצא קבר חולדה לפנים ממנה."
סייר יהודי בשם משה בסולה שביקר בירושלים בשנת 1523 כותב על הקבר : (מסעות א"י – יערי)
"על ראש הר הזיתים בית גדול ושם בתוך בירה יפה חולדה הנביאה בקבר של שיש. גם שם צריך לפרוע לשומר ישמעאל ליכנס ד' דרמי ולפרוע שמן להדליק כי שם נרות תמיד."
האגדה מספרת שמי שמקיף את הקבר 7 פעמים מתכפרים חטאיו, הדבר אינו פשוט שכן בצד הקבר הפונה אל הקיר המעבר צר מאד. וילנאי בספר אגדות ירושלים מספר על אישה שמנה שהקיפה את הקבר ונתקעה. בצר לה צעקה: "אמא חולדה הושיעי נא" ומיד השתחררה.
על המסורת הזו כותב יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ":
"הוא בעל כפתור ופרח והבאים אחריו הלכו בעקבותיו לאמר כן עד היום הזה, וילכו אנשים ונשים וטף לעתים ידועים על קבר ההוא ויבואו עד הראש וישתחוו שם, ואין איש שם על לב, הלא קבלה זאת סותרת דברי התוספתא והירושלמי הנ"ל"
את הספור הנוצרי מביא יהוסף שוורץ:
"בשנת 453 למנינם (לספירה) היתה בעיר אנטיוכיא קדשה אחת, גם היתה משוררת ומרקדת בבית תיאטרוניהם שם, ושמה מרגריטה פלגיה. ובערך בשנה הנזכרת היתה רוח אחרת איתה וקבלה עליה אמונת הנצרות על ידי הכומר נאנוס. ועלתה ירושלימה ובנתה לה בהר הזיתים צריף קטן, ולא יצאה משם עוד כל ימי חייה, בערך ג' או ד' שנה, כי אם דרך חלון קטן הביאו לה לחם ומים, וישבה שם ועסקה בצומה ובתפילתה. וכשמתה קברוה שם ויבנו עליה בית תפילה גדולה. והאשה הזאת נעשתה בעיני עם הנוצרים מקדשה לקדושה."
גם הנוצרים נהגו להקיף את הקבר, והאמינו שאדם חוטא לא יוכל לעשות זאת. וכותב הצליין פליקס פאברי בן המאה ה – 15:
"אדם חוטא אינו יכול לעבור פה, וכנראה זו בדיה כי כולנו עברנו בו, ואם היינו כולנו זכאים הרי רק ריבון העולמים יודע זאת."
את הספור המוסלמי מביא גם כן יהוסף שוורץ:
"ואחר זמן כשגברה יד הישמעאלים על הנוצרים, עשו מבית התפילה הנזכרת בית תפילה לישמעאלים ולא הניחו לנוצרים להכנס שמה. וכפי הנראה והנשמע בהם, קברו גם הישמעאלים אחרי כן קדושה אחת מבני אמונתם, כי הם קוראים כעת מערה וקבר הנ"ל בראש הר הזיתים "ראבאט בינת חאסאן אל מצרי". הכונה הנזירה בת חאסאן איש מצרי. יש קוראים אותה מרים המצרית."
כיום מספרים על קדושה צופית מוסלמית שהגיעה מעירק במאה ה – 9 ישבה במקום ועסקה בכתיבת דברי הגות ושירה, וכשמתה נקברה במקום. שמה "ראבעה אדועייה". גם הרחוב הראשי שם נקרא על שמה.
יהוסף שוורץ אינו מאמין שקבר חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים, והוא מסביר שמי שקבור שם לדעתו, היא הנזירה פלגיה . כאשר באו המוסלמים חשבו בטעות ששם קבורה קדושה מוסלמית, או שהם קברו שם את הקדושה הנזכרת, וקראו למקום על השמה. אצל המוסלמים נהוג להצמיד את התואר נביא לקדושיהם, כמו למשל נבי דאוד הלא הוא המלך דוד, וכך הצמידו תואר זה לנזירה הקבורה בהר הזיתים. היהודים ששמעו את המוסלמים משתמשים בתואר "נביאה" חשבו שלמעשה מדובר בנביאה יהודית, והנביאה שהתאימה להם היתה חולדה, שכן כך היא מוזכרת בספר מלכים עם התואר נביאה, וכן ידוע שגרה בירושלים. וזה מקור הטעות.
ומסיים יהוסף שוורץ:
"כל מי שלא יהיה מגדר האנשים אשר יאמינו לכל דבר, ישמר ללכת ולהתפלל על מקומות אשר לא טהורים המה."