מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
רודולף היה נסיך אוסטריה והונגריה ובנו של הקיסר פרנץ יוזף. כאשר היה בן 23 שידכו אותו לנסיכה סטפני מבלגיה שהיתה מגושמת, לא יפה ורודולף לא רצה אותה. אבל בחצרות קיסרים נישואין הוא ביזנס לכל דבר, ובחיר הלב נקבע לפי צרכי הממלכה והמשפחה המלכותית. לפני החתונה החליט הנסיך ליסוע לארץ ישראל ומצרים. הנסיך הגיע ליפו ממצרים באניה מיראמאר ביום שני – 28 למרץ 1881 וכך הוא מתאר:
"כאן פגשה אותנו ארץ חדשה, שונה, מזרחית, מקורית ועשירה יותר בצבעיה ממצרים. הכול היה חדש לגבי. הצעד הראשון על אדמת הקודש מעורר זיכרונות על שלטון מלכות ישראל, על המלך החכם שלמה…ולעיני רוחנו חולפות אותן תמונות אשר מילאו תפקיד בחיינו, כאשר קראנו בילדותנו את כתבי הקודש. אברהם אבינו, המלך הנווד, משופע בצאן ובסוסים גזעיים, באוהלים ובנשים נאות…אך הזמנים נשתנו והדת גם היא שינתה פניה, ומכל מכלול המנהגים והאמונות המזרחיים רק עם אחד החזיק בארצו ושמר על טהרתו והמשיך באמונתו, האמונה באל האמיתי ובמשה נביאו – הוא העם העברי". לו היה קוראים בווינה את הרמיזות הללו, החל ב"נשים נאות" וכלה בדת שנשתנתה, ייתכן שהטרגדיה העתידית הייתה נמנעת."
למחרת ביום שלישי הגיע לירושלים, והעדיף להשתכן במחנה אהלים הביא איתו.
יהודי ירושלים הקימו לכבודו שער קבלת פנים באזור "מחנה יהודה" של היום. את פניו קיבלו רבנים וראשי העדות ספרדים ואשכנזים, וכך הוא כתב:
"בדרך היה שער ניצחון עם כתובת הונגרית, שלידו עמדה כל הקהילה היהודית עם דגלים ושרה את ההמנון הלאומי האוסטרי. היו אלה יהודים אמיתיים מצפון הונגריה: בבגד ארוך, מגפיים גבוהים, כובעי זמש על הראש, זקן ופיאות – אפשר לחשוב שנמצאים בכפר בקרפטים"
שער קבלת פנים נוסף היה ליד השער היהודי, והוא השער של המושבה האוסטרית-ירושלמית שגם היא היתה ברובה יהודית. ליד שער זה קיבלו את פני האורח גם תלמידי בית ספר למל שנהנה מחסות אוסטריה.
לכבוד הביקור הכינו יהודי ירושלים חוברת ברכה מעוטרת בת 14 דפים שזו כותרתו:
"ברכת ישורון למועד קבלת פני הוד נסיכותו הנשיא הנעלה פרינץ רודאלף יורש עצר אסטרייך-אונגארן ירום הודו. מוגשה מאת קהילת ישראל יושבת ציון – ביום הופיעו ביפעת הודו והדרו בעה"ק ירושלם ת"ו, ביום כ"ה לחודש אדר שני 5641".
החוברת עצמה מכילה שיר על פני 13 עמודים שמתחיל:
"במספר עמים רבים, מקדמים היום פניך, הואילה נא פרינץ נעלה הוד מעוזינו, קחת בתוכם גם ברכות זרע יהודה".
ועל החתום "כעתירת עבדיך המשתחווים מול הדר כבוד רוממותך, ראשי קהילת ישראל בעה"ק ירושלם תובב"א – הרב הראשי לירושלים שמואל סלאנט, ר' מ' פאניז'יל, י' ש' אלישר, י' י' קאריו, ניסן בק, ל' שפירא, א' גוטמן, מ' בנבנישתי".
מתנה פרטית קיבל הנסיך מישראל יודל גולדברג, מיוצאי גליציה, שהגיש לנסיך שי – גרגיר חיטה שעליו נכתבו בכתב זעיר שבחי ארץ ישראל, והמכתב שעם המתנה פותח במלים:
"מה תשמח לבבי ומה תעלוזנה כליותי, בעת זכיתי לראות פני הודו וזיו תואר תפארתו"
למחרת ביקר את יהודי ירושלים. הוא היה בבית הכנסת "החורבה" ושם נערכה לכבודו תפילה חגיגית. כן ביקר בכותל. הוא קיבל הזמנה לבקר גם את שכונת בתי מחסה שנבנתה בחסות ממשלת אוסטריה אבל לא ברור אם נענה לבקשה זו.
הוא התבקש גם מטעם "חברא קדישא" האשכנזית לשפץ את רחוב היהודים המלוכלך והמסריח, והרי כתב הבקשה:
הוד מעלתו הקיסרית יורש העצר הנעלה!!!
"בהסתמך על מידת הרחמים של ה' מ' וחסדו נוטלים לעצמם החתומים-מטה רשות במלוא יראת הכבוד להביא בפני ה' מ' את בקשתם הבאה:
בעיר הקודש ירושלים נעשו בזמן החדש שיפוצים ניכרים. רק שכונת ציון עדיין עטופה יגון, ורחובותיה ושביליה נמצאים במצב המעורר רחמים. מחמת העדר ריצוף וחוסר תעלות הביוב הדרושות הרי הם מלוכלכים מאוד, ובעת החורף, כשמצטברים המים ברחובות, אי-אפשר לעבור בהם, בעוד בקיץ האוויר מזיק לבריאות של תושבי רובע זה. בכלל, רחוב זה (רחוב היהודים) הוא המעבר לשער ציון לחברות קדישא ולחברות הצדקה של עיר הקודש; הוא המבייש את המתים וגורם צער לחיים.
מאחר שלצערנו אין לנו האפשרות לתקן את המצב באמצעים משלנו, אנו מרשים לעצמנו בכל ההכנעה להסב את תשומת ליבו הנעלה של ה' מ' לרובע זה ולבקש את עזרתו רבת החסד לתיקון מצב זה המסכן את בריאות הכלל.
בציפייה להיענות חיובית לבקשתנו הרינו חותמים תוך איחולי ברכה ואושר מעיר הקודש ירושלים.
משה סגל המבורגר
וואלף וואלפסאהן
שלמה זלמן לעווין
אברהם וייספיש"
הבקשה לא מולאה, אבל הנסיך תרם מאה פרנק לכולל יהודי הונגריה, לכולל יהודי גליציה ולעניי הספרדים החוסים בצל ממשלת אוסטריה.
הבנקאי ולירו זכה בעקבות הביקור ב"צלב האביר של עיטור פרנץ יוזף" . (דרך אגב הוא קיבל עיטור דומה כאשר אבי הנסיך – הקיסר פרנץ יוזף ביקר בירושלים בשנת 1869.)
הנסיך חזר לוינה באפריל, וב – 10 למאי נשא לאשה את סטפני, אבל הנישואין לא היו מאושרים והנסיך ברח אל חיק מאהבות. האחרונה היתה הברונית מרי ווטסרה שאיתה ביצע התאבדות משותפת.
כשהיגיעה הבשורה לירושלים ירד אבל כבד על הרובע היהודי ובעיקר בבית הכנסת "תפארת ישראל" שבו התפללו חלק גדול מהעולים מאוסטריה ושאת כיפתו תרם הקיסר פרנץ יוזף – אביו של הנסיך.