מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
שכונת שבת צדק
שכונת שבת צדק נמצאת באזור ה"נחלאות" מול ה"קניון שוק", בין הרחובות אגריפס (שמואל ברוך), ארנון ושבת צדק.
בשנת 1860 הוקמה שכונת משכנות שאננים על ידי משה מונטיפיורי. הקרקע שנקראה "כרם משה ויהודית", נקנתה כמה שנים מוקדם יותר, ורק על שליש ממנה נבנתה השכונה. שאר השטח עמד ריק ומגודר. אל השטח הזה פלשו יהודים ללא אמצעים ובעזרת קרשים ופחים הקימו בתי מגורים מאולתרים. שכונות כאלה נקראו "שכונות חאפ" (חאפ – לחטוף) כלומר שכונות לא חוקיות. כאשר רצתה "קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי" להקים במקום שכונה מסודרת (ימין משה), היו נאלצים לפנות את המתנחלים הלא חוקיים. את האשכנזים הושיבו בשכונה בשם "בני משה" ליד "מאה שערים" ואת הספרדים הושיבו בשכונת שבת צדק.
השכונה נוסדה בשנת תרנ"ב (1892).
ומספר לונץ ("ירושלים" ג' תרמ"ט):
עניי אחינו אשר נאחזו בכרם משה ויהודית ויבנו למו שם צריפים וסוכות עץ, נאלצו באחרונה לעזוב את המקום הזה בפקודת הממשלה, והשר היקר באדם, ראשאד פחה – פחת עירנו, הואיל בטובו לבקש מאת ראשי האשכנזים וראשי הספרדים כי יתמכו בידי העניים האלו, לקנות למו אחוזת נחלה. האשכנזים קנו להם כברת ארץ אצל בתי משה ויטנברג, והספרדים והתימנים קנו להם חלקת שדה ליד "בית יעקב", ויכוננו שמה סוכותיהם, ומעט מעט תהיינה גם שם מושבות לאחינו. אך לדאבון ליבנו השכונה האחרונה הנשקפת לכל עבר בדרך יפו, תעורר זוועה וגואל נפש במאד, כי מרבית יושביה הם עניים מרודים יתר הרבה מהראשונים, וסוכותיהם אשר בידיהם בנו להם, לא תואר ולא הדר להם, עשויים משברי לוחות ומכוסים בחתיכות פח ישנים, אין רצפה ואין גג, וגם בארות למקוה מי המטר ובתי מחראות אין למו. יושביהם נתונים כמעט בסכנה בימי הקור והגשם, עד כי כל המבקר בשכונה הזאת ישום וישרוק ויאמר אך שכונת יהודים צוענים היא השכונה הזאת."
משך הזמן הוחלפו הפחונים במבנים בעלי קירות פח כפולים שביניהם אבנים ואדמה מלט וחצץ. מבנים אלה נקראו "דולמה". בפי הערבים נקראה השכונה "חאראת אל טאנאק" – שכונת הפחים.
התושבים בתחילה היו תימנים ופרסים ואחר כך התווספו אליהם עדות אחרות ובעיקר קורדים וספרדים. אל השכונה הגיע גם רפאל חיים הכהן שעלה מפרס, והוא מספר ("אבנים בחומה"):
"כל אחד מכר כל מה שהיה לו, הן תכשיטים והן מטלטלין, וקנו חלקת אדמה קטנה, וניגשו לבנות צריפי עץ. קנו תיבות עץ ישנות שהביאו בהן סחורות מחו"ל ואיזה קורות ואחרי יום או יומיים הקימו את הצריף וכיסו את הגג ברעפים ופחים. ואפילו ללא גג נכנסו לדור בו, והיה לכל אחד "בית" משלו. כעבור זמן קנו פחי נפט ריקים וציפו בהם את הצריפים מפני הרוח והגשם. לכן נקראה השכונה בערבית "בית אל טאנאק" – בתי הפח. הישיבה בצריפים היתה קשה , ביחוד בחורף בגלל הקור והגשמים. שעה שירד הגשם על גגות הרעפים או הפחים היה נשמע בפנים קול חזק, וביחוד כאשר ירד ברד."
בתי האבן החלו להבנות כבר בסוף המאה ה – 19 ושימשו בערבוביה יחד עם בתי הפח.
תיאור נוסף הוא תיאורו של יצחק שפירא בספרו "ירושלים מחוץ לחומה":
"לשיא הצפיפות והדלות הגיעה שכונת שבת צדק המכונה שכונת הפחים יען כי בתיה נבנו לראשונה מפחים…… תושביה רובם פושטי יד לקיים מה שנאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים ט"ו י"א), ולא לחינם נקראת היא שבת צדק, כי אנשיה ניזונים מצדקה. כמה מפליאים תושביה בחיבתם למקום מגורם כאילו היה בבחינת "נאות דשא". על השאלה אם כאן היא שכונת הפחים ענתה תושבת אחת:
"אל תקראנה אדוני שכונת הפחים קראנה שכונת השיש….. "
נמצאים בה כמאתיים בית שבהם "חיים" כאלפיים נפש. וכמעונות כן בתי הכנסיות: קטני קומה, עכורים וצרים. באחד מהם נמצא תלמוד תורה עם כמה עשרות תלמידים המתחנכים על ידי מורה "בעל כל המקצועות".
מצטיינת השכונה בריבוי ובמיעוט:
בריבוי טבעי – נמצאות בה משפחות בנות עשרה ילדים ומעלה, כנראה למלא את החוסר של השכונות המודרניות.
במיעוט – שאין בה אשכנזי אחד אפילו לרפואה.
גם שתי השכונות "שערי רחמים" ו"זכרון רחמים", אפילו שלא השיגו את השיא של שבת צדק, בכל זאת אפשר לצרפן ל"מזומן", הן מעוררות רחמי אנוש וזקוקות לרחמי שמים."
בתי הכנסת:
בתי הכנסת בדרך כלל מעידים על ארץ המוצא של התושבים. כיום מלבד בית כנסת אחד (פתחיה) השאר פעילים לעיתים רחוקות או שנמסרו לקהלים חיצוניים.
בית הכנסת הקורדי – נמצא ברחוב ביבאס 8 ועל השלט שלו כתוב כי זה בית הכנסת הראשון לעדת הקורדים בשבט (ב – ט') צדק, ושהוא נוסד בשנת 1910.
בית הכנסת ר' יהודה בן בתירא – שייך ליהודים הקורדים יוצאי נציבין שבתורכיה וקמישלי שבתורכיה. הוקם בשנת 1938. גם בשלט שלו כתוב "שבט" ב – ט'. שמו של בית הכנסת לקוח משמו של ר' יהודה בן בתירא שחי בתקופת בית שני. וכך מסופר עליו בבבלי פסחים ג: (בגמרא הסיפור בארמית):
יום אחד בא אלי גוי ארמי שסיפר שאכל מקרבן פסח בירושלים למרות שנאמר שכל בן ניכר לא יוכל בו. שאל אותו ר' יהודה אם קיבל גם מהאליה המובחרת. הגוי אמר שלא. אמר לו ר' יהודה שאם שוב יגיע לירושלים בפסח שיבקש את האליה ואכן הגוי עשה זאת . אז שאלו אותו הכוהנים בפליאה: מי אמר לך לבקש מן האליה שהרי היא ניתנת לכהנים? והוא אמר שר' יהודה בן בתירא. בדקו וגילו שהוא גוי והרגו אותו. "שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא שלם לך ר' יהודה בן בתירא דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים".
בית כנסת "עדות ביהוסף" – בית כנסת ספרדי, נמצא ברחוב ביבאס ליד בור המים. על הבית כתובת שמציינת שנת שיפוץ – תשכ"ט (1969). כיום משתמשים בו חסידי ברסלב. על הבנין היה ציור קיר לזכרו של אדם יקר – דוד סאבו, שהושחת, על דוד אפשר לקרוא במאמר "דוד סאבו".
בית כנסת של יהודי ג'זירה – נמצא ברחוב ביבאס 28. לפי הכתובת הוא הוקם בשנת 1903. התפללו בו יהודי ג'זירה שבמזרח תורכיה. בשנות ה – 40 היה סכסוך בבית הכנסת וחלק מהמתפללים הקים בית כנסת נוסף לעדה זו "שערי אהבה" ברחוב ארנון 22. המריבה נשתכחה מזמן אבל בית הכנסת שנותר פעיל הוא "שערי אהבה" ובית הכנסת בשבת צדק פועל רק בחגים.
בית כנסת פתחיה– נוסד בשנת תרנ"ד (1894) על ידי עולי פרס, והוא פעיל ומלא מתפללים עד היום. הכניסה הישנה אליו היתה מרחוב ביבאס 29 והיום נכנסים אליו מרחוב ארנון. (למאמר על בית כנסת "פתחיה")
