שכונות הקורדים זכרון יוסף וזכרון יעקב

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

זכרון יוסף ומדרומה זכרון יעקב

 

ישנה מסורת בדבר מקורם של יהודי קורדיסטן והיותם שייכים לעשרת השבטים שהוגלו בימי בית ראשון על ידי סנחריב מלך אשור שנאמר:
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר…… " (ישעיהו כ"ז י"ג)
הקורדים המוסלמים מפוזרים במספר מדינות: עירק, תורכיה, סוריה ואירן, וכן גם היהודים. האזור עצמו הררי, קשה ומבודד ולכן הקהילות נבדלות האחת מהשניה. בידוד זה גם שימר את שפתם הארמית.
בסוף המאה ה – 19 התחילו להגיע אליהם שד"רים והם החלו לעלות ארצה טיפין טיפין. בתחילת המאה ה – 20 היו בירושלים מספר משפחות שחיו בעיר העתיקה ליד שער שכם ובשכונת שבת צדק הסמוכה. בשנות ה – 20 וה – 30 התחילו להתארגן ה"שכונות הקורדיות".

רוב היהודים הקורדים עלו לארץ לאחר קום המדינה, בשנות ה – 50 במבצע "עזרא ונחמיה".
מבצע עזרא ונחמיה העלה את יהדות עירק. בשנות ה – 50 הועלו 130,000 איש במטוסים, בתחילה דרך קפריסין ואחר כך ישירות ארצה. ממשלת עירק אישרה עליה זו אם כי רכוש העולים הוקפא.
בגלל הנתק מיהדות העולם וגם הנתק בין הקהילות הקורדיות השונות, שימרה כל קהילה מסורת משלה ולכן גם הוקמו בתי כנסת נפרדים.
הרחובות באזור נשאו שמות של נהרות כמו: יבוק, ירדן, קישון, ירמוך חידקל, פרת וארנון. הסיבה לכך היא שאנשי קורדיסטן וביחוד זאכו, היו רגילים לנהרות שהקיפו אותם בארץ מולדתם, וכאן שאין נהרות קראו לכבישים בשם נהרות, אבל חלק מהשמות שונו :
רחוב הירדן לרחוב ניסים בכר (מנהל ומיסד בית ספר כי"ח).
רחוב הקישון לרחוב אליהו סלמן (בונה ירושלים ממנהיגי העדה הקורדית).
רחוב החידקל לרחוב חכם שלום ((על שם הרב חים שלום שמעוני מרבני העדה הקורדית).
רחוב הירקון לרחוב הרב יצחק בראשי (מחשובי רבני העדה הקורדית).

 

על אפים של אנשי העדה הקורדית מספר יצחק שפירא ("ירושלים מחוץ לחומה"):

"לא כן הקורדים אשר ספגו לתוכם תרבות קורדיסטן. העם הקורדיסטני המעורב מגזע מונגולי ושמי, רובם רועי צאן הם, ומריבות בגלל אדמות מרעה מסתיימות כרגיל בשחיטות הדדיות אכזריות, הן תופעות רגילות בחייהם. את המיליטריזם הזה ירשו היהודים הגולים , והביאו איתם למולדתם. מריבות ומלחמות היו נערכות בעיר המזרחית הזו בשבתות ובמועדים, בין עדת הקורדים ועדות אחרות. ב"התחרויות" הללו השתתפו גם נשותיהן ובעיקר בהספקת אבנים….. אולם לתופעות שליליות יש לפעמים צד חיובי. בשנות תרצ"ו – תרצ"ט "בני דודנו" ויתרו על ביקוריהם בפרבר הקורדי ששמו יצא ל"תהילה"."
זכרון יוסף
השכונה נמצאת בין הרחובות: שמואל ברוך, אליהו סלמן, ניסים בכר וארנון.
בשירו של יוסי בנאי הוא כותב: "אני כמו עץ שתול, שורשי נחים, בין זכרון יוסף לשכונת הפחים"
נוסדה על ידי יוצאי קורדיסטן בשנת 1927 ונקראת על שמו של יוסף לוי (אשכנזי) שבנו יצחק מכר את האדמה בתנאי שהשכונה תישא את שם אביו. יש טענה שמדובר ברכוש משפחת אלישר, ויוסף הוא אחד מבני משפחה זו. ראשוני המתישבים בשכונה הגיעו משכונת שבת צדק הסמוכה, שכן הצפיפות בה גדלה.
זכרון יעקב
השכונה נמצאת בין הרחובות : אליהו סלמן, נהר פרת, חכם שלום ובצלאל.
השכונה נוסדה בשנת 1931 מדרום לשכונת זכרון יוסף. מוכתר השכונה נחום מזרחי (צוֹצֶה) רכש את הקרקע וקרא לשכונה על שם אביו יעקב מזרחי. תקופת מוכתרותו לא היתה שקטה ורבו הריבים בין בני עמדיה לבני זאכו שעליהם נמנה צוצה. הוא הוחלף בשנת 1946 כאשר בני עמדיה התלוננו עליו בפני השלטונות הבריטיים. שמו של המחליף היה מאיר גרשון, ותקופת מוכתרותו היתה שקטה יותר.

בתי הכנסת:
בית יעקב (רחוב היבוק 15)

בית הכנסת הזה הוא של יהודי זאכו. קהילת זאכו בצפון עירק שגשגה במאה ה – 19, אבל בשנות ה – 80 הוכתה העיר ברעב כבד ויותר מאוחר פגע בעיר גם שיטפון. אסונות העיר היו גם אסונות הקהילה היהודית. הקהילה התאוששה ובשנת 1920 עלו חלקם לירושלים על גבי חמורים. הקהילה שנשארה בזאכו המשיכה להתקיים ואף תמכה בקהילה של אנשי זאכו בירושלים. הנשארים עלו ארצה בשנות החמישים במבצע "עזרא ונחמיה". בית הכנסת של הקהילה הוקם ברחוב היבוק והוא קרוי על שמו של יעקב מזרחי אביו של המוכתר צוצה. בתחילה בית הכנסת שרת את כל העדה הקורדית , אבל כשקמו בתי כנסת נוספים התפללו בו רק בני זאכו. כיום בית הכנסת פועל רק בשבתות וחגים.

בית הכנסת העמדי "יחזקאל הנביא"(רחוב הירקון (בראשי) 29)

 

בעמדיה שבצפון עירק היתה קהילה יהודית גדולה עתיקת יומין. בנימין מטודלה שביקר שם במאה ה – 12 סיפר שמקורה של הקהילה בגלות אשור.

ישנה מסורת על שני בתי כנסת שהיו בעמדיה. האחד נקרא על שם עזרא הסופר והשני נקרא בית כנסת על שם יחזקאל הנביא. כנראה שהקדום היה בית הכנסת עזרא הסופר, ובית הכנסת על שם יחזקאל הנביא היה מאוחר יותר, ונוסד בימי הביניים. בשנת 1832 נכבשה עמדיה וגם היהודים סבלו קשה מכיבוש זה והבכורה עברה לעיר זאכו.
על יהודי עמדיה סיפר ש"י עגנון: (מתוך "עדו ועינם"):
"רצונך לראות יהודים של ימות התנאים, לך לעיר עמדיה. דרים שם 40 משפחות מישראל, יראי ה' שומרי אמונים. משכימים בכל יום לתפילה, אבל אינם יודעים להתפלל, חוץ מפסוק קריאת שמע וענית אמן……. כל שעת התפילה יושבים דוממים וכשאומר שליח צבור ברכות עונים אמן באמונה, וכשמגיע לקריאת שמע מזדעזעים ונרעדים וקוראים כל פסוק באימה, ביראה, ברתת, בזיע, במורא, כבני אדם שהגיעה שעתם למסור נפשם על יחודו של עולם. וסמוך לעמדיה משוטטים רועי צאן גבוהי קומה ומגודלי שיער, לנים עם צאנם בנקיקי הסלעים ואינם יודעים מחוקי התורה אפילו מעט שבמעט."

כאשר עלו בני עמדיה לירושלים בשנות ה – 20 וה – 30 התפללו בדירה פרטית ואחר כך בנו את בית הכנסת יחזקאל הנביא. בבית הכנסת יחזקאל הנביא ספרי תורה שהובאו מעמדיה לאחר שהתחסלה הקהילה שם.
הריהוט בבית הכנסת כיום חדש לגמרי משיפוץ שנעשה בשנת 1992. על הבימה שלשה כתרים: כהונה, תורה ומלוכה.
כיום משרת בית הכנסת קהילה של חסידי חב"ד.

בשנות ה – 50 שוב היתה עליה מעמדיה. תחילה התפללו בבית כנסת זה ואחר כך הקימו בית כנסת בשכונת נחלת ציון ושמו: "עזרא הסופר".

 

בית הכנסת בראשי (רחוב הירקון (בראשי) 25)
ליד עמדיה היה כפר קטן בשם בראשי ומשם הגיעו בסוף המאה ה – 19 משפחת בראשי.
לשם בראשי שתי שני הסברים:
1. בראשי פרושו "לפני הריחיים" שכן בכפר היתה תחנת קמח שפעלה על כוח של מים.
2. ישנה מסורת שבמקום פעל האמורא חייא בר אשי שאת קברו מזהים במקום.

 

כאשר התיישבו בני בראשי בירושלים, הם רצו בית כנסת לעצמם, לוו כסף וקנו חלקת אדמה ברחוב הירקון שעליה הקימו בית כנסת בן קומה אחת. יותר מאוחר בנו עוד קומה והעלו את בית הכנסת לשם ואת הקומה הראשונה השכירו. בבית כנסת פעל גם תלמוד תורה בשעות אחר הצהרים.

על רקע חיכוכים בין המתפללים פעלו בבית הכנסת כמה מנינים ובסופו של דבר הוקם בית כנסת מתחרה של עדה זו ברחוב חכם שלום ושמו "שארית ישראל". כמות המתפללים לא הספיקה לשני בתי הכנסת ולכן כעבור זמן הם התאחדו.
בית הכנסת של חכם זכריה (רחוב הירקון (בראשי) 11)
חכם זכריה בן משה נולד בכפר קטן – נירווה, מזרחית לעמדיה. בגלל קרבות ועימותים שהיו באזור זה, עזבו רוב יהודי המקום את כפרם ובהם גם חכם זכריה. הוא נדד בין הקהילות יהודיות ובשנת 1936 עלה לירושלים. הוא קרא תיגר על מנהיגות יהודי זאכו והקים בית כנסת בדירתו. לאחר מותו הוקדשה דירתו ובית הכנסת שבה. בית הכנסת שנמצא בתוך בית מגורים פועל כיום רק בשבתות וחגים.