מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
בניין בית החולים לילדים ברחוב הנביאים
בית החולים לילדים מרינשטיפט הוא פועלו של דר' מקס סנדרצקי. בנינו נמצא ברחוב הנביאים 29.
סנדרצקי נולד בשנת 1839 למשפחה בווארית ובילדותו עברה המשפחה לירושלים שם כיהן אביו כמזכיר החברה המיסיונרית הכנסיתית. היו למקס 11 אחים שמהם חמישה נפטרו בילדותם, וזה מה שנתן למקס הצעיר את הדחיפה לעסוק ברפואת ילדים. הוא למד באוניברסיטאות מינכן ווירצבורג ולקראת סוף לימודיו עבד כאסיסטנט במרפאת ילדים במינכן. בשנת 1866 התחיל לכהן כרופא בצבא הפרוסי. זמן קצר אחר כך נישא ליוהנה ממוצא הולנדי. בשנת 1868 חזר לירושלים ועבד בבית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות בעיר העתיקה. היחסים עם האחיות של בית החולים הגרמני היו גרועים וביחוד עם שרלוטה פילץ שעמדה בראש המוסד. דר' סנדרצקי דגל בהפרדה בין מבוגרים לילדים שכן רפואת ילדים שונה מזו של המבוגרים.
בירושלים נולדו לזוג סנדרצקי ארבעה ילדים: אנה, הילדה, מריה ואלברט.
בשנת 1871 ביקרו בארץ הדוכס הגדול פרידריך פרנץ השני, שליט נסיכות מקלנבורג – שוורין ואשתו הנסיכה מרי. סנדרצקי נפגש איתם וביקש לתרום להקמת בית חולים לילדים בירושלים. הדוכס אישר תרומה שנתית של 1000 מרק למשך השנים הראשונות.
בשנת 1872 שכר סנדרצקי מהבישוף הסורי בית ברחוב הנביאים לצורך בית חולים לילדים. הבית מופיע במפת וילסון משנת 1864/5. בית החולים נקרא על שמה של הדוכסית מארי – מרינשטיפט. בקומה שניה גר הרופא והקומה הראשונה הותאמה לצורך בית חולים. כאשר בית החולים היה מלא שיכן סנדרצקי חולים גם בביתו.
על הצורך בהקמת בית חולים מיוחד לילדים כתב דר' סנדרצקי:
"מאז שהחילותי לעבוד כאן (בבית החולים הגרמני) ועוד באירופה התעניינתי ברפואת ילדים, ביחוד בילדים העניים והמוזנחים בארץ, שבה אין מוסד המסוגל לטפל בילדים ברמה נאותה…… יש להפריד בין בית חולים לילדים ובית חולים למבוגרים. הסיבות הן שילדים מפריעים למבוגרים ומבוגרים מפריעים לילדים. ילדים זקוקים לביקורת תמידית, ביחוד בלילה, לשם כך יש צורך באחות מיוחדת. ילדים זקוקים לאויר נקי. החלפת האויר שבכפר לזה שבעיר תגרום נזק לילדים הבריאים וודאי לחולים. במחלקת נשים יש שלש אימהות וחמישה ילדים. הילדים המאושפזים עלולים להפגע מגורמים מוסריים. הם מאזינים לשפה הגסה של המבוגרים ועל כך אין ביקורת. לכן פתחתי בית חולים קטן מחוץ לעיר….."
עד המאה ה – 19 סווגו החולים לפי האיברים הפגועים ולא לפי גילם. דר' סנדרצקי דגל ברפואה מיוחדת לילדים. הוא הקצה בבית החולים שלו מיטות מיוחדות לאימהות "כי האם והילד חולים בו זמנית". במהלך האישפוז קיבלו האימהות חינוך לרפואה מונעת ולהקפדה על היגיינה. גם יוהנה השתלבה ב"חינוך להורים" ולימדה אותן תזונה ובישול בריא, תפירה ומשק בית. בית החולים איפשר גם לאמהות להשאר בלילה ליד בניהם החולים, רעיון שהיה מהפכני באותם שנים. דוקטור סנדרצקי, בניגוד למה שראה בבית החולים הגרמני, סלד מניצול מצוקת החולים כדי לחשוף אותם לפעילות מסיונרית. בבית החולים שלו הוא אסר זאת.
דר' סנדרצקי עבד ללא שכר, והתפרנס מעבודתו בבית החולים הגרמני ומהפרקטיקה הפרטית שלו. לא פעם כיסה גרעונות מכספו הפרטי. גם אשתו לא קיבלה שכר.
בתום השנה הראשונה פירסם סנדרצקי דו"ח ובו הוא כותב בין השאר:
"בבית החולים יש שש מיטות, שתי עריסות ושתי מיטות עבור אמהות מיניקות, כי האם והילד חולים בו זמנית. בחדרים יש עוד מיטה למטפלת כדי שתהיה השגחה ביום ובלילה. אנשי השירות מנו שתי מטפלות ושרת."
לפניכם התפריט לילדים:
"ארוחת בוקר: קפה עם הרבה חלב ולחם. אצל הילדים הערבים יש התנגדות רבה לדייסות, למרק-חלב או למרק-מים.
ארוחת 10:00 : מרק בשר, ביצה ופירות מבושלים.
ארוחת צהרים: מרק-בשר ואורז. הילדים הגדולים יותר – ירקות ופירות מבושלים. הילדים הערבים לא אוכלים תפוח אדמה ומאכלי בצק.
ארוחת ערב: מרק או אורז וליפתן.
בשנה 1872/3 התקבלו 16 אימהות ו – 91 ילדים שמתוכם נפטרו חמישה.
בשנת 1875 הודיע הדוכס על הפסקת תמיכתו. באותה שנה נולד לזוג ילדם החמישי שנפטר בגיל צעיר.
באפריל 1876 נסגר בית החולים עקב הגירעון הכספי.
סנדרצקי ואשתו נסעו לגרמניה והולנד, אספו כספים למען בית החולים והקימו אגודת ידידים. בחזרתם לארץ פתחו מחדש את בית החולים עם 12 מיטות, ויותר מאוחר קיבלו שוב תמיכה מהדוכס. אבל הבעיות הכספיות המשיכו ואיתם המלחמה על עתיד בית החולים.
יהודים טופלו במוסד אבל לא התאשפזו בו בגלל שלא היה כשר. בשנת 1881/2 טופלו בבית החולים 22 יהודים. ב – 24 לאוגוסט 1881 התפרסם בעיתון "הלבנון" מכתב המשבח את דר' סנדרצקי מכיון שהוא הרופא היחיד המוכן לעשות ביקור בית בלילה.:
"דר אנכי מזה שנתיים בהחלקה הנקראת נחלת שבעה בבית הר"ר ארי' לייב הורוויץ נ"י. ביום הרביעי בא בנו נער בן 11 שנים, יניק וחכים מבית מורהו הביתה, ויאמר: ארגיש כאב בצווארי. אנוכי ציוויתי לאימו כי תלך עימו לרופא, ותלך אל הרופא דר' סנדרצקי….ויתן לו סמי מרפא. בשעה השניה בלילה ראיתי כי הילד נחלה בחולי האסכרה. רחמי נכמרו על הילד הרך וזעקתי להביא רופא, אך איה המה הרופאים אשר ילכו בלילה? …… הרופאים אשר ינודו בעיר…לא יצאו בלילה החוצה, לא נשאר כי אם האחד דר' סנדרצקי אשר הוצאות ביתו רבות מאד מפני הילדים שתלויים בו. הרופא נקרא אל הילד בלילה, אך ישאל נא הקורא מה מחיר טרחתו? 2 מאג'ידי כסף שקל אבי הילד האומלל על ידו, והילד מת במשך שתים עשרה שעות מעת נחלה. ועתה נשאלנה את דעת הקהל: מה היינו עושים אם גם סנדרצקי לא יחפוץ ללכת בלילה ככל בני גילו? ומה יעשה העני הדר מחוץ לעיר אם אין לו לשלם 2 מאג'ידי כסף להרופא? ומה היה עושה החולה או בני משפחתו אם הרופא דרוש לו עשרה לילות רצופים? האם תמנו לגווע? ……
ב – 29/1/1883 העניק הדוכס, ביום הולדתה של אישתו, לדר' סנדרצקי עיטור צלב השרות.
ב – 15/4/1883 מת הדוכס פרידריך פרנץ השני התרומות ממנו פסקו ומצבו הכלכלי של בית החולים התדרדר. הפתרון היה לגייס תורמים באשר ימצאו.
בשנת 1887 פירסם העיתון "הצבי" את מכתב התודה הבא:
"הנני מודיע לכל שבחודש שעבר הייתי חולה בחולי עיניים. ויכבד עלי, ומעלת הרופא המובהק סנדרצקי תכף ששמע בא לבתינו והתמיד לבוא מידי יום ויום ושבח לאל יתברך שהיתה תרופתי על ידו, ולא זו בלבד, אלא שהרופא הזה הוא מיטיב חסדו עם כולם ובפרט עם העניים שהולך לבקרם בחינם אין כסף, וגם הרפואה שולח להם בלא כסף….. וכמה פעמים קוראים אותו בחצי הלילה לאיזה חולה המסוכן, וביודעו שהוא חולה, תיכף ומיד הולך לבקרו בלא מחיר. ואם אבוא לספר בשבחו לא יספיקו ניירות וקולמוסים…….
חתום – הצעיר יעקב בן שבתאי סידיס
בנותיו של דר' סנדרצקי נסעו לגרמניה ללמוד סיעוד וחזרו מדופלמות ועבדו בבית החולים שלו.
בשנת 1893 הועבר בית החולים מהבנין הישן שלו לבנין סמוך רחב יותר הבית היה ברחוב הנביאים פינת רחוב הרב קוק. לפני שבית החולים נכנס אליו שימש את בית הספר אוילינה דה רוטשילד. באותה שנה הודיעו הרבנים שבית החולים אינו מיסיונרי מותר ליהודים לפנות אליו.
בשנת 1895 החל המוסד לקבל תקציב מהחלוקה של היהודים האשכנזים ונעשה למוסד הלא יהודי היחיד שנהנה מכספי החלוקה. מספר המאושפזים היהודים באותה שנה היה 39.
שנת 1897 היתה שנת שיא במוסד והתקבלו בו 518 חולים ומתוכם 148 אימהות.
בשנת 1898 נסע הדוקטור לגרמניה וביתו מרי הפעילה את בית החולים עם רופא מחליף. הכסף שהוא גייס שם לא ענה על ציפיותיו והוא חזר מאוכזב. באותה שנה ביקר בארץ הקיסר הגרמני וילהלם השני, וסנדרצקי קיווה לקבל תרומה ממנו. מחנה האוהלים של הקיסר היה מול בית החולים אבל הקיסר לא ביקר בבית. לעומתו אישתו – הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה ביקרה במפתיע, אבל את התרומה ההומניטארית שלו הפנה הקיסר להקמת בית הבראה על הר הזיתים שנשא את שמה של אוגוסטה ויקטוריה. בית החולים לא קיבל דבר. המושל התורכי המקומי רצה לנצל את אדישות הקיסר כלפי בית החולים ואיים לסגור אותו בטענה שלפי החוק בבית חולים צריכים להיות לפחות שני רופאים, ובית חולים הזה לא ענה על הדרישות. בסופו של דבר הסגירה לא בוצעה.
ב30 ליוני 1899 מספר עיתון החבצלת כי רופא בית החולים היהודי הסמוך – "רוטשילד" – דר' שוורץ נוסע לאירופה ואת מקומו ימלא דר' סנדרצקי.
ב – 22/6/1899 יצא הדוקטור לקבר בני חזיר בקדרון ושם שם קץ לחייו.
כתב על כך דוד ילין:
"בשבוע החולף אבד לעירנו אחד מזקני רופאיה, אשר זה שנים רבות עבד בה עבודתו בזריזות ובשקידה, הוא ה-דר' סנדרצקי הגרמני, אשר איבד עצמו לדעת בירותו כדור מות אל פיו בתוך המערה הנקראת בפי אחינו בשם "בית החופשית". מקרה כזה אינו מן המעשים שבכל יום בארצנו, ועל כן היה לשיחה בפי כול ולפלא בעיניהם."
בית החולים המשיך לפעול עוד שנה. הרופא היה דר' ד'ארבלה (מנהל בי"ח רוטשילד) ועזרו לו האלמנה יוהנה שמונתה למנהלת, וביתה מרי שכיהנה כאחות ראשית. בית החולים נסגר ב – 8/6/1900. הציוד ניתן לבית החולים הדיאקוניסי בירושלים. יוהנה עזבה את ירושלים עם ביתה אנה ומשפחתה, ועברה לגור באלכסנדריה.
בתקופת המנדט גר בבית האדריכל קליפורד הולידיי שהטביע באופן ניכר את חותמו על תכנון העיר ירושלים ובנייתה בתקופת המנדט, וכן עסק בתכניות פיתוח באזורים אחרים בארץ. משנת 1927 – 1989 פעלו בבית האדריכלים דן ורפאל בן דור, וכן בנו של רפאל. החל משנת 2001 משמש הבנין את אגודת "שבת אחים" (שנוסדה בשנת 1994) המביאה ילדים ממדינות עוינות במזרח התיכון לניתוחי לב מצילי חיים בישראל. הניתוחים נעשים בבתי החולים וולפסון שניידר ושיבא. הילדים מובאים עם אימהותיהם ארצה למבנה ברחוב הנביאים 29 ושוהים בו לפני הניתוח ובתקופת ההחלמה שאחרי הניתוח. הבית מופעל על ידי מתנדבים ובעזרת תרומות מכל העולם.
