אמות המים לירושלים

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

 

בימי בית שני העיר גדלה וגם כמות עולי הרגל אליה גדלה בצורה משמעותית, ולכן התחילה להבנות מערכת הספקת מים לירושלים שהביאה את המים באמות מים מאזור גוש עציון של היום אל העיר. המערכת נבנתה לאורך זמן ארוך כאשר במשך הזמן הזה היא שוכללה והתפתחה. לאחר שהגיעה לשיא גדלה היא היתה צריכה עבודות תחזוקה שהמשיכו לכל אורך זמן פעילותה.
המערכת בשיא גדלה הכילה מערכת אמות שהביאה מים מכל איזור גוש עציון באמות מים אל מאגר גדול שנקרא "ברכות שלמה", וממנו יצאו שלש אמות – האחת לעבר הר הבית ונקראה "האמה התחתונה", השניה לעבר העיר העליונה ונקראה "האמה העליונה" והשלישית לעבר ההרודיון. אפשר לדמות זאת ללב האוסף מים ומשגר אותם ליעדם המתוכנן.
האמות העיקריות שמילאו את בריכות שלמה היו אמת הערוב ואמת הביאר.
מאגר המים "בריכות שלמה" בשיא גדלו הכיל שלש ברכות השוכנות כ-4 קילומטרים דרומית לבית לחם, בואדי ארטס. קיבולת הבריכות היא כ- 288,000 מטרים מעוקבים‏. הבריכות נקראות אמנם על שמו של שלמה המלך, אך אין ביניהן ובינו כל קשר, שכן הן מאוחרות לו במאות שנים.
הבריכות עצמן נבנו כנראה בתקופה החשמונאית או בתקופה ההרודיאנית שאחריה, אבל יש חוקרים שמאחרים את הקמתם לתקופה הרומית. יש גם השערה שהבריכה התחתונה נבנתה רק בתקופה הממלוכית.
האמה התחתונה מתוארכת לתקופה החשמונאית (167-63 לפנה"ס). התארוך מתבסס על ממצאים ארכיאולוגיים, דמיון למערכות דומות מתקופה זו כמו יריחו, סרטבה ועוד ועדויות כתובות.
כותבת המשנה במסכת ידיים ד' ז':
"אומרים צדוקין , קובלין אנו עליכם פרושים , שאתם מטהרים את הנצוק . אומרים הפרושים , קובלין אנו עליכם צדוקים , שאתם מטהרים את אמת המים הבאה מבית הקברות ."
הויכוח הוא לגבי העברת טומאה מכלי לכלי על ידי מים הנשפכים (ניצוק) בצורה רציפה מכלי עליון טמא לכלי תחתון טהור. הצדוקים מטהרים את אמת המים שבאה מבית הקברות למרות שלשיטתם מים ניצוקים מעבירים טומאה.
עבורינו יש הוכחה שבימי החשמונאים, שאז פעלו הכתות, אמת מים היתה קיימת, והגיעה לירושלים דרך בית הקברות שעטף את העיר.
מקור המים לאמה התחתונה היה עין עיטם שמופיעה במקורותינו כמקור המים לאמה:
"אמת המים הייתה מושכת לו מעיטם" (ירושלמי יומא ג, מא:)
"עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות" (בבלי יומא לא.)
עין עיטם נמצא בגובה של 765 מ' והר הבית בגובה 735 מ'. המים הגיעו בגרביטציה. באיזור בריכות שלמה היתה בריכת אגירה שאליה התנכזו מי עין עיתם ועוד כמה עיינות, ומשם הגיעו המים באמה להר הבית.

 

אמת הערוב

בתקופתו של פונטיוס פילאטוס (26 – 36 לספירה) נבנתה אמת הערוב שהובילה מים מעין ערוב ומעינות נוספים בקרבתו. נמצאה כתובת המתארכת את האמה וכן כתב עליה יוסף בן מתיתיהו:
"ופילאטוס התקין צינור מים לירושלים על חשבון כספי ההקדשות, ומשך את ראשית הזרם ממרחק מאתיים ריס. אך היהודים לא היו מרוצים מעבודות המים, ורבבות הרבה של אנשים התגודדו וצעקו כנגדו שיפסיק את המעשים שבכוונתו לעשות, ואחדים עלבו את האיש בדברי גידופים, כדרכו של ההמון לעשות. פילאטוס הלביש המון רב של חיילים שנשאו אלות מתחת לבגדיהם, את לבוש היהודים, ושלח אותם אל המקום שהיהודים התאספו בו, והוא עצמו גזר על ההמון לחזור, וכשיצאו בגידופים נתן פילאטוס לחיילים את הסימן שהוסכם עליו מראש, והללו הנחיתו בהם מהלומות רבות בהרבה משציווה אותם, וענשו במידה שווה את הצועקים ואת אלה שלא צעקו. והיהודים לא נהגו במורך לב, עד כי רבים מהם מתו בו במקום ואחרים נסוגו כשהם פצועים, מאחר שנתפסו כשהם בלתי מזוינים על ידי אנשים שהסתערו עליהם לאחר שהתכוננו לכך."
– קדמוניות היהודים, ספר י"ח, פרק ג'
יוסף בן מתיתיהו מספר סיפור זה גם ב – "מלחמות היהודים ברומאים" ב' ט'.
אמת הערוב מתפתלת לאורך 39 ק"מ אם כי המרחק האוירי בין המוצא ליעד הוא סך הכל 10 ק"מ. הדבר נובע מהרצון לא לחפור מנהרות או לבנות גשרים ופשוט להקיף את המקומות הגבוהים תוך ירידה בשיפוע מתון.

 

אמת הביאר

אמה נוספת שהגדילה את כמות המים במערכת היא אמת הביאר שמוצאה מעין ביאר. בבנית אמה זו השתמשו הבונים בטכניקות שונות ומגוונות. האמה מתוארכת לתקופה הרומית, אבל בהחלט יתכן שהיא קדומה יותר ואפילו יש הטוענים שחפרו אותה בתקופה החשמונאית, אך אין ספק שהיא פעלה בתקופה הרומית. האמה הזו פעלה עד לתקופת המנדט. ארכה כ – 4.7 ק"מ (בקו אוירי המרחק 4 ק"מ, כלומר היא כמעט ישרה). תחילתה בניקבה קרסטית שארכה 84 מ' אחריה יש מנהרה חצובה בידי אדם המכונה "מנהרת הפירים" לאורך 2.8 ק"מ שהיא מנהרה ישרה שלצורך חציבתה נחפרו בסביבות 80 פירים (מהם שרדו בודדים בלבד) להוצאת חומר ולאוורור (כל 30 מ' נחפר פיר). המנהרה נחצבה בו זמנית על ידי כמה קבוצות פועלים שחפרו את הפיר ובהגיעם לעומק הרצוי התפצלה הקבוצה לשתי קבוצות קטנות שחצבו לרוחב עד שפגשו את הקבוצה הסמוכה. המנהרה הזו גם מובילה מים וגם אספה אותם מהשיכבה בה היא נמצאת (אקויפר). אחרי המנהרה נבנה סכר שאוסף את המים על פני הקרקע והחדיר אותם פנימה אל האמה. מכאן ממשיכה האמה על פני השטח כ – 500 מ' ונכנסת שוב למנהרת פירים של כ – 500 מ' ומשם בתעלה פתוחה עד לכניסתה לבריכה העליונה בברכות שלמה.

סיורים וכניסה אל המנהרה אפשר לתאם עם בית ספר שדה כפר עציון 02/9935308.
מבריכות שלמה יצאו שלש אמות:

אמת להורדיון

 
הובילה מים להרודיון בתוואי ישר למדי, ארכה כ – 7 ק"מ. אמה זו נבנתה ככל הנראה על ידי המלך הורדוס.
האמה התחתונה
הובילה מים מברכות שלמה להר הבית. האמה פתוחה שנראית כמו האות U ורוחבה כמטר מזה כחצי מטר לרוחב הקירות ובחצי מטר זרמו המים. על האמה היה לעבור על פני שלש שלוחות : בית לחם, צור באחר וג'בל מוכבר. את שלוחת בית לחם חצתה האמה במנהרה שארכה 360 מטר ואת ג'בל מוכבר חצתה האמה בעזרת מנהרה שארכה 423 מטר. את שלוחת צור באחר האמה הקיפה. האמה הגיעה עד בריכת השולטן מצידה המערבי וחצתה אותה בעזרת גשר. בצידה המזרחי של הבריכה המשיכה האמה לדרום והקיפה את הר ציון. אחר כך עברה ליד החומה מצידה החיצוני, וכמה עשרות מטרים לפני שער האשפות נכנסה העירה. אל הר הבית נכנסה בעזרת גשר (וילסון) שהיה מתוח על פני הגיא (עמק הטירופיאון). השיפוע של האמה היה של 1 פרומיל כלומר ירידה של מטר על כל קילומטר.
במהלך המרד הגדול נהרסה האמה ושופצה על ידי הביזנטים (אולי עבור מים לכנסית הנאה) כתובת ביזנטית המזהירה את החקלאים ששדותיהם גובלים האמה, נמצאה וזה מה שנאמר בה:
" פלביוס אניאס סילנטריוס מודיע לבעלים, לאריסים ולאיכרים: דעו שהמלך האלוהי האדוק צווה שאין רשות לשום אדם לנטוע או לזרוע במרחק 15 רגל מן האמה. ואם מישהו ינסה לעבור על הצו, הוא צפוי לעונש מוות ורכושו יוחרם"
בתקופה המוסלמית הקדומה שופצה האמה וכן גם בתקופה הממלוכית בתקופת השולטן אבן קלאון (חצי ראשון של המאה ה – 14) את העבודה ביצע האמיר טנקיז. בתקופה העותומאנית שוב שופצה האמה ואף נבנה צינור העשוי חוליות חרס (1541) בתוואי האמה שבו זרמו המים. השולטן באותה תקופה היה סולימן המפואר שאף בנה את חומות ירושלים. בנוסף שיפץ סולימן את אמת הביאר וכן הקים סבילים (שקתות) בירושלים מהם ארבעה בהר הבית וסביבתו ואחד על בריכת הסולטן.
המפעל לא החזיק מעמד זמן רב, הן בגלל חבלות והן בגלל סתימות ושבר של חוליות הצינור.
לקראת בואו של הקיסר הגרמני לירושלים בשנת 1898 שוב נעשו שיפוצים באמה והפעם החדירו אליה צינור ברזל שאיפשר לחצות ואדיות בעזרת חוק כלים שלובים. מפעל זה הסתיים בשנת 1902 אבל גם הוא לא שרד זמן רב בעיקר בגלל חבלות.
גם הבריטים ניסו להשתמש באמה ואף הכניסו שכלול בדמות משאבות (1924) . הם גם השתמשו בצינורות בטון. אבל גם הם זנחו את האמות לטובת הספקת מים מואדי קלט ויותר מאוחר ממעיינות ראש העין.

האמה העליונה

תחילתה בבריכה העליונה והיא מסתיימת בעיר העליונה ובארמון הורדוס. ארכה 13 ק"מ. הבונים, לפי רוב הדעות, היו הרומאים אם כי יש גם דעות המייחסות את האמה העליונה להורדוס. על חוליות צינור ליד קבר רחל מצאו כתובות של הליגיון הרומאי, והשאלה היא האם הם בנו את האמה או רק שיפצו אותה. המים הגיעו מאמת הערוב ואמת הביאר שאיפשרו לבנות אמה נוספת. הם העבירו את המים בתעלה ישרה למדי, שנחצבה בחלקה בסלע, ובמקומות אחרים הועברה על פני גשרים וקטעי בנייה. ליד קבר רחל הועברו המים בעזרת צינור בנוי מחוליות אבן ששימש כסיפון להעברת מים על פני הואדי לפי חוק כלים שלובים. המים הגיעו לבריכת ממילא ומשם לבריכת המגדלים (בריכת חיזקיהו) ליד שער יפו. כנראה שהאמה העליונה הפסיקה לפעול לאחר התקופה הרומית.

 

 נתוני האמות 

 

 

(פרומיל בטבלה – ירידה של מטר עומק על כל 1000 מטר אורך)

לסיור "בעקבות אמת המים התחתונה בירושלים"