מתוך: "סיורים בירושלים"
מבוא
בספרו "בניתי בית" מספר שמואל אזרחי בריסקר על מראהו של אזור רחוב המלך ג'ורג' בתחילת המאה ה – 20:
"במקום רחוב המלך ג'ורג' היה שדה רחב ידיים, שנזרע שעורה בתקופת החורף והפך בתקופת האביב לשטיח ירוק גדול ….. "
הרחוב נחנך בתאריך 9/12/1924 במעמד הנציב העליון – הרברט סמואל, מושל ירושלים – רונלד סטורס וראש העיר ראג'יב נששיבי. שלט על בית מספר 2 ברחוב מנציח את המאורע. בשלט אפשר לקרוא גם את שם חברת הבניה "דה פארו" האיטלקית.
עיתון "דואר היום" כתב:
"חגיגה נהדרה!!! אחת החגיגות היותר מצוינות והיותר מפוארות שלהן זכתה ירושלים מיום כיבושה על ידי הבריטים ועד היום הזה. בשנה השביעית ללכידת ירושלים על ידי לורד אלנבי ואנגליו, היום רצתה ירושלים, רצתה עירייתה, רוצה הקהל כולו, בלי הבדל גזע ודת. להציב לעם אנגליה מצבת זיכרון של הכרת תודה נצחית."
יעקב צור בספרו "שחרית של אתמול" כתב:
"הייתי כבר אזרח ותיק בירושלים ותלמיד המחלקות הגבוהות של הגימנסיה כשעברתי באחד הימים בפינת רחוב יפו וראיתי חבורה של נכבדים אנגלים וערבים, בראשם הרברט סמואל, הנציב העליון, וראג'יב נששיבי ראש העיריה, חובש תרבושו, כשהם חונכים לוח אבן ליד פירצה שנפרצה בשדה החיטה שמאחורי גדר אבנים בפתח רחוב חדש, שניתן עליו שמו של מלך בריטניה ג'ורג' החמישי."
מספרת שושנה הלוי בספרה "פרשיות בראשית בתולדות הישוב":
"עם שחר יום ג' 24/9/1924 התחילה הנהירה הגדולה לרחוב יפו. משפחות משפחות נשאו עימן סלים עשויים קש, מלאים מעדנים ליום שלם. הגדר שבימין רחוב יפו קרעה תחתיה, כמו גג "ביקור חולים" שחשב להתמוטט מרוב עם. לא היתה פינה, גזוזטרא או עץ שלא נאחזו בהם. היה זה יום אביב מופלא בו זרחה שמש חורפית חמה והוסיפה שמחה על שמחה.
אברהם אלמליח (עיתונאי ה"חרות" ועסקן ספרדי) מספר שלאמיתו של דבר, רצתה ירושלים, רצתה עירייתה להציב לעם אנגליה מצבת זיכרון של הכרת טובה ניצחית כבר לפני שנה, על ידי קריאת היפה שברחובות הבירה על שם ג'ורג' החמישי, אלא שלא הסתייע הדבר בידם, מפני שנמצאו מכשולים רבים על דרך הסלול, ובעמל רב עלה בידי ראג'יב ביי אלנששיבי ועוזריו להביאו לידי גמר בתשיעי לחודש דסמברו, שהוא יום כניסת האנגלים לארץ הקודש.
החגיגה נקבעה לשעה שלש וחצי אחר הצהרים. בכניסה לרחוב החדש הוקם שער כבוד ועליו דגלי בריטניה. על בד לבן שנמתח לרוחב הרחוב נדפס בשלש שפות "רחוב המלך ג'ורג' החמישי. ענפי ירק , פרחים ודגלים קטנים עטרו את השער מכל צדדיו. בימינו של הרחוב הוכנו מקומות ישיבה לנציב העליון ולפקידות הבחירה, לראשי העדות ולנציגויות השונות. בשעה שלש כבר נמצאו כאן כעשרת אלפים איש, בעלי תרבושים, צילינדרים וכובעים. המשטרה, רגלים ופרשים, שמרו על הסדר, אף כי השתמשו לפעמים בהצלפות שוט ואפילו על גבי המוזמנים……
ראשון הנואמים היה מר נששיבי שאמר בין השאר כי הוא בטוח שלא יעבור זמן רב ומשני צידי הרחוב הזה יתנוססו לתפארה בנינים נהדרים ובתים מפוארים וגנים מרהיבי עין. עם תום דבריו כיבד את הנציב העליון בהסרת הלוט מעל גבי לוח השיש, ואז התגלה הכתוב כפי שניתן לראותו גם היום: "רחוב המלך ג'ורג' החמישי נפתח על ידי הוד מעלתו סיר הרברט סמואל הנציב העליון לפלשתינה ארץ ישראל במעמד סיר רונלד סטורס מושל מחוז ירושלים-יפו, ראג'יב ביי נששיבי ראש עירית ירושלים, 9 לדצמבר 1924"
מספרים שמספרי הכסף שהובאו לטכס "סרבו" לחתוך את הסרט, ואז הוציאה אשת הנציב מתיקה מספרים, אבל אז בדיוק ניתק הסרט לקול תרועת ההמונים.
חלק גדול מהבתים ברחוב נבנו בתקופת המנדט. רובם בתי דירות עם קומת חנויות. הסגנון מעורב ויש בו מהסגנון הבין לאומי והקלסיציסטי. אפשר לראות ברחוב גמלון בבית מספר 6 או קשתות בסגנון מקומי בבית מספר 5, אפשר לראות גם קישוטים בנוסח ה"ארט דקו" על המרפסות של בית מספר 14. ברחוב גם חלונות לאורך חדרי המדרגות לפי הסגנון הבין לאומי כמו בבית מספר 14 או בבית המעלות. בין הבתים שני בתי קולנוע (עדן ותל אור), בנין הכנסת הישנה, מסעדות ובתי קפה ישנים וחדשים ובניני צבור שנבנו לאורך השנים כמו בנין הסוכנות, בית אביחי, היכל שלמה ובית הכנסת הגדול. ברחוב גם בתי מלון כמו פלאטין או מלון המלכים. לא כל הבתים ברחוב מופיעים בסיור אלא רק בתים שנראו לי מייצגים.
את סיורנו נתחיל בצומת האיקסים שהיא צומת הרחובות יפו, שטראוס והמלך ג'ורג'.
הסיור הוא במסגרת "סיורים בירושלים".
תחילת הסיור – צומת האיקסים
צומת האיקסים
הצומת נקראה על שם ה – X שאיפיין אותה כאשר מעברי החציה בצומת חיברו גם את הפינות האלכסוניות שלה. בתחילת המאה ה – 20 היה פנס במרכז הצומת, ובשנות ה – 40 של המאה ה – 20 החליף את הפנס שוטר שכיוון את התנועה, ושוטר זה בוורסיה הישראלית שלו המשיך לעמוד שם גם אחרי קום המדינה. לשוטר היה דוכן עם צילון שמתחתיו עמד. באמצע שנות ה – 50 הותקן בצומת רמזור – הראשון בעיר. מכיון שבהתחלה הרמזור היה חידוש שטרם נראה כמוהו בציון, הגיעו אנשים לצומת, וכשהתחלף האור ברמזור מחאו כפיים. בארבעת פינות הצומת עמדו ועומדים עד היום בתים קטנים דומים מאד בעלי גג אדום. אנשי ירושלים זוכרים היטב בתים אלה לפי החנויות המיתולוגיות שהיו בהם.
בית טרבלוס
המבנה הוא משלהי התקופה העותומאנית, ונמצא בצומת יפו (52) – שטראוס. הבית ידוע בעיקר בגלל מסעדת טרבלוס שפעלה בו אחרי קום המדינה. אמנם היו בבנין חנויות שקדמו כמו: "קרלטון" (מסעדה), "לונדון" (מספרה) ו"פטרה" (סוכנות נסיעות), אבל כאמור מי שתזכר היא מסעדת טרבלוס – מסעדה עממית שהגישה אוכל בסיסי במחירים נוחים, ואף היתה פתוחה בשבת עבור מי שקנה תלושי אוכל מראש, ביום שישי. על הבית שלט עם שם הרחוב מעשה ידי בית ספר בצלאל. שימו לב שמכיוון שהשלט מנדטורי, קודם כתוב שם הרחוב באנגלית ורק אחר כך בערבית ובעברית. בפינה השמאלית התחתונה של השלט מופיע בקטן שם היצרן – "בצלאל".
בית סבארו
נמצא בצומת רחוב יפו ורחוב המלך ג'ורג' 1. הבית בבעלות משפחת ולרו ונבנה באמצע שנות ה – 30. החנות המפורסמת שפעלה בבית היתה חנות נעליים של ווייל.
בתחילת המאה ה – 21 היתה כאן בית קפה בשם "סבארו" שנפגע בפיגוע ב – 9/8/01 . בפיגוע נהרגו 15 איש. כיום נמצאת בבנין חנות "נאמן".
בית "מעין שטוב"
נמצא ברחוב יפו 54 פינת רחוב שטראוס.
המבנה הוקם בשנות ה – 30 וחנות הבגדים "מעין שטוב" נכנסה אליו בשנות ה – 40. החנות נוסדה במיינץ – גרמניה, על ידי יהודה אלכסנדר שטוב ונקראה "המעיין של שטוב". לאחר עלית היטלר לשלטון בגרמניה עלתה המשפחה ארצה ושכרה את המבנה ופתחה בו חנות – "מעין שטוב". החנות התמחתה בבגדי נשים וילדים ונראתה כמו חנות ישנה במרכז אירופה שהמילה אופנה זרה לה לחלוטין. גם חלון הראווה נראה כמו מימים עברו, אבל היו לה לקוחות נאמנים ובעיקר מהמגזר החרדי. הסיסמא שלהם היתה: "במעין שטוב" משלמים עבור הסחורה ולא עבור התפאורה". ועוד פרסמו אנשי החנות "פעם למדנו איך עושים מחנות קניון,במעין שטוב לומדים איך מכניסים קניון לחנות". בשנה האחרונה עברה החנות לתחילת רחוב המלך ג'ורג'. מעל החנות הישנה ציור קיר ענק שנושאו –תחבורה. על הבנין בצד רחוב שטראוס שלט מנדטורי ובו שמו הישן של רחוב שטראוס – רחוב צ'נסלור.
בית ולרו
נמצא ברחוב יפו פינת המלך ג'ורג' 2.
החנות המפורסמת בבנין זה היתה חנות הספרים ז'ק שפעלה בו שנים רבות. לידה היה בית מרקחת ימפולסקי. על הבנין הזה נמצא שלט חנוכת הרחוב משנת 1924.
הבתים מצומת יפו לצומת אגריפס
בתים מספר 4, 6 ו – 8, בתים מנדטוריים, סימטריים מהסגנון הבין לאומי. בקומה ראשונה שורת חנויות ומעליה דירות. בבנין מס' 6 פעל משנת 1938 ועד שנת 1979 קפה אלנבי. לי בתור ילד המקום זכור בעיקר בשל המוכרות – הדודות, לביבות תפוחי אדמה (לטקס) וגלידה אמריקאית. אין לי ספק שכל ירושלמי שהסתובב באותם שנים ברחוב המלך ג'ורג' זוכר את קפה אלנבי, ולכל אחד הזיכרון מגיע ממקום אחר. בני הנוער של אז בודאי זוכרים את הברזלים עליהם ישבו באזור הקפה, ואחרים אולי זוכרים את הסופגניות וה"דונטס".
מרכז הפעמון
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 3.
מרכז קניות משנת 1992 שנבנה לאחר שתכניות קודמות לא יצאו לפועל. היזם היה אדוארד רייכמן והבית נבנה עם חזית זכוכית ולידו קיר עליו מתנוסס שם הבית – "הפעמון" מתחתיו שעון ומתחתיו קישוט דקורטיבי בדמות 12 פעמונים קטנים.
בית קוקיא
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 5
הבית נבנה בשנות ה – 30 של המאה ה – 20, כאשר קומה ראשונה היא קומת חנויות, ומעליה עוד שלש קומות מגורים. הבעלים היה ג'ורג' שיבר שהעביר את הבנין לאפרים קוקיא. החלק היפה של הבנין נמצא בקומה עליונה, בה רואים 5 קשתות מסוגנות.
קולנוע עדן
נמצא ברחוב אגריפס 5.
תחילתו של קולנוע עדן כבית קולנוע קייצי עם גג פתוח שהיה בגן העיר. בשנת 1928 עבר בית הקולנוע לרחוב אגריפס, וגם שם היה זה קולנוע קייצי. הפתיחה היתה ב – 11/8/28 והוקרנו בה שני סרטים: "מסכות של אמנים" ו – "האבודים בפריז". מחיר הכניסה בין 15 – 65 מיל (תלוי במקום הישיבה).
בשנות ה – 60 היה בית הקולנוע מאד פופולרי אצל הילדים שנהרו לראות בבית קולנוע זה סרטי טרזן, שהופצו על ידי חברת Metro-Goldwyn-Mayer. כבר שנים שאין קולנוע במקום, אבל המבנה קיים ושימש זמן רב כמגרש חניה. כיום המבנה עומד לפני הריסה ובמקומו יבנה בנין מודרני.
קולנוע תל-אור ובנין ההסתדרות
נמצא ברחוב ההסתדרות 3.
הבנין נבנה בתחילת שנות ה – 30 ושימש את ההסתדרות. בקומת קרקע פעלה "המסעדה הקואופרטיבית" שנוהלה על ידי מועצת פועלי ירושלים, מסעדה פשוטה וזולה ששמה שונה בשנות ה – 50 ל"מסעדת שובע".
בשנת 1937 התווספו לבנין שתי קומות ובהם אולם גדול ששימש כקולנוע ולאסיפות. הבעלים ביקשו מהציבור הצעות לשם הקולנוע ובסוף הוחלט ששמו יהיה "תל – אור".
בנין מסעדת פינתי
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 13 פינת רחוב ההסתדרות (מול בנין קולנוע תל-אור)
בפינת רחוב המלך ג'ורג' נמצאת מסעדת פינתי שנוסדה על ידי משה מיכה בשנת 1975 . כאשר תגיעו אליה תבינו גם מה משמעות שמה. משך השנים הפכה למוסד בירושלים ולרשת הפרושה ברחבי הארץ. האוכל הוא מזרחי.
מסעדת פינק
ליד "פינתי" ברחוב ההסתדרות הוקמה עוד בשנת 1932 מסעדת פינק על ידי משה פינק. בשנת 1945 נמכרה לדייב רוטשילד (מלצר לשעבר בקפה אירופה בכיכר ציון). המסעדה בניהולו הגישה אוכל אוסטרו-הונגרי ומשכה אליה בתקופת המנדט קצינים בריטים ובחורות יהודיות. אחרי מלחמת השחרור הגיעו למסעדה הרבה ידוענים ואנשי ציבור. כיום במקום סניף של רשת "נאמן".
הבתים בין רחוב אגריפס לרחבת המשביר
בנין ברחוב המלך ג'ורג' 10 – בנין סימטרי עם חלונות זוגיים רבים. בבנין שני מבני "ארקר" (חלון בולט) מרובעים. בקומה ראשונה חנויות ומעליה דירות. בחלק הבנין הגובל עם רחוב אגריפס חנות פלאפל הפועלת במקום משנות ה – 50 תחת ניהולם של בעלים שונים. בבנין פועלת חנות תכשיטים "ביידא" משנת 1936.
רחוב המלך ג'ורג' 12 – בית בן ציון גיני שכיהן כמהנדס העיר הראשון של ירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה. גם בנין זה מאופיין בסימטריות שלו ובמרכז הבנין "ארקר" מעוגל. בבנין פעל בית המרקחת "אסותא" בין השנים 1942 – 2008.
רחוב המלך ג'ורג' 14 – בית ג'ורג' שיבר, קבלן ערבי נוצרי שבנה בית זה בשנות ה – 30 של המאה ה – 20. הבנין מאד סימטרי ויש בו אלמנטים מעניינים: במרכז הבנין חדר מדרגות עם חלון מאורך וקשוט גאומטרי לארכו לפי הסגנון הבין לאומי. מעל החלון המאורך, חלון מתומן. המרפסות בנויות מצלעות ובמרכזם תבליט של שמש בנוסח הארט- דקו.
תליטא קומי
הבנין הוקם על ידי קונרד שיק עבור הנזירות הדיאקוניסיות הפרוטסטנטיות בשנת 1868. הבית שימש כבית יתומות וכמוסד חינוכי. השם לקוח מהברית החדשה, מספור החייאתה של נערה על ידי ישו, שאומר לה "תליטא קומי" כלומר "נערה קומי". בשנות ה – 70 נהרס הבית ונבנה במקומו בנין המשביר לצרכן והבנינים שלידו. למרות שהבנין היפה וההסטורי נהרס החליטו לשמר אלמנטים ממנו, וזה מה שרואים שם היום. (שלט עם שם הבנין, שעון, ארובה, סמל מסדר האחיות וכמה קמרונות). גיבוב האלמנטים שנשארו, משמש כיום כמצבה לזלזול התרבותי האוכל כל חלקה טובה אצלנו.
גן מנורת הכנסת
המקום היה בבעלות ג'ורג' שיבר, וקנתה אותו ממנו בשנת 1925 חברה אמריקאית כדי להקים שם מלון. העבודות החלו ונחפר בור (שנקרא על שם הבעלים הראשון "בור שיבר"), אבל אז פשטה החברה רגל והעבודות פסקו. השטח עבר כמה ידיים כמו קרן היסוד וחברת הכשרת הישוב ואפילו היתה תכנית להקים שם את בית העיריה. בשנת 1956 הוצבה בגן המנורה שנבנתה על ידי הפסל בנו אלקן ונתרמה לכנסת ישראל. סימלה של המדינה בסמיכות למשכן הכנסת היה טבעי והגן הפך ל"גן המנורה". בשנת 1966 המנורה עברה לגבעת רם יחד עם הכנסת והבור הפך לגן ציבורי. בשנים האחרונות הוצב בגן פסל של סוס והגן הפך ל"גן הסוס".
בנין פרומין – בנין הכנסת הישנה
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 24
הבנין החל להבנות בשנת 1947 על ידי משפחת פרומין (בעלי חברה ליצור ביסקוויטים). כמו הרבה בתים ברחוב גם בית זה שתוכנן על ידי האדריכל ראובן אברמוביץ אמור היה להכיל בתי דירות על גבי שורת חנויות, וכל זה לגובה של 6 קומות. הבנין תוכנן בסגנון הבין לאומי. בשלהי שנת 1949 הוחלט להעביר את ה"כנסת" לירושלים, והפתרון המידי היה האולם בבנין הסוכנות. ברור שזה פתרון זמני, ואכן חיפשו בקרבת מקום פתרון טוב יותר. בנין פרומין התאים לדרישות שכן בקומה ראשונה שלו היה אמור להיות בנק ובו אולם גדול עם גלריה עליונה. בבנין היו אז 3 קומות וכך הוא נשאר עד היום. במרץ 1950 נכנסה ה"כנסת" לבנין והשתמשה בו עד 1966 , ואז עברה לגבעת רם. אחרי ה"כנסת" שכן בבנין משרד התיירות, וכיום נמצאים בו בתי הדין הרבניים.
בית קפה טעמון
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 27 פינת רחוב הלל.
נוסד בשנת 1938, ומשנת 1960 מנוהל על ידי מרדכי קופ. בית הקפה משך אליו אמנים, אנשי רוח וגם סטודנטים שלמדו באוניברסיטה העברית כשזו שכנה בבנין טרה סנטה בהמשך הרחוב. בשנות ה – 50 וה – 60 שכנה בבנין ממול הכנסת וכמובן שחבריה ישבו ב"טעמון". באופן טבעי בית הקפה איכלס גם את מי שחיפש את קרבת חברי הכנסת מכל מיני סיבות.
בית המעלות
נמצא ברחוב המלך ג'ורג' 32 פינת רחוב שמואל הנגיד
בנין דירות גדול בסגנון הבין לאומי, בעל 7 כניסות שנבנה בשנת 1935. גם המרפסות המתעגלות שייכות לסגנון זה. במרכז הבית חצר שתוכננה להיות פינת מרגוע לדיירים עם ספסלי ישיבה. התכנית לא בוצעה והיום יש בה מגרש חניה. יש בבנין מרפסות מדורגות לבנית סוכה. בבית שכנה גם האקדמיה ללשון העברית.
גן העצמאות
גן העצמאות גובל עם אתרים חשובים מבחינה הסטורית ודתית. המדובר הוא בבית הקברות המוסלמי מהתקופה הממלוכית ובבריכת ממילא כנראה מהתקופה הרומית. כן יש בגן קברים מימי בית שני. הגן עצמו הוקם לקראת שנת העשור למדינת ישראל (1958). הרבה תכניות גרנדיוזיות היו לגן כמו: תחנת כדורים פורחים, הקמת מסעדה על מגדל שגבהו 120 מטר, אגם סירות בבריכת ממילא ועוד…. תכניות אלו לא בוצעו. בשנים 2010 – 2012 הוקמו מתקני שעשועים לילדים בחלק הגן הגובל עם רחוב המלך ג'ורג'.
בית כנסת ישורון
נמצא ברחוב שמואל הנגיד 30 פינת רחוב המלך ג'ורג'.
בשנת 1920 הגיע ארצה מארצות הברית לואי לובר שביקש להקים בירושלים בית כנסת אורתודוכסי מודרני. בית הכנסת קם בבנין בית הספר לבנים ברחוב הרב קוק בשנת 1923. בין המתפלים היו: הנרייטה סולד, מנחם אוסישקין, גד פרומקין ועוד…. בשנת 1924 הוקמה אגודת ישורון, ששמה בא מן הפסוק: " אֵין כָּאֵל, יְשֻׁרוּן: רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים." (דברים ל"ג כ"ו). תפקיד האגודה היה לבנות בית כנסת ומרכז דתי. בבנין שיבנה אמורים היו להיות שלשה אגפים: מרכז תרבות ונוער, ספריה ובית כנסת. מכיון שהכסף לא הספיק הוחלט להתחיל בבנית הספריה שהותאמה לבית כנסת. טכס הנחת אבן הפינה התקיים בשנת 1934 בהשתתפות: הרב קוק, הנציב העליון ווקופ, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית – נחום סוקולוב ועוד…. הבניה הסתיימה בשנת 1936, והבנין הוא בסגנון הבין לאומי. בבנין היה בית כנסת גדול וספריה יהודית גדולה מאד.קרבתו לשכונת רחביה ולמוסדות הלאומיים וכן גם גדלו הפכו אותו לבית הכנסת המרכזי. ביום העצמאות הראשון בשנת 1949 נערכה שם התפילה החגיגית שבה השתתף ראש הממשלה דוד בן גוריון. בשנת 1982 עם פתיחתו של בית הכנסת הגדול הועם זוהרו של "ישורון". על השטח שיועד לבית הכנסת ישורון ולא נבנה הוקם בשנת 2007 – מרכז תרבות "בית אבי חי".
בנין המוסדות הלאומיים
נבנה בין השנים 1928 – 1936. הבית שימש למעשה את מוסדות המדינה שבדרך. בתכנון הבנין זכה האדריכל יוחנן רטנר שהרעיון המרכזי שהנחה אותו היה לבנות מבנה יצוגי מרשים מבלי לטפס לגבהים. הבנין מחולק לשלשה חלקים: הקרן הקיימת, הסוכנות היהודית וקרן היסוד. במרכז הבנין מרפסת גדולה שיועדה עבור נכבדי העם שיעמדו וינאמו משם אל העם שמסביב. בשנת 1935 נבחר בן גוריון ליו"ר הנהלת הסוכנות וזה נתן חשיבות לבנין שמשם התנהלה המדינה שעדין לא קמה. ב שבת השחורה – 29 ליוני 1946 השתלט הצבא הבריטי על הבנין, ונערכו בו חיפושים. אחרי ההצבעה על תכנית החלוקה באו"ם ב – כ"ט בנובמבר 1947 אחד ממוקדי השמחה הגדולים בירושלים היו בחצר הסוכנות. ב – 1/3/1948 הוחדרה מכונית תופת לחצר הבנין ונהרגו 13 איש ובהם גם לייב יפה מנהל קרן היסוד. הישיבה הראשונה של ה"כנסת" ב – ט"ו בשבט תש"ט נערכה בבנין הסוכנות, ויומיים לאחר מכן הושבע בבנין הנשיא הראשון לישראל – חיים וייצמן. אחר כך פעלה הכנסת מתל אביב וחזרה לבנין הסוכנות ב – 14/12/49 ושם פעלה עד שעברה לבנין פרומין ב – 13/3/50.
היכל שלמה
נחנך בשנת 1958, ונושא את שמו של אבי הנדבן האנגלי סיר אייזיק וולפסון שתרם את הכסף להקמת הבית. בבנין היו משרדי הרבנים הראשיים, אולמות בתי הדין הרבניים, בית כנסת, ספריה תורנית ומוזיאון יודייקה. התברר שהבנין אינו מתאים ליעודו ובסוף שנות ה – 90 עברה הרבנות הראשית לרחוב ירמיהו, והיכל שלמה משמש גורמים דתיים שונים.
בית הכנסת הגדול
נחנך בשנת 1982 בצמוד להיכל שלמה ונבנה על ידי אותו אדריכל – אלכסנדר פרידמן. אפשר לראות את העמודים לאורך הבנין שמאפיינים את היכל שלמה וגם את בית הכנסת הגדול. בראש הבנין לוחות הברית כסמל ליעודו של הבית.
כיכר פריז
הכיכר מנקזת 5 רחובות : המלך ג'ורג', קרן היסוד, רמב"ן, שדרות בן מיימון ואגרון. בתקופת המנדט עמד בצומת שוטר. אחרי קום המדינה עמדה בצומת מזרקה שנתרמה על ידי עירית פריז, אבל חיש מהר הוסרה כיון שהציפה את כל האיזור. השלב הבא כיכר עם פסל סביבתי. בשנות ה – 70 כיכבה במרכז הצומת אבן עגולה. יותר מאוחר (2008) הוקמה בריכת נוי קטנה עם מזרקה במרכזה ומסביבה ערוגות פרחים, וזה מה שיש בה גם היום. קישוט נוסף בכיכר הוא אדניות הגירניום היפות שמכסות את חזית המלון הסמוך – מלון המלכים, והפכו לסמל שלו.
סוף סיור ברחוב המלך ג'ורג' במסגרת "סיורים בירושלים".