מגדל השעון בירושלים

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"

 

מגדל השעון בשער יפו

 

בשנת 1907 הוקם על שער יפו מגדל שעון במסגרת חגיגות 25 שנה לעלייתו לשלטון של השולטן עבדול חמיד השני. אמנם עד שבנו את המגדל כבר מלאו 30 שנה לעלייתו לשלטון, אבל הרעיון המקורי היה לחגוג לשולטן חצי יובל. ירושלים לא היתה המקום היחידי בארץ בו הוקם מגדל שעון לרגל אותו מאורע, והוקמו גם מגדלים ביפו, צפת, חיפה, עכו, שכם ונצרת.
סיפר עיתון ה"השקפה" 23/7/1904:
"המרכז היותר גדול בעירנו מהעוברים ושבים והעגלות הוא אצל שער יפו, וכדי ליפות את שער העיר נתן פקודה פחת עירנו להבלדיה (עיריה) לבנות שמה מגדל יפה ולתת בו שעון גדול עירוני"
גובה המגדל היה 13 מטר ועלות הקמתו היתה 20,000 פרנק. המהנדס היה תורכי והסגנון הוא ברוק מוסלמי. את האבנים חצבו במערת צידקיהו, וזו היתה הפעם האחרונה שאבנים נלקחו משם.
הבניה החלה ב – 25/6/1907 וכך כתב עיתון ה"השקפה":
"אור ליום ה' י"א אייר השמיעו המקלעים הגדולים אשר על ארמון הצבא את קולם להודיע ולבשר כי ביום ה' י"א אייר הוא יום מולד הנביא, וביום זה אחר חצי היום הונח אבן יסוד להבניין על חומת שער יפו לבנין מגדל גדול ויפה לשעון. מעריכים הוצאות הבניין והשעון לערך 20,000 פרנק."
חודש ימים לאחר מכן הסתיימה המלאכה, וכך כתב ה"השקפה" 26/7/1907:
"מגדל השעון על מגדל העיר נבנה יפה ומהודר מאד, וביום א' כ"ב אלול יום המאושר אשר בו עלה על כסא מלכותו כבוד הוד רוממותו השולטן ירום הודו, תהיה חנוכת הבניין ברוב פאר והדר לכבוד היום המאושר הזה."

על המגדל היו ארבעה שעונים, מהם שניים הראו את השעה לפי שעון גריניץ', ושנים לפי שעון מקומי לפיו היממה מתחילה בשקיעה ולא בחצות.
את המגדל מתאר יעקב יהושע:
"מכל שערי העיר, זכה שער יפו לתמורות ושינויים. בשנת 1907 בנו עליו מגדל מרובע שבראשו הוצב שעון שארבע פנים היו לו, וזאת לרווחתם של תושבי ירושלים שהתגוררו בכל חלקי העיר. אלו, כשרצו לדעת את השעה, נשאו את עיניהם אל השעון הנשקף ממרומים וידעו את השעה הנכונה. מגדל זה נקרא מגדל השעון (בורג' אל סאעה), והוא הוקם לרגל מלאת 30 שנה לשבת הסולטאן עבד אל חמיד השני על כס מלכותו. השעון הוקם לאחר שלש שנים בהשתדלותו של אברהם ביי, אחד המושלים (המוצת רפים) של ירושלים.
אנו בני ירושלים הותיקים, ילדי העיר, עודנו זוכרים את השעון הזה. אבותינו סמכו עליו "לה אורה די לה פוירטה די לה סיב'דאד (השעון אשר בשער העיר) כי שעון זה היה נאמן ומקובל על כל תושבי העיר ואיש לא הרהיב עוז בנפשו לערער על מידת דייקנות מחוגיו. שעון זה, והשעונים שהשמיעו את צלצוליהם מעל מגדליהם של המוסדות הנוצריים, חסכו לרבים מתושבי העיר לשאת שעוני כיס בחיקם. ליצנים שבנו אמרו כי רק לאחר שהוסר השעון שעל המגדל בשער יפו, החלו תושבי ירושלים לרכוש שעוני יד."

בשנת 1918 הוקמה בירושלים ביוזמת המושל הבריטי רונלד סטורס ה"אגודה למען ירושלים" (Pro-Jerusalem Society), שפעלה עד תום המנדט הבריטי, במטרה לפתח את העיר תוך שימור חלקיה ההיסטוריים והעתיקים. האגודה בהשפעתו של סטורס החליטה להרוס את מגדל השעון, שכן השילוב בין המגדל המודרני ושל החומה העתיקה לא נראה לה. בשנת 1922 נהרס המגדל.
וכתב עיתון "דואר היום" 5/3/1922:
"לפני זמן מה הודיע השלטון המחוזי שהשעון אשר על שער יפו יהרס בקרוב ואבניו תמכרנה לכל המרבה במחירן. הידיעה הזו עשתה רושם עגום על המוסלמים שבעירנו משום שהם אומרים כי השעון נבנה בכספי העם, ולכן הגישו למושל ירושלים מר סטורס מכתב בקשה שלא להרוס את השעון הזה. המושל נענה לבקשתם והודיע כי שמור ישמור על המצבה הזאת שהוקמה בכספי העם, בין על שער יפו ובין במקום אחר…. "
אבל ההבטחה לא קוימה וכתב "דואר היום" 9/7/22:
"ביום חמישי היתה ישיבת הועד של חברת "פרו-ירושלים", במשרד השלטון המחוזי. דנו על דבר שעון העיר שעל שער יפו, אשר בניינו אינו מתאים כלל לצורה העתיקה של חומת העיר, ומכבר הוחלט להעתיקו למקום אחר. היתה הצעה להעתיקו למגרש המרכז המסחרי, אך בהיות שעוד לא ניגשים הסוחרים לבנות את המרכז המסחרי, הוחלט להעתיקו לתחנת הרכבת בתנאי שהנהלת התחנה תשתתף בהוצאות הבניה."

בשנת 1932 הוקם מגדל שעון חדש בכיכר הדואר (כיכר אלנבי והיום כיכר צה"ל). המגדל הוקם בסגנון יותר מודרני ובאבנים חדשות שכן האבנים הישנות נהרסו בפעולות הפרוק של המגדל הישן. המגדל עמד במרכזו של מרכז מסחרי קטן. בתום הבניה התברר שהמרכז והמגדל מפריעים לתנועה בצומת, ואז היו חייבים להעמיד שם שני שוטרים באופן קבוע כדי להסדיר את התנועה. כאשר נוכחו שזה לא פתרון, הרסו גם את המגדל הזה והחנויות שלידו בשנת 1934.

עיתון דבר (28/7/32) צוחק על סטורס והזיגזג שלו:
"…. התורכים בשעתם מצאו שיש צורך להקים מגדל שעון בעיר במקום מרכזי, ובחרו לשם כך את שער יפו. בא לירושלים המושל סטורס וירע הדבר בעיניו. "חובב העתיקות" שבו נפגע…. מחילול החומה העתיקה על ידי הקמת מגדל חדש עליה. ומה לא יעשה מושל כדי להשקיט את מצפון החובב שלו? היש ערך לממונם ולעניניהם של הנייטיבס לעומת סיפוק רגש אמנותי עמוק של המושל?…… ובמשך זמן קצר הוסר מגדל השעון שלא הניח למושל המכובד לישון במנוחה בלילות ……. ועל הרחבה הנ"ל (כיכר צה"ל) הוקם בנין קטן, ומגדל השעון מצא כאן את מנוחתו…..
המגדל האומלל!!! מנהלי הבנק הבריטי איוו להם למושב את המגרש שבקרבתו, והם סבורים שהוא מסתיר את פני בנינם, על כן נחרץ דינו למות. אמנם האדם הפשוט שיסתכל במקום זה…. יתפלא: הן המגדל עומד בצד ואינו מסתיר כלל את הבניין החשוב….. אולם מנהלי הבנק אינם חושבים כך …… בימים הקרובים נהיה בודאי ערים למלאכת ההריסה בראש חוצות ירושלים….. "

על ההריסה מדווח העיתון "דואר היום" 9/10/1934:
"הריסת מגדל השעון בעיר הולכת ונשלמת. לפני שש שבע שנים הוקם הבניין הגדול שעלה סכום של שבעת אלפים לא"י. הבניין נהרס על ידי קבלן ערבי, לפי התנאי, האבנים וכל החומרים עוברים לקבלן. תמורת זאת קבלה העיריה סכום של 10 לא"י והרס הבניין חינם."
את השעון עצמו ניסתה העיריה למכור לפי מודעה של ה"פלסטיין פוסט" 21/5/1935: (מתורגם)
"החברה העירונית מעוניינת להיפטר ממנגנון השעון המותקן כעת במגדל השעון בכיכר אלנבי. המעוניינים יכולים לבדוק אותו ולהגיש בכתב למשרד ההנדסה העירוני את הצעותיהם לקנית השעון, עד או לפני צהרי ה – 22 וה – 23 למאי 1935."
השעון לא נקנה, ובסופו של דבר הגיע למרתפי המוזיאון הבריטי ושם נעלם.

 

מיקומו של מגדל השעון שהיה בכיכר צהל