כנסית הניאה

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

שרידי כנסית הניאה באזור בתי מחסה

 

בירושלים בנה הקיסר יוסטיניאנוס (527 – 565) כנסיה עצומת מימדים שנקראה "הכנסיה החדשה של יולדת האל" או בקיצור ה"ניאה" כלומר החדשה. הכנסיה נבנתה בין השנים 531 – 543 לספירה. גודלה של הכנסייה היה כ – 116 מ' X 52 מ' והיא הייתה בנויה כבזיליקה.

הכנסיה נראית בברור במפת מידבא בקצה הדרומי של הקרדו המרכזי, בצד המזרחי.
בספרו "חיי סבא" (סבא – נזיר בתקופה הביזנטית שהקים מנזרים רבים ושימש כנציג הכנסייה בארץ ישראל בחצר המלוכה הביזנטית. מנזרו הגדול והמפורסם ביותר מנזר מר סבא.) כותב קירילוס מבית שאן:
"בלהיטות רבה עשה הקיסר גם למען מילוי משאלתו של הזקן (סבא) ושל אדריכל אחד בשם תאודורוס כדי לבנות את כנסיית יולדת האל הקדושה, מרים הבתולה לנצח, בצוותו את מושלי פלסטינה לספק זהב לצורך הבניה…….וכך נבנתה בהתלהבות הכנסיה של יולדת האל המהוללת בפי כל, הבתולה לנצח, מרים, על ידי המון רב של בונים, במשך 12 שנה, קושטה בכל קישוט, ונחנכה. גודלו של בנין קדוש זה, תהילתו המזהרת ועושר קישוטיו, נכבדים הם מכדי שנוכל לתארם, שעה שהוא עצמו ניצב לנגד עינינו, ועולה על כל הנפלאות מקדם, ועל כל התיאורים, אשר עליהם משתאות הבריות, ואשר היוונים כתבום בספרי ההיסטוריה שלהם."

על הבניה מספר פרוקופיוס היסטוריון ביזאנטי מקיסריה בן המאה השישית:
"ובירושלים הקים מקדש ליולדת האל אשר אליו לא יוכל להשתוות כל מקדש אחר. תושבי המקום מכנים את המקדש בשם "הכנסיה החדשה". את טיבו של מקום זה אתאר, ואקדים ואומר, כי עיר זו הינה הררית בחלקה הגדול….. בניניה האחרים מצויים כל אחד במקום אחר, בנויים על פסגת הר או למרגלותיו…… אך לא כאלה הם פני הדברים באשר למקדש האחד הזה, שהרי ציווה הקיסר כי ייבנה על הנישאה שבגבעות, בגלותו את חפצו באשר לפרטיו האחרים, וכן באשר לרחבו ולאורכו, והגבעה לא הספיקה לצורך הבניה, אלא רבע מן המקדש נותר ללא יסוד מצד דרום וממזרח השמש……לפיכך חיבלו הממונים על מלאכה זו את התחבולה הבאה. משהניחו את היסודות במשטח האדמה מעל, הקימו מבנה המשתווה בגובהו לפיסגה. וכאשר הגיעו לראש הגבעה, קבעו קמרונות על גבי הכתלים, והצמידו את המבנה ליסודות האחרים שבשטח המקדש. בדרך זו נוסד המקדש מצדו האחד על סלע מוצק, ואילו מצידו האחר מרחף הוא באויר"
כלומר חלק מהמבנה נבנה על גבי מבנה תמך שנבנה ליד הגבעה והגיע לראשה, וכך הגדילו את משטח הבניה.

גם הובלת האבנים היוותה בעיה וכתב פרוקופיוס:
"הם התקינו עגלות השוות בגדלן לאבנים, העמיסון,אבן על כל עגלה, והשוורים, אשר נבחרו על ידי הקיסר בשל טיבם המעולה, גררו כל אבן, רתומים 40 במספר לכל עגלה. אולם מכיון שהדרכים המובילות העירה בלתי מתאימות היו למסען של העגלות, הרבו לחצוב בהרים והכשירו דרכי גישה לעגלות הקרבות…"
ובאשר לעצים:
"ומצאו חורש עבות אחד, ובו עצי אשור מתנשאים אל גובה בלתי רגיל, ובהם קירו את המקדש בגג."
הוא מספר גם על איתור עמודים מתאימים:
"למקדש זה היה צורך בכל מקום בעמודים, אשר במראם לא יפלו מהיופי ששרר באתר המקדש…. וכיון שאיזור זה מצוי בפנים הארץ, במרחק רב מהים, מנותק מכל עבר על ידי הרים תלולים, לא איפשר המקום למניחי היסודות להביא עמודים ממקום אחר. אולם משאיבד הקיסר את סבלנותו בשל אי האפשרות להגשים את המבצע, גילה האל אבן שטיבה מתאים לדרישות – אבן שהיתה נסתרת עד כה, או נתהוותה בה בשעה."

הכנסיה אינה עומדת באתר הסטורי או דתי ולכן נשאלת שאלה מדוע מוקמה במקום זה? ומדוע נבנתה בגודל כזה?
הסיבות שהועלו הם:
א. התפתחותה של העיר כעיר המושכת עולי רגל רבים, ולכן נבנו מבנה דת ובתוכם כנסית הניאה שיכלו להכיל עולים אלה ולידם גם מבני אירוח ורפואה. העיר התפתחה דרומה ולכן היו שם שטחים נרחבים בהם יכולה היתה לקום כנסיה שחיברה את כנסית הקבר עם כנסית אגיה ציון בהר ציון.
ב. התפתחות פולחנה של מרים כיולדת האל (ולא כיולדת המשיח) וכראוי למעמדה נבנתה כנסיה מרשימה לא רחוק ממקום הרדמותה בהר ציון.
ג. יוסטיניאנוס ביקש לפאר את שמו ולהנציח את פעלו בעזרת כנסיה מרשימה במיוחד.

בשנת 747 ניזוקה הכנסיה ברעידת אדמה אבל שוקמה. לקראת המאה ה – 10 מתחילה הכנסיה להיעלם מהמקורות וכנראה שאז חדלה להתקיים. הסיבה נעוצה לדעת רבים בשמועה שנפוצה ולפיה הכנסיה משמשת מחבוא לאוצרות המקדש. בחיפוש אחרי אוצרות אלו פורקה הכנסיה.
בשנת 1970 התגלו השרידים של הכנסיה, ומספר פרופ' נחמן אביגד שעמד בראש צוות החפירה בספרו "העיר העליונה של ירושלים":
"הדעה הכללית היתה אפוא שאת מקום ה"ניאה" יש לחפש ברובע היהודי (לפי מפת מידבא). איש לא העלה, כמובן, על דעתו שאי פעם יהיה אפשר לחפש אחריה וגם למוצאה.
גם אנחנו כשהתחלנו לחפור ברובע היהודי, דיברנו על ה"ניאה" כמשהו ארטילאי, אגדתי, שרק יד המקרה עשויה להביאנו אל עיקבותיה. ואמנם שיחק לנו ה"מקרה" כבר בשנה השניה לעבודתנו. ביוני 1970 הוחל בהכנות לבניית בנין מגורים בחצר של בתי מחסה, ליד בית רוטשילד…. בעיתון המגיד 1862 מסופר, שבשעת חפירת היסודות לבתי מחסה נתגלה קיר עתיק בנוי אבנים גדולות מאד וריצפת שיש. גם קונרד שיק דיווח עליו.
כנראה שבחפירותינו נתקלנו בהמשכו של אותו קיר הנמשך מצפון לדרום. חשפנו קטע ממנו שארכו 13 מטרים, עביו 6.5 מטרים, ויסודו יורד לעומק של 8 מטרים עד לסלע הטבעי. הקיר בנוי אבנים גדולות, המסותתות בשוליים בלתי שווים וזיז גס במרכז. בתוך הקיר העבה הזה בנוי אפסיס 5 מטרים קטרו…… הכיוון של האפסיס מעיד שהוא שייך לכנסיה, אבל אין זה האפסיס הראשי שלה. העובי המופלג של הקיר (6.5 מטרים) מורה על מימדיו הענקיים של הבנין שהוא שייך אליו. ברור היה לנו שכנסיה במימדים כאלה ובמקום זה אין זו אלא ה"ניאה"."
המשך הגילויים היו בשנת 1975 כפי שמספר נחמן אביגד:
"אבל עדיין לא תמו הגילויים שלנו ב"ניאה". התפתחות דראמטית ביותר עוד היתה צפויה לנו. הקרן לירושלים תכננה בניית תיאטרון – גן פתוח לשמיים בפינה הפנימית של מגדל הגופרית שבחומת העיר….. הכלי המיכני שפינה את השפכים העליונים, פגע בתקרה של מבנה תת קרקעי ונפרץ חור אל תוך חלל ריק…. הובא סולם חבלים, ירדנו לעומק של כ – 10 מטרים, ונתגלה לעינינו מראה מרשים של אולמות גבוהים, מקומרים ומטויחים, של קשתות הנתמכות על אומנות מאסיוויות ושל גומחות בנויות בקיר…. בגלל הקירות המטויחים היה הרושם שזה מאגר מים ענקי. אבל איש מאיתנו עדיין לא ראה מאגר מים כזה. מדובר במבנה ששטחו הפנימי משתרע על כ – 9.5X 17X 33 מטרים והוא מורכב ממערכת של שישה אולמות מקומרים הצמודים זה לזה….. לפי כל הסימנים הוכשר המבנה הזה לאגירת מים על ידי ציפוי בטיח, אבל ברור, שזה לא היה תפקידו הראשוני. מבנה מאסיווי ומורכב כל כך נבנה בראש וראשונה כבניין שיתין, כמסד לבניין – על, שנבנה בשיפועי הגבעה. ואמנם התגלו מעל הקמרונות שרידי קירות וריצוף של בניין… מסיבה זו קשרנו את בריכת הקמרונות אל בניין ה"ניאה" הסמוך בצפון ואל קיר התמך הדרומי של ה"ניאה" ושיערנו שהיא נועדה לשאת את אחד האגפים של ה"ניאה" שנבנה במורד."
בבריכת הקמרונות התגלתה על הדופן הדרומית שלו, כתובת הקדשה ביוונית, בחמש שורות, שמספרת על הקמת הכנסייה על ידי יוסטיניאנוס. נוסח הכתובת (תרגום לעברית):
"וזה המפעל שנעשה בנדיבותו
של הקיסר החסיד ביותר שלנו
פלאביוס יוסטיניאנוס,
בהשגחתו ושקידתו של קונסטאנטינוס,
הקדוש ביותר, כהן ואב מנזר, (בשנת) ה-13 לאינדיקציו."

התאריך לפי שיטת האינדיקציו (מחזור בן 15 שנים) שימש את גובי המסים באימפריה הביזנטית בתקופתו של יוסטיניאנוס בונה הכנסיה היו שלושה תאריכים המתאימים לחישוב זה, והכי מתאים הוא 549/550 לספירה שאז הושלם ה"פיניש" של הכנסיה.
הכתובת גם מאשרת את יוסטיניאנוס כבונה הכנסיה.
בכמה מקומות אפשר לראות כיום שרידים של הכנסיה. אפשר לראות את קצה הכנסיה דבוק לחומת העיר העתיקה מבחוץ. כן אפשר לראות את האפסיס הקטן הדרומי, גם הוא דבוק לחומה אבל מצידה הפנימי מול בתי מחסה. בתוך חצר בית הספר שבכיכר "בתי מחסה" (בדרומה), אפשר לראות את האפסיס הצפוני בתוך מקום נעול שבו יש גם הסברים על ה"ניאה". את המפתח אפשר לקבל בחברה לפיתוח הרובע שמשרדיה נמצאים בבית רוטשילד שנמצאים ב"בתי מחסה" קומה שניה. בריכת הקמרונות סגורה לקהל ונמצאת מתחת לאמפיתיאטרון שנבנה בגן שנמצא בין "בתי מחסה" לחומה.