מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
פרנץ יוזף היה קיסר אוסטריה בין השנים 1848 – 1916 ומלך הונגריה בין השנים 1867 – 1916. כאשר הגיע לירושלים היה שליט אוסטרו – הונגריה. כנצר לבית הבסבורג נשא גם את התואר "מלך ירושלים".
לכבוד פתיחת תעלת סואץ ערך הקיסר פרנץ יוזף ביקור ממלכתי במזרח התיכון, שבמהלכו ביקר ב-9 בנובמבר 1869 גם בירושלים. לקראת ביקורו הושלמה סלילת הדרך מיפו לירושלים שהחלה בשנת 1867. במהלך ביקורו חנך את האכסניה האוסטרית ברובע המוסלמי ואף התארח בה. כמו כן הרים בביקורו זה תרומה נכבדה לבניין כנסיות קתוליות בירושלים. הוא תרם סכומי כסף ניכרים לבניית המנזר הפרנציסקני סן סלוודור ולפטריארכיה הלטינית ברובע הנוצרי. לצד תרומות אלו תרם פרנץ יוזף כסף רב גם להשלמת הבנייה בבית הכנסת "תפארת ישראל" ועוד…..
על קבלת הפנים לקיסר מספר חיים המבורגר בספרו "שלשה עולמות":
"ונבחרו 20 – 25 צעירים מבני אוסטריה – הונגריה, שיסיעו לקבל פניו בקולוניא (מוצא), כולם לבשו מלבושים שווים, חגרו חרבות וקשרו בד בצבע הדגל האוסטרי על גבם, חזיהם ועל ידם השמאלית. רכבו על סוסים, שכולם לבנים, וכשיצאו לקבל את פני הקיסר, ירדו מעל סוסיהם, סבבוהו בעיגול, ורכבו עד שהגיעו להוספיץ האוסטרי בעיר העתיקה.
ומספר זאב וילנאי באינציקלופדיה ירושלים:
"בדרכו אל ההוספיץ הזה עבר ברחוב יפו, והיהודים התקינו, בצד השכונה אבן ישראל (שעוד לא נבנתה), שער כבוד עטור יפה, ושער אחד הותקן בידי העיריה התורכית לפני שער יפו. בין היהודים שפגש היה ר' מיכל כהן, ממיסדי נחלת שבעה ומאבות העתונות העברית בירושלים. לאות הוקרה על פגישה זו ציווה הקיסר לשלוח לו מכונת הדפסה חדשה, ובה הדפיס ר' מיכל את עיתונו "אריאל".
על הקשר בין ביקור הקיסר וסלילת כביש ירושלים יפו, כתב בן ציון גת בספרו "הישוב היהודי בא"י 1840 – 1881":
בקשר עם החגיגות של פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, עמד לבקר בארץ פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה – הונגריה, ונתנה פקודה מאת השולטן לסלול כביש לכבודו ליפו, שבו תהלכנה גם מרכבות"
הקיסר השתכן באכסניה האוסטרית במרכז העיר העתיקה והוא נחשב למי שחנך אותה, וכתב הקונסול פין בספרו: "עיתות בסופה":
עתה נמצאו בוינה סכומי כסף גדולים להקמת בנין מפואר, שלהלכה היה אכסניה, אלא שמתאים היה לקבלת פניהם של נסיכים או אנשי כנסיה מן הדרגה הרוממה ביותר…..כשעמדה האכסניה האוסטרית בבנינה נאמר במפורש כי מערכת חדרים אחת תהיה מתאימה לקבלת פניו של הוד קדושתו (האפיפיור) אם יבוא לירושלים. האתר שנבחר לבנין היה סמוך לרובע המוסלמי, מעבר לשער שכם ומזרחה לו, סמוך לבית בו ישבה זה זמן מה הקונסוליה האוסטרית על הגבעה הצפונית מזרחית. גל עצום של חרבות היה בשטח, וצריך היה לפנותו קודם שיוכלו להניח את היסודות לאכסניה האוסטרית. משך חדשים אחדים הועסקו 200 חמורים בסילוק הערימה הזאת והעברתה אל מעבר לחומות העיר. חיל קטן של סתתים ובנאים מבית לחם הועסק בבניה. העגלות הראשונות שנראו אי פעם בירושלים, על כל פנים בעת החדשה, הובאו על מנת להחיש את סילוק האשפתות ולהביא את אבני הבנין…… האכסניה היא באמת בנין נאה. הקפידו מאד בבחירת האבנים האדומות והלבנות שמהן בנו אותה, נדבכים נדבכים.
וכותב עיתון החבצלת:
"וביום ו' כסליו תר"ל האירה הארץ מיפעת הוד הדר תפארת הקיסר האדיר הרחמן פראנץ יאזעף הראשון ירום הודו. להרנין ליבות הקוראים לא נמנע מלהודיעם כי הכבוד אשר עשו גם היהודים פה לפני הקיסר ירום הודו כפי יכולתם הושב אל חיקם. הקיסר בצדקתו הנחילם כבוד. כי אחרי בקרו את מקום המקדש בלוית הגענוראל קונזיל (הקונסול) ואת מקומות העמים, שם פניו לרחוב היהודים לשחר גם את מקומות אשר שם ישראל נקרא עליהם. ומכבודו האיר את הבית הכנסת הגדול של הספרדים יצ"ו (ישמרהו צורו ויחיהו) אשר עליו בא הקבלה כי עומד במקום ביה"כ ר' יוחנן בן זכאי, וכל גדולי ישראל נקבצו שמה לקבל פני הוד מלכותו.
ומשם הלך שמח להבית כנסת הנקרא בשם תפארת ישראל הבנוי לתלפיות בהשתדלות הרב מורנו הרב ר' ניסן ב"ק נ"י (נרו יאיר). ובחבלי חסד משך עיניו על יופי הבנין וחסנו. ולאות נאמן כי מצא המשתדל חן בעיניו, הושיט לו ידו הרמה, ואלף פרנק נתן על הבית כנסת להראות כי מפליא חסדיו גם ליהודים.
ומשם אחז דרכו לבית החולים של שרי רוטשילד, ומאד עלז ליבו על הסדר הנכון הכל ביתרון הכשר ההשגחה, המראים עד למדי פעולת הרופא החכם דר' לונדון נ"י. והראה אות לטובה, בכותבו שמו לזיכרון בספר.
ואחר דרכו רגליו בבית הספר ליהודים אשר הוקם על מנדבת הגבירה עליזא הערץ מולדת אצילי לאמיל (למל), על ידי החכם הנשגב המליץ האשכנזי דר' לודויג אוגוסט פראנקל מווין (וינה).
את ביקורו בבית הכנסת על שם יוחנן בן זכאי מתאר פנחס גרייבסקי (זכרון לחובבים ראשונים):
""את פני הקיסר ובני לוויתו קיבלו אז חכמי עדת הספרדים. כולם מלובשים הדר, בתלבושת מיוחדת…..הקיסר נכנס, ואך צעד על מפתן הבית, ויכרע וישתחוה וינשק את הרצפה ויאמר: "ובכן זהו בית הכנסת של הרבן הגדול יוחנן בן זכאי, ראש חכמי ישראל, בזמן המצור של רומא על ירושלים, ומה מאד אפשר וכמעט נכון, כי במקום הזה שפך טיטוס בשם רומא דמי ישראל באכזריות רבה….יהי רצון שכריעתי והשתחויתי במקום הזה תהיינה מכסות את אותו החטא הנורא שעשתה רומא לישראל…."
הביקור בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי נערך בחסותו של הראשון לציון ר' אברהם אשכנזי, וכתב ב.צ.גת:
"כשביקר הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בירושלים, העלה את הראשון לציון ר' אברהם אשכנזי למעלת "אביר המסדר של פרנץ יוזף", וכן זכה לאות כבוד מאת השולטן, שנצמד לו בטכס חגיגי מיוחד."
גם דר' לונדון – רופא בית החולים רוטשילד קיבל תואר כבוד באותו ביקור של "אביר המסדר של פרנץ יוזף". (מתוך ב.צ.גת)
ומספר גרייבסקי על הביקור בבית כנסת "תפארת ישראל":
"משם הלכו לבקר בבית כנסת תפארת ישראל שעמד אז באמצע בנינו והגג שלו לא נבנה עוד. בבוא הקיסר אל מקום הבנין הרים את ראשו, באחזו בידו במגבעתו, ויביט למרום הבנין למעלה.
"מיהו האדריכל של הבנין?" שאל הקיסר את האדון ב"ק.
"אני, הוד רוממותו!" השיב האדון ב"ק
"הלמד האדון ב"ק את המקצוע הזה?
"כן הוד רוממותו בחדרי הפרטי…."
בת צחוק עברה על שפתי הקיסר,
הקיסר התענין גם במקורות הכסף של הבנין ושאל את האדון ב"ק: אם הכל נקבץ מכסף נדבות?
האדון ב"ק ענהו על זה:
"כן, הוד מלכותו, הכל מכסף נדבות, אבל בהיות אוסטריה והונגריה, סובלות דוחק ורעב לא יכולנו עד עכשיו לבקש מאחינו אלה את עזרתם. הבנין עומד לפיכך באמצע, אכן עכשיו, בזכות דריכת רגלי הקיסר במקום זה נקוה כי גם הגג יבנה כבר בקרוב. (הקיסר נתן אחר כך את נדבתו הפרטית לגמר הבנין 1000 גולדין)"
גרסה ידועה יותר היא: שלשאלת הקיסר מדוע לא גמרו את הבנין ענה ניסן ב"ק :
"בית הכנסת הסיר את כובעו לכבוד אדוני הקיסר".
ואז שאל הקיסר:
"כמה יעלה לי הדבר שבית הכנסת יחבוש שוב את כובעו?…… ותרם את בנית כיפת בית הכנסת.
הבנקאי שדאג לצד הפיננסי של הביקור בירושלים היה אהרן חיים ולרו, ומספר בן ציון גת :
"ר' אהרן חיים ולרו זכה אפילו באות כבוד מאת קיסר אוסטריה פרנץ יוזף, בשעת ביקורו בארץ, על טיפולו הנאמן בעיניני הפיננסים של הוד קיסרותו בירושלים"
הקיסר העלה תרומה לכל עניי ירושלים סך 10,000 פרנק, שממנו קיבלו היהודים את חלקם היחסי, וכל זה בלי שום קשר לתרומותיו האחרות.
בעיר העתיקה היתה שכונה בשם "בתי מחסה" וגם היא קיבלה תרומה, וכתב ב.צ.גת:
"בתי המחסה, שעמדו תחת חסותו של הקונסול האוסטרי, זכו אף הם לתרומתו של הקיסר פרנץ יוזף בשעת ביקורו בירושלים בשנת 1869. הוא תרם סך 1000 פרנק. בחלק מן הסכום הזה נבנה השער הראשי של המגרש, שאבן פינתו הונחה על ידי הקונסול האוסטרי ברוב פאר, בפקודת הקיסר."