מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"
חוש דרבי צדוק
מספר יהושע ילין בספרו "זכרונות לבן ירושלים"
"עוד היום מראים על בית אחד גדול ברחוב היהודים, אשר קנהו בעליו במחיר שק אחד של אורז, ועד היום נקרא על שם בעליו הקונה הראשון "חוש (חצר) דרבי צדוק".
פרוש המילה "חוש" הוא חצר או דיר של צאן או רפת של בקר או אורווה של חמורים וסוסים. הכוונה לרובע שהוא מרכז חיים צפוף עם סבך של חצרות וסמטאות.
ומסביר חיים המבוגר, שגר בחוש בילדותו, בספרו "שלשה עולמות":
"החש הכיל שטח גדול עם חצרות ובתים רבים על גבי החצרות, תחתונים, עליונים ועליונים שבעליונים…. אולם כל אלו החצרות שהיו נפרדות זו מזו מצד אחד, היו מאוחדות על ידי מעלות ומורדות ומעברות של גשרי עצים על ברזלים מחצר לחצר, ובשעת התקפה מבחוץ או הזעקה להציל חולה וכדומה יכלו כל הדיירים להימצא תיכף זה אצל זה."
חיים המבורגר מרחיב את האינפורמציה על החוש:
"החש הזה עומד בקרן זווית. מארבעה רחובות יכולים לבוא אל תוכו: מרחוב היהודים- דרך רחוב חב"ד, מרחוב הצבעים, מרחוב הארמנים ומרחוב ביקור חולים…. מכל רחוב צריכים לעבור סמטאות חשכות עד שמגיעים לסמטת החש. אצל סמטת החוש, חצר בתים שערביים גרו שם. הכניסה לחש היתה דרך סמטה ארוכה חשכה ואפלה שבסוף הסמטא עומד כותל גבוה מאד – מבוי שאינו מפולש – בשני צידי הסמטא היו אבנים זבל ועפר שהשכנים הערבים היו משליכים לתוכה…… כשעברו את סמטת הכניסה המקורה והחשכה, נכנסו לסמטא ארוכה וצרה בלתי מקורה, שהיתה משמשת כעין פרוזדור לחצרי החש, וממנה התפצלו סמטאות רבות קטנות שמהם הגיעו לחצרות הבתים."
החוש מחולקת היתה בין כמה גופים, ומספר המבורגר:
"בשנת תקצ"א (1831) בא לירושלים עשיר גדול מהעיר שקלוב שברוסיה בשם ר' צדוק הלוי הוא ואשתו וביתם היחידה, קנה מן הערביים רובע זה הנקרא "חש", אחר כך נסע לאמריקה בתור שליח…… בו בזמן שהיה בשליחותו עלו לארץ מגרמניה ר' יוחנן צבי שלאנק ואחיו ר' גמליאל שלנק (מתלמידי החת"ם סופר) ור' משה זקס (ראשון אנשי כולל הו"ד בירושלים), וכשחזר ר' צדוק משליחותו מכר שליש מהחצרות והבתים שבחש לר' יוחנן צבי הנזכר, ושליש אחד מכר לכולל הורדנה לדירות בעד עניי הכולל ושליש אחד בעדו ובעד ביתו. את ביתו היחידה השיא לר' משה זקס הנזכר לעיל……."
על מבנה החוש עצמו עם דייריו מספר המבורגר:
מצד שמאל היתה סמטא ואחריה גרו אנשי כולל הורדנא, והמבורגר כתב שהיתה להם חצר מפוארת, וגם בית טבילה. בית הועד של הכולל גם כן היה בחצר, וראש הועד היה המלונאי ליפא קמיניץ. בקומה עליונה היה בית כנסת בשם בית הלל. בבית כנסת זה התפללו אנשי כולל הורדנא והשכנים הקרובים.
על הסמטא שהובילה לבתי כולל הורדנא מספר המבורגר:
" בסמטא הנזכרת עמד סוס של שכן ערבי שהכניסה לחצרו היתה מחוץ לחש, ורק פתח צדדי היה לחצרו לסמטא זו….. כנראה היה זה מתנאי המכירה לר' צדוק, שיהיה זכות לערבי… שסוסו יעמוד בסמטא חשכה זו, וכשנכנס איש לסמטא ודרך, מפני החשכה, על זנב הסוס או על אחת מרגליו, קיבל מהסוס בעיטה ברגלו."
מצד ימין הגיעו לחצרו של ר' יוחנן צבי שלאנק ובני ביתו. מסמטא אחרת הגיעו לאיזור בו גר ר' צדוק עצמו, ושם גר גם ר' משה זקס חותנו. באיזור זה היה גם בית הכנסת "אהבת ציון" שבו התפללו עולי גרמניה והשכנים הקרובים.
על בית הכנסת הזה כותב בן ציון גת (הישוב היהודי בא"י 1840 – 1881):
"גם אופן תפילתם של האשכנזים האלה לזרה להם, ומשום כך רוצים הם לבנות לעצמם בית כנסת מיוחד. ואמנם בתרי"ז – תרי"ח ( 1857/8) זכו לבית מדרש מיוחד בחצר שקנה ר' צדוק קרויז מהונגריה, ואת הבית אשר בה הקדיש לבית מדרש."
ומספר עוד חיים המבורגר:
"מהעולים האשכנזים הראשונים…… באו בין העולים מגרמניה מספר רווקים צעירים והתאכסנו אצל ר' משה זקס שהיה אף הוא מילידי גרמניה. מיד השתדלו המתיישבים הליטאים לקחת אותם לחתנים, ואחדים מהזוגות האלה דרו בחש, והיה ערבוב לשונות בין דרי החש, שפת גרמנית צחה עם שפת ליטאית – אידיש, ועברו ימים רבים עד שהתרגלו האיש עם האשה להבין זה את זו וזו את זה, והיה זה ענין רב לי ולשאר קונדסי החש ללכת ולהאזין אל השיחות שבינו ובינה ומלאנו עליהם שחוק."
יהושע ילין בספרו "זכרונות לבן ירושלים" מספר על סכסוך שהיה בין ר' צדוק ובין שכנו – יחזקאל יהודה, וחתנו יהושע ילין. הספור החל כאשר יחזקאל יהודה בנה בית מדרש על גג ביתו הצמוד לבית ר' צדוק ובקיר העלייה של בית המדרש הפונה לביתו של ר' צדוק פתח חלונות. הדבר לא מצא חן בעיני ר' צדוק, שכן מדובר בהיזק ראיה, ולכן פנה לקונסול אוסטריה, שהיה הקונסול של יחזקאל יהודה, ויהושע ילין וחותנו נאלצו להתחבא מפני חייליו של הקונסול האוסטרי, ולא לצאת ממחבואם עד שנודע להם שהקונסול האוסטרי מת וקונסול אנגליה הסכים להעניק להם את חסותו.
ברשימת בתי הכנסת בירושלים משנת 1913 שנערכה ע"י נחום דב פריימן (ספר הזיכרון הירושלמי) מופיעים בתי הכנסת שבחוש:
"בית הכנסת "אהבת ציון" (אשכנזי) נוסדה תרט"ו (1856)בחצר חוש של ר' צדוק לבי כולל הולאנד ודייטשלאנד."
"בית הכנסת "בית הלל" (אשכנזי) בעיר."
על מצב החוש בתקופת המנדט כתב ישעיהו פרס בספרו (100 שנה בירושלים):
"בסוף רחוב זה (חב"ד) נכנסים דרך סמטה קמורה ל"חוש" של ר' צדוק, שבו השתכנו במחצית השניה של המאה ה – 19 תלמידי החת"ם סופר, יוחנן שלאנק, משה זכס ואחרים. בחצר הראשונה שלש קומות. בקומה הראשונה ישבה אלמנה ספרדיה עם ביתה בדירה נקיה ומסודרת יפה. הדירה השניה באותה קומה וכן גם שתי דירות שבקומה השניה היו עזובות. בקומה השלישית היה בית כנסת קטן (כנראה בית הלל), ….. ואני מצאתי אותו במצב עלוב ביותר. הרצפה והריהוט היו מזוהמים, ארון הקודש, שהוציאו ממנו את ספרי התורה, היה פתוח לרווחה, וספרי קודש היו פזורים בארון ספרים פתוח, על השולחנות ועל הספסלים…… "
לאחר מלחמת ששת הימים שופץ החוש והיום הוא נראה מאד יפה, וכמו פעם גם היום הוא כעין רובע העומד בפני עצמו עם שתי כניסות הפונות לרחוב חב"ד.