.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
הפטריארכיה היוונית קתולית
במאות ה17 וה – 18 פרשו מאמינים מהכנסיה היוונית-אורתודוכסית והקימו כנסיה יוונית -קתולית, ובשנת 1724 כבר היו לה אנשי דת משלה וכן גם פטריארך. הפורשים הרגישו מופלים בתוך הכנסיה היוונית-אורתודכסית, הן בתקציבים והן בנציגות בדרגות הגבוהות של הכנסיה. לאנשי דת בכירים יכלו להבחר בכנסיה האורתודוכסית רק יוונים, והערבים הסתפקו בדרגות זוטרות. הגוף החדש התאחד עם רומא תוך שמירת עצמאות מסוימת.
שפת העדה החדשה היתה ערבית, ולמרות זאת נקראה "יוונית" כדי להדגיש מהו מקורה.
התנועה החדשה היתה למורת רוח העדה היוונית אורתודוכסית, אבל עקשנות אנשיה נשאה פרי, והם הוכרו על ידי התורכים והאפיפיור. תוארו של הפטריארך היה "הפטריארך היווני-קתולי של אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים". מקום מושבו בדמשק. ליד שער יפו הוקם מרכז כנסיתי בשנת 1848 והוא קיים עד היום.
בתקופת המנדט הפכה הכנסיה היוונית-קתולית לגדולה מבין הכנסיות הקתוליות, והיוותה 14% מכלל כל הנוצרים בארץ.
היום היא העדה הנוצרית הגדולה ביותר בארץ.
המרכז הגדול ביותר שלה בארץ היה בצפון: בחיפה ונצרת, ובכפרים: מעיליה, פאסוטה ועילבון. מרכז שני היה בבית לחם, ואילו בירושלים מספר אנשיה היה מועט. כל המאמינים בעדה הזו היו ערבים.
מלחמת השחרור הפרידה בין המרכזים, המרכז הצפוני פרח ולעומתו המרכז הירושלמי נבל. הנהגת המרכז הירושלמי פנו אל האפיפיור בדרישה לחזק את המרכז הירושלמי בטענה שבארץ הם יותר חשובים מהפטריארכיה הלטינית, שכן אנשיה ערבים, וזה עומד בניגוד גמור בהעדפות כספיות ואחרות מטעם הותיקן. ברור שדרישות אלה גרמו למחלוקת עם הפטריארכיה הלטינית. טענותיהם נשאו פרי והותיקן הקים קהילות נוספות ומוסדות בירושלים ובגדה המערבית. וראש הכנסיה הירושלמית ג'יבריל אבו סעדה קיבל תואר של ארכיבישוף העומד בראש פטריארכיה. בשנת 1965 נפטר אבו סעדה ובמקומו מונה הארכיבישוף הילריון קפוצ'י. קפוצ'י התגלה כמשתף פעולה עם ארגוני הטרור הפלסטינים ואף נתפס כשהעביר במכוניתו כלי נשק ואמצעי חבלה בנצלו את החסינות שהיתה לו. הוא נדון ל – 12 שנות מאסר, אבל ריצה רק שלש שנים ושוחרר בלחץ האפיפיור פאולוס ה – 6. התנאי לשחרורו היה שלא ישרת במזרח התיכון וימנע מכל פעילות פוליטית עוינת. במקומו מונה הארכיבישוף לאחם, שפעל יותר להתפתחות הקהילה ולרווחתה.
בארץ כיום הם מאורגנים בשני מרכזים: ירושלים – הכוללת גם את סיני, הגדה המערבית עד בית שאן, עזה, יפו. המרכז השני הוא בעכו וכולל את הגליל וחיפה.
הם מחזיקים מוסדות רבים: בתי ספר, בתי אבות, בתי יתומים, מרכזי תרבות וספורט.
בשנת 1882 נפתח מרכז להכשרת כמרים ליד כנסית סנט אנה.
בשנת 1884 רכשו היוונים-קתולים חזקה על התחנה ה – 6 בדרך היסורים (ורוניקה).