.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"
.
לפני שנקרא על בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי כדאי לקרוא מאמר "בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה".
תחילתו בתחילת המאה ה – 17, ואת מראהו הנוכחי קיבל בשיפוצים של שנת 1835. שמו המקורי של בית הכנסת "קהל קדוש גדול" (תרגום מלדינו) . את השם הנוכחי קיבל בית הכנסת רק בשנת 1893 שאז הוכתר בו הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה). בית כנסת זה היה למעשה בית הכנסת הספרדי הראשי בירושלים.
בקיר הדרומי חלון מרובע ובו שופר ושמן המיועדים להכתרת המלך המשיח. על זה כותב מזכירו של משה מונטיפיורי – אליעזר הלוי:
"בבית תפילה אחד הראוני פח שמן של נחושת ישן מאד אשר לא יזיזו אותו בלתי אם על פי הצורך וגם על ידי גוי"
על מנהג נוסף מספר אליעזר הלוי:
"ראה באר מזרק מים בבית הכנסת אשר יזרוק מימיו בסוכות כי המה שמחים מאד בשמחת בית השואבה וחג גדול הוא לכל העיר עת נסך המים."
בימי חג ומועד בית הכנסת היה מלא מפה אל פה ורגילים היו לומר שבית כנסת זה דומה לבית המקדש בו לא אמר אדם מעולם צר לי המקום.
בספר "שארית נחלה" לר' משה ישראל חזן, שהודפס בשנת 1862 במצרים, נאמר:
"בארבעה שבתות בשנה היו מתאספים כל הקהל לשמוע הדרושים, והיה מתמלא בית הכנסת מפה אל פה, ומרגלה בפומיה דרבנן (ורגילים היו חכמים) לכל הבא ועמד, לומר: כבר העיד על בית כנסת הזה שנתקיים בו "לא אמר אדם צר לי המקום" אם כן שב בני שב."
בספר התקנות נאמר:
"על דבר לעשות ספסלים בבית כנסת בחול המועד כדי שיהיה ברווח ולא יבואו לידי קטטה, וכן נעשה מעשה בקהל קודש בעיר הקודש ירושלים."
ב – 9 בנובמבר 1869 ביקר בירושלים פרנץ יוזף, הקיסר האוסטרו-הונגרי ולפי בקשת הראשון לציון הרב אברהם אשכנזי ביקר הקיסר גם בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי, ומספר פנחס גרייבסקי ב"זכרון לחובבים ראשונים":
"את פני הקיסר ובני לוויתו קיבלו אז חכמי עדת הספרדים. כולם מלובשים הדר, בתלבושת מיוחדת…..הקיסר נכנס, ואך צעד על מפתן הבית, ויכרע וישתחוה וינשק את הרצפה ויאמר: "ובכן זהו בית הכנסת של הרבן הגדול יוחנן בן זכאי, ראש חכמי ישראל, בזמן המצור של רומא על ירושלים, ומה מאד אפשר וכמעט נכון, כי במקום הזה שפך טיטוס בשם רומא דמי ישראל באכזריות רבה….יהי רצון שכריעתי והשתחויתי במקום הזה תהיינה מכסות את אותו החטא הנורא שעשתה רומא לישראל…."
בשנת תרנ"ג נפטר הראשון לציון הרב מאיר פאניז'יל, ובמקומו מונה הרב יעקב שאול אלישר, ואת הטכס כמו גם הטכסים שבאו אחריו ערכו בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי. את הטכס מתאר לונץ בכרך ד' של "ירושלים":
"הרב הופיע בבית הכנסת מעוטר מזקני חכמים המצויינים ואחרי עלותו הבמתה בירך ברכת שהחיינו על המעיל החדש אשר הלבישוהו חכמים, ואשר בו נכללה גם משרתו החדשה. ולכבוד היום דרש דרוש רחב בשפת עברית צחה, ומלבד החידושי תורה אשר חידש היה ראשיתו וסופו מוקדש לרעיון אחדות העדות אשר יפעם את לבבו ועיניו זלגו דמעות בהזכירו את מצב עמנו בעת הזאת. ואחרי ככלות הדרוש והתפילה לשלום מלכנו האדיר ושרי ממשלתו שרו תלמידי בית ספר למל מזמור כ"ד מתהילות בן ישי ועוד שירים אחדים…."
מבנה ההיכל של בית הכנסת ייחודי מאוד מאחר שהוא כולל שני ארונות קודש, בדומה לבית כנסת הרמב"ן (ויש גורסים שזהו ממש העתק מבית כנסת רמב"ן שקדם לו. רק ארון קודש אחד משמש לייעודו המקורי. הסיבה לכפילות שנויה במחלוקת – יש הגורסים כי בארון הנוסף אוחסנו ספרי קודש שונים, יש גורסים ששם שמו גניזה ויש הגורסים כי אוכסן בו בלית ברירה קוראן בשל הוראת השלטון העות'מאני.
למאמרים על בתי הכנסת הספרדים