.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
המושבה האמריקאית
סיפורה של המושבה האמריקאית הוא סיפורם של עורך הדין הורציו ואשתו אנה ספפורד. הזוג ספפורד התגורר בשיקגו בשנת 1871 כאשר שריפה גדולה כילתה חלקים גדולים מהעיר. גם רכושה של המשפחה ניזוק בצורה קשה. בני הזוג חדורים באמונה נוצרית חזקה הפנו מאמצים רבים לעזרת הנפגעים בשריפה. בשנת 1874 החליטו בני הזוג, בעיקר בשל מצב בריאותה של אנה לצאת לחופשה ארוכה באירופה. בגלל עיקובים הקשורים בעבודתו של האב נדחתה יציאתו והאם עם 4 בנותיה יצאו לאירופה בלעדיו. כאשר היו בלב ים אוניתם טבעה ובאסון נספו הבנות אבל האם ניצלה.
האם חזרה לשיקגו ושיקעה את צערה בעבודה פילנתרופית בקרב חלכאים ונדכאים בעירה. סאת סבלה של המשפחה לא תמה, וכעבור זמן נפטר להם גם בן שנולד אחרי מות הבנות , ממחלת הסקרלטינה (שנית). משפחת ספפורד השתייכה לאחד הזרמים של הכנסיה הפרסביטריאנית השמרנית, ואנשי הקהילה ראו בצרות שעברו על המשפחה עונש על חטאיהם. הם סולקו מהכנסיה ולכן החליטו ליסוע לירושלים ולמצוא נחמה בעזרה לזולת. הם לא עלו לבדם, ואליהם הצטרפו 13 מבוגרים ו – 3 ילדים.
כאשר הגיעו לירושלים השתכנו במלון הים התיכון (כיום הוא נקרא מלון פטרה) שליד שער יפו. לאחר זמן רכשו מבנה השוכן בתוך העיר העתיקה ליד שער שכם ומתנשא מעל לחומה. אנשי המושבה עסקו בפעילות וולונטרית לטובת אנשי ירושלים בלי הבדל דת גזע ומין, והקפידו לא לעסוק בפעילות מיסיונרית. הם חיו חיי קהילה דתית בפשטות גדולה עם תפילות קבועות שנערכו ביחד והקפידו על עריכת טכסי וידוי. הם חיו כמשק אוטרקי שמנסה לספק את כל צרכיו בעצמו.
בשנת 1882 הגיעו לירושלים יהודים תימנים בעליה שנקראה "אעלה בתמר". יהודי ירושלים לא קיבלו אותם , הן בגלל שלא האמינו שהם יהודים כשרים, והן בגלל שענים הטיל עומס נוסף על הקהילה היהודית העניה. אנשי המושבה אימצו אותם ואף דאגו להם לאוכל כשר. בסופו של דבר מעשיהם של הנוצרים הביא לשינוי היחס אליהם מצד היהודים.
בשנת 1894 הצטרפו אל המושבה שבדים שהגיעו משיקגו ויותר מאוחר בעקבות אותם "שבדים אמריקאים" הגיעו גם שבדים ממחוז דלרנה שבשבדיה. בשנת 1900 הגיעה לירושלים הסופרת סלמה לגרלף כאורחת השבדים במושבה וכאורחת המושבה כולה, וכתבה ספר בשם "ירושלים" המתאר את חיי השבדים בדלרנה, עליתם לירושלים וחייהם בעיר. ספר זה זיכה את המחברת בפרס נובל.
אוכלוסית המושבה הגיעה ל – 150 נפשות והבית בעיר העתיקה היה קטן עבורם. הם קנו בית גדול עם גינה בשכונת שיח' ג'ראח שמחוץ לחומות ויותר מאוחר קנו עוד מספר מבנים לידו. את הבית בנה רבאח אפנדי אל חוסייני כדי לשכן בו את ארבע נשותיו ומשפחתו. הבית והגינה שלידו נקראו "המושבה האמריקאית" .
אנשי המושבה עסקו, מלבד מעבודתם הפילנתרופית, גם ב : נגרות, מכונאות, נפחות, חקלאות שבמסגרתה גידלו שדות חיטים, גפנים, בעלי חיים, מאפיה ומחלבה. יותר מאוחר התחילו לעסוק בתיירות והשכירו חדרים באזור המושבה. ליד שער יפו הקימו חנות מזכרות ופיתחו את מחלקת הצילום המפורסמת שלהם, מחלקה שהנציחה מאורעות חשובים בחיי העיר והארץ. הם צילמו את ביקור הקיסר הגרמני וילהלם בירושלים, צילמו את כניעת ראש העיר ירושלים לבריטים, מאורעות בתקופת מלחמת העולם הראשונה ועוד…
בתקופת מלחמת העולם הראשונה עזרו אנשי המושבה רבות לתושבי ירושלים והפעילו בתי תמחוי, בתי חולים, בתי יתומים ומפעלי צדקה נוספים. בשלהי המלחמה כאשר רוב הנתינים הזרים, וביחוד ממדינות שלחמו נגד תורכיה. עזבו את ירושלים, החליטו אנשי המושבה להשאר ולהמשיך בפעילותם ההתנדבותית.
בשנת 1926 פתחו אנשי המושבה מרכז לטיפול בתינוקות בביתם שבין החומות. מרכז זה פועל עד היום.
בתקופת המנדט הבריטי ירושלים הפכה ירושלים לעיר יותר ויותר מודרנית, ההזדמנויות מחוץ למושבה קרצו לבני הדור השני והשלישי וגם רעיון הקומונה לא קנה את ליבם. לאט לאט החלה המושבה להתדלדל.
בתקופת מלחמת השחרור ישבה המושבה על קו התפר בין הישראלים והירדנים וגם זה פגע בה. לאחר המלחמה הפכה ירושלים לעיר זנוחה בממלכה הירדנית וזה הביא עליה את סופה ואנשיה התפזרו.
בשנות ה – 50 הקימו אנשי ה"אמריקן קולוני" מלון שזה היה שמו. המלון שייך למשפחת וסטר (פרידריך וסטר היה בעלה של ברטה ספפורד – ביתם של אנה והורציו מייסדי המושבה) המלון ישב על קו התפר בין ישראל וירדן ומשך אליו עיתונאים שבאו לסקר מאורעות שונים הקשורים לקו העירוני ולקונפליקט הישראלי- ירדני. מגמה זו המשיכה גם לאחר מלחמת ששת הימים, בה הגבול זז אבל קו התפר נשאר. בנין האוריינט האוס הסמוך הפך להיות מטה אש"ף שמשך אליו עיתונאים פוליטיקאים ועסקנים שרצו לגור בקרבת מקום להתרחשויות, כלומר לגור במלון אמריקן קולוני. בשנת 1992 התקיימו במלון מפגשים בין נציגים ישראלים ופלסטינים, כחלק מסדרת המפגשים שהובילו לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993.
משך השנים הפך המלון למלון בוטיק יפהפה ואף קיבל בשנת 2005 פרס על שירותו המצוין.
להרחבה בנושא המושבה האמריקאית כדאי לקרוא את ספרה של ברטה ספפורד וסטר – "ירושלים שלנו" וכן את ספרה של סלמה לגרלף – "ירושלים". שני הספרים תורגמו לעברית.
