סיור בהר הבית (הרחבה)

מתוך: "סיורים בירושלים"

מבוא

גובה הר הבית 740 מ' מעל פני הים ושטחו 144 דונם.
מקיפים אותו ארבעה כתלים: הכותל המזרחי והדרומי הינם חלק מחומת העיר.
הכותל המערבי והצפוני מקיפים את המתחם בלבד.
במרכז ההר שטח מוגבה בכ – 4 מטר מסביבתו ועליו נמצאת "כיפת הסלע". שטחו 23 דונם.
למתחם 11 שערים : שלשה בכותל הצפוני, שבעה במערבי ושער אחד (הרחמים) בכותל המזרחי סגור. בסיור נסקור את רוב המבנים בהר ונתמקד במבנים החשובים.

קיצור תולדות ההר

ההר מזוהה עם הר המוריה עליו עקד אברהם את בנו.
כאן היה גורן ארונה היבוסי, אותו קנה דוד ועליו בנה שלמה את בית המקדש הראשון.
נבוכדנצר מלך בבל הרס את בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס.
הבית השני הוקם על ידי שבי ציון ובראשם זרובבל בן שאלתיאל – נצר לבית דוד, ויהושע בן יהוצדק הכהן.
הורדוס [(4-) – (37-)] בנה מקדש מפואר יותר, הרחיב את הרחבה ופאר את המתחם כולו.
בשנת 70 לספירה החריבו הרומאים את בית המקדש והקימו על הרחבה מקדש פגני ליופיטר.
בתקופה הביזנטית היה ההר מוזנח לפי נבואתו של ישו.
בתקופה המוסלמית נוקה הר הבית והוקם עליו מסגד עץ. הר הבית זוהה כמקום ממנו עלה מוחמד לשמים במסע הלילה. נבנו שני מבנים:
1. כיפת הסלע – להאדרת סלע השתיה שממנו עלה מוחמד השמימה, ושם עקד אברהם את ישמעאל.
2. מסגד אל אקצא – מטרת מסע הלילה ומסגד התפילה בציבור על ההר.
למרגלות ההר נבנו ארמונות על ידי האומיים. ארמונות אלו נהרסו ברעידות אדמה במהלך התקופה המוסלמית.
בתקופה הצלבנית המסגדים הפכו למוסדות נוצריים:
מסגד כיפת הסלע הפך ל"טמפלום דומיני" – מקדש האדון, ומסגד אל אקצא הפך ל"טמפלוס סלומוניס" – מקדש שלמה. המבנה שימש בתחילת התקופה הצלבנית למגורי המלך ואחר כך למגורי האבירים הטמפלרים.
בתקופות האיובית, הממלוכית והעותומאנית הר הבית שמר על קדושתו המוסלמית כאשר סימני הנצרות מן התקופה הצלבנית הוסרו.
בתקופות אלו נוספו להר מבנים קטנים וסימליים וכן שופצו המסגדים, החומות והשערים.
בתקופה הירדנית הוחלפה כיפת העופרת הכבדה על "כיפת הסלע" בכיפה עשויה מאלומיניום מוזהב ואחר כך בשנות ה – 90 אף צופתה בזהב ממש.
בסיור זה נטייל על פני ההר ונכיר את המבנים השונים ואת המסורות.
יש מי שלא עולה להר מסיבות דתיות. ההמלצה שלנו היא להתיעץ ברב שגם יאמר לנו איך להתכונן לעליה.
הסיור במסגרת "סיורים בירושלים".

איפה נתחיל את הסיור להר הבית?

נתחיל בשער המוגרבים אליו נעלה אחרי בידוק. אל שער המוגרבים מוביל גשר עץ היוצא משער הכניסה הנמצא בצמוד לשערי הכניסה לכותל המערבי שליד שער האשפות. שעות הביקור:
בחורף מיום ראשון עד חמישי – 07:30 – 10:00 ו – 12:30 – 13:30.
בקיץ מיום ראשון עד חמישי – 07:30 – 11:00 ו – 13:30 – 14:30 אפשר לברר פרטים במשטרת הר הבית 02-6226250.

תחילת הסיור – שער המוגרבים

 

שער המוגרבים

קרוא על שם שכונת המוגרבים הערבים שגרו למרגלותיו עד מלחמת ששת הימים. כל שערי הר הבית מוחזקים על ידי ממשלת ישראל, אבל רק דרך שער המוגרבים יכולים מבקרים שאינם מוסלמים לעלות להר  (לרדת מההר אפשר גם בשערים האחרים).
בסיור זה נקיף את הר הבית מארבעת צדדיו ואחר כך נדבר על מרכז ההר. נתחיל מצר דרום.

רחבת מוזיאון האיסלאם

נלך משער המוגרבים מספר מטרים ונפנה ימינה לרחבה גדולה ונראה תצוגה גדולה של כותרות שונות מתקופות שונות שנאספו לכאן לרחבת המוזיאון.

 

מסגד המוגרבים

מאחורי תצוגת הכותרות בנין עם כיפה. זהו "מסגד המוגרבים" שהפך למוזיאון איסלמי הקשור להר ושרידים שנמצאו בו. כבר זמן רב שהמוזיאון לא פעיל.

מסגד הנשים

על הקיר הדרומי של הרחבה נראה מבנה מוארך ואם נתקרב אליו נראה בליטות יוצאות מהקיר במרווחים קבועים. זהו חלק מפסאז' שהיה לאורכו של המבנה שנבנה על ידי האבירים הטמפלרים ששכנו באל אקצא בתקופה הצלבנית. המבנה שימש כמחסנים ומגורים. המוסלמים הפכו את המבנה ל"מסגד נשים" והיום נמצאת בו ספריה איסלמית.

צריח מסגד פח'ריה

מעל לפינה הדרום מערבית של הר הבית מיתמר צריח (אחד מארבעה בהר הבית) שנקרא צריח מסגד פח'ריה.

ה"כוס"

נצא מרחבת המוזיאון ונפנה ימינה ונעמוד בין שני המסגדים לידינו נראה מתקן לטהרה ולרחיצת רגליים לפני התפילה. הוא נקרא ה"כוס" המתקן הוקם על ידי האמיר תנכיז מושל דמשק בשנת 1320.

 

מסגד אל אקצא

בכיוון דרום נראה את מסגד אל אקצא ולהרחבה עליו כדאי לקרוא מאמר בשם "מסגד אל אקצא".

 

בכוון השני נראה את מסגד "כיפת הסלע" ואת גרם המדרגות העולה אליו (אחד משמונה גרמי מדרגות המחברות את המפלס התחתון והעליון). בראש גרם המדרגות, כמו בשאר גרמי המדרגות, כניסה מפוארת בצורת קשתות. שימו לב במרכז הקשתות שעון שמש.

 

אורוות שלמה

נלך אל מאחורי מסגד אל אקצא ונראה רחבה גדולה ממנה בולטים פתחי אוורור. מתחת לרחבה הזו נמצאות אורוות שלמה. הורדוס רצה להרחיב את רחבת הר הבית לקליטת אנשים רבים. את עיקר ההרחבה ביצע לצפון ולדרום. בצפון היה סלע שאותו חצב וסיטט, ובדרום היה צריך להגביה את המפלס, ואת זה הוא עשה על ידי בנית קמרונות שעליהם נבנתה הרחבה. הקמרונות פתרו עוד בעיות כמו חציצה מקברים שהיו על ההר וכן היה זה מקום איכסון. אורוות שלמה הם אותם חללים שעוצבו במקום החללים של הורדוס על ידי המוסלמים הפטימים. השם ניתן על ידי האבירים הצלבנים שהשתמשו בחלל כאורוות לסוסיהם, ומכיון שחשבו שהשרידים הם מימי שלמה לכן קראו למקום "אורוות שלמה". בשנות ה – 90 הפכו הפלסטינים את המקום למסגד גדול והוא למעשה המסגד הגדול על ההר.

 

מדרגות הכניסה לאורוות שלמה

נמשיך לאורך הכותל הדרומי עד שנגיע לקצהו שם נראה את המדרגות הרחבות שנבנו ככניסה למסגד הזה. לצורך ניקוי האורוות וחפירת המדרגות הוצאו טונות רבות של חומר ללא בדיקה ארכיאולוגית. כיום נעשית בדיקה של החומר הזה בעמק צורים שבהר הצופים ומידי פעם מתגלים ממצאים מעניינים.

 

שער הרחמים

נלך לאורך החומה המזרחית של הר הבית. הדרך מובילה אותנו בצמוד לחומה במעבר צר ומסודר.
נלך לאורכו עד מבנה שער הרחמים. נקיף אותו ונעמוד מול שערי הכניסה שלו.
על השער נקרא במאמר "שער הרחמים"

 

 

הכותל הצפוני

למעשה זה אינו כותל אלא שורת מדרסות (בתי לימוד איסלמיים) וביניהם פעורים שערים דרכם אפשר להכנס ולצאת ממתחם הר הבית. המדרסות נבנו עם חזיתות מפוארות המצטיינות בקישוטים ממלוכים אופיניים: אבנים בצבעים שונים, דוגמאות גיאומטריות, עמודים עם כותרות מסוגננות ועוד.

צריח שער השבטים

במזרח הכותל הזה נראה צריח הנקרא על שם השער שבסמוך לו שגם הוא נקרא על שם בריכת אגירה סמוכה מימי בית שני. הצריח נקרא "צריח שער השבטים".

כיפת סולימן פחה

בדרכנו לאורך הכותל הצפוני נתקל בראשונה בשני מבנים האחד מול השני כאשר השמאלי (דרומי) הוא משטח תפילה מקורה, עם "מחרב" (גומחת תפילה) מסוגנן. הוא נקרא "כיפת סולימן פחה" על.שם הבונה מושל צדון וטריפולי שבנה את המבנה בשנת 1817.
סביל סולימן
המבנה השני הוא סביל (שוקת) – מתקן לרחצה ולשתיה שנבנה על ידי סולימן המפואר העותומני, שבנה גם את חומות ירושלים, ונקרא "סביל סולימן".

כיפת שלמה

אחרי שני המבנים הללו נפגוש את "כיפת שלמה" מבנה כיפתי קטן מתומן ולפי האגדה כאן נשא שלמה את נאומו בגמר בנין בית המקדש. אבל החוקרים טוענים שהמבנה המקורי הוא נוצרי והוא חלק מדרך היסורים הסמוכה. במקור המבנה לא היה סגור אלא מן מבנה בעל עמודים וכיפה. המוסלמים הם שאטמו אותו.

 

 

צריח עוואנמה

נלך לעבר הפינה הצפון מערבית ומעלינו מתנשא צריח עוואנמה שנבנה על ידי משפחה בעלת שם זה.

 

 

הכותל המערבי

נלך לאורכו של הכותל המערבי עד שמימיננו נראה סטוים כלומר ארקדה שבנויה מקמרונות שיוצרים מעבר מקורה (פסאז'). יש לציין שבתקופת בית שני הר הבית היה מוקף מכל צדדיו בסטוים. נעבור מימין על פני שני שערים שהראשון נקראה שער המשגיח והשני שער הברזל.

קברי הר הבית

אחרי שער הברזל נראה מספר חלונות מסורגים ומאחוריהם קברים. הראשון הוא קבר מקושט בדגל של ממלכת ירדן והוא קברו של חוסיין אבן עלי, אביו של עבדללה – סבו של חוסיין,שמת בעמאן בשנת 1931. הקברים הנראים מהחלון האחרון הם קברים של משפחת חוסייני, סב, בן ונכד שהיו קשורים במלחמות על הלאומיות הערבית בארץ ישראל:
1. מוסא קאט'ם אל חוסייני שעמד בראש ועד הפעולה של ערביי ארץ ישראל בתקופת המנדט, ונהרג במרד הערבי בשנת 1936.
2. בנו עבד אל קאדר חוסייני שהיה מפקד הכנופיות האזור ירושלים במלחמת השחרור ונהרג בקסטל ב – 8/4/1948.
3. אחרון הוא פייסל חוסייני, פוליטיקאי פלסטיני, שהתבלט בשנות ה-90 כמנהיג פלסטיני מבטיח. הוא נחשב דמות מוערכת בזירה הבינלאומית, קיים קשרים קרובים עם אישי שמאל ישראלים, והיה מעורב בתהליכים רבים של משא ומתן עם ישראלים לקידום היעדים הלאומיים הפלסטינים. חוסייני נפטר באופן פתאומי מהתקף לב ב-31 במאי 2001.

שער הכותנה

נמשיך לכוון דרום ואחרי מספר מטרים מימיננו נראה את שער הכותנה – היפה והגדול בשערי הר הבית שמוביל לשוק הכותנה. השער והשוק נבנו על ידי האמיר תנכיז – מושל דמשק בחצי הראשון של המאה ה – 14. השער הבולט מאד נבנה במתכונת השערים הממלוכים שנמצאים ברובע המוסלמי. על השער נראה את תשליבי הצבעים, מעל נראה את הקישוט דמוי הנטיפים ומעליו כעין קונכיה. משני צידי השער ספסלים שגם הם אופייניים. על שוק הכותנה מאמר בשם "שוק הכותנה".

סביל קאיתביי

לא רחוק משער הכותנה מתנשא סביל (שוקת) קאיתביי. זהו סביל מפואר מאד המתנשא לגובה של 13 מטר. הסביל נבנה במאה ה – 15 על ידי השולטן אינל, אבל שופץ וקיבל את צורתו על ידי השולטן קאיתביי ולכן הוא נושא את שמו. שימו לב לעיטורים היפים ובעיקר לעיטורי הכיפה

מדרסה אל אשרפיה

נמשיך ומימין נראה מבנה עם שער ממלוכי מאד מרשים, ובו אבנים בעלי שילובי צבעים מרהיב. הבנין הוא מדרסה אל אשרפיה ונבנה בשנת 1461 על ידי השולטן הממלוכי אלאשראף קאיתביי. היה זה המבנה המפואר ביותר בהר הבית מחוץ למסגדים אבל בגלל רעידת אדמה נהרסה הקומה השניה וזה פגם מאד ביופיו. היום נשאר רק להתרשם מיופיו של השער.

הרחבה העליונה

אל הרחבה העליונה אפשר לעלות בשמונה גרמי מדרגות נמצאים סביבה. בראש גרמי המדרגות שורה של קשתות שתחתיהן אנו עוברים בהיכנסנו לרחבה. לפי האגדה על הקשתות בבוא יום הדין יתלו מאזניים ועליהם ישקלו מעשיו הטובים מול מעשיו הרעים של כל אדם ולפי התוצאות תגיע נשמתו לגן עדן או לגיהינום.

כיפת הסלע

המבנה הדומיננטי ברחבה הוא "כיפת הסלע" עליו אפשר לקרוא מאמר "כיפת הסלע"
מבנים קטנים על הרחבה העליונה
על הרחבה ישנם עור מבנים כיפתיים (קובה) . מבנים אלה נועדו להנציח אישים או מאורעות. הקובות בנויות בדרך כלל בצורה של כיפה על גבי עמודים ללא קירות. חלק מהמבנים שינו את יעדם המקורי ואף עברו הסבה נוצרית על ידי הצלבנים. ישנם קובות גם במפלס התחתון אבל החשובים שבהם נבנו על המשטח העליון. נזכיר את הקובות החשובות וכן את דוכן הקיץ שאינו קובה.

כיפת השלשלת

אחד המבנים העתיקים בהר הבית שאולי נבנה על ידי עבד אל מלכ – בונה כיפת הסלע. מטרת בנית הכיפה לא ברורה. היו שטענו שזהו דגם לכיפת הסלע, אבל המבנה הזה הוא בעל 12 צלעות וכיפת הסלע בעלת 8 צלעות. היו שטענו שכאן היה בית האוצר של הר הבית אבל המבנה פרוץ מכל צדדיו. יש האומרים כי כיפה זו מציינת את מרכז הרחבה. לפי האגדה דוד השתמש בשלשלת שהיתה תלויה בתקרה כדי לגלות בזמן משפט מי מהמתדיינים משקר. הוא אמר לבאים לפניו להחזיק בשלשלת ואם הוא הצליח סימן שהוא דובר אמת. המשקר לא הצליח לתפוס אותה כי היא ברחה לו. בתקופה הצלבנית היתה במקום כנסיה שהוקדשה ליעקב אחיו של ישו שעונה במקום הזה לפני שנהרג בסקילה.

 

כיפת העליה

מנציחה את תפילת מוחמד לפני עליתו לשמים. במקור היה זה מבנה פתוח שנאטם והפך למסגד. ישנה השערה שבתקופה הצלבנית שימשה הכיפה האטומה כקפלת טבילה, ואולי היו אלה הצלבנים שאטמו אותה.

כיפת הרוח

מסורת מספרת שמתחת לכיפה יתכנסו נשמות המתים. מסורת זו אולי נובעת מכך שבסיס הכיפה הוא סלע האם של הר הבית, ויש טוענים שזו אבן השתיה ומקום זה היה בקודש הקדשים (ולא כיפת הסלע) בזמן שבית המקדש היה קיים. חיזוק לטענה הזו הוא שכיפה זו נמצאת מול שער הרחמים, ואם שער הרחמים נמצא על מקום שער שושן של בית שני, הדבר תואם את הנאמר במקורות לגבי שני שערים: שער שושן ושער העזרה שהיו בקו אחד שהמשכו מקום שריפת פרה אדומה בהר הזיתים.

קובת פטמה (מחראב הנביא או כיפת המלאך גבריאל)

על רצפת המבנה אבן מעוגלת בצורת אגן המשמשת כמחראב. המקום מוקדש למלאך גבריאל שניצב כאן בעת עלית מוחמד השמימה. שם נוסף לקובה הוא קובת פטמה על שם ביתו של הנביא.

דוכן הקיץ

במקום מנבר (דוכן של דרשן) שבו נערכו תפילות לפני החורף לבואם של גשמי ברכה. הטכסים לקראת התהלוכות של נבי מוסא היו יוצאות מהדוכן. היום הדוכן לא בשימוש והוא מוקף סורג.

סוף הסיור

נרד מהרחבה העליונה ונצא מההר דרך שער השלשלת שמעליו נמצא צריח שער השלשלת שגם הוא כמו שלושת הצריחים הנוספים בהר נבנה בתקופה הממלוכית.  צריח זה הוא החשוב בצריחי הר הבית בגלל מרכזיותו.

סיור זה הוא במסגרת "סיורים בירושלים"