עירית ירושלים לפני קום המדינה – פרק ג'

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"

.

עירית ירושלים בכיכר צה"ל

.

בתחילת התקופה הבריטית מונתה מועצת עירית ירושלים וראש העיר על ידי הבריטים, כלומר לא על ידי בחירות.  במועצה היו 2 מוסלמים, 2 נוצרים ו – 2 יהודים.  ראש העיר היה חוסיין אפנדי אל חוסייני שנפטר לאחר זמן קצר ובמקומו מונה אחיו – מוסא כאט'ם אל חוסייני.

במרץ 1920 נשא מוסא כאט'ם אל חוסייני נאום בגנות הצהרת בלפור ונגד השלטון הבריטי, ויהודי ירושלים הודיעו למושל הבריטי, רונלד סטורס, שאינם רואים בכאט'ם אל חוסייני את נציגם.  כחודש מאוחר יותר נאם ראש העיר שוב נאום אנטי יהודי בחגיגות "נבי מוסא", ואז נאלץ סטורס לפטרו.  במקומו מונה ראג'יב אל נששיבי יריבם של החוסיינים.

באתר מאמר : "ראג'ב נששיבי – ראש העיר ירושלים בתקופת המנדט"

למעשה ראג'יב נששיבי לא היה שייך למשפחות הערביות המיוחסות שסיפקו לעיר באופן מסורתי את ראשי העיר, ורק אישיותו המיוחדת והמדיניות הבריטית איפשרה לו לקבל משרהזו.

כותב אודותיו גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים":

"בשנים האחרונות של השלטון העותומני התחיל כוכבם של הנששיבים עולה בזכותו של ראג'יב.  הכרתי את ראג'יב כבר מימי היותו מהנדס המחוז בשלטון העותומני בירושלים.  הוא היה צעיר גנדרן, פיקח וחריף, אוהב חיים ומרבה שיחה ולהג.  למד בקושטא, דיבר תורכית רהוטה, ולא היה קשה לו לרכוש את ידידותם של הפקידים הגבוהים התורכים, ובראשותם הפחה.  אם זה שמר אמונים לבני ההמונים שמהם יצא."

ומספר עוד גד פרומקין:

"ראשיד ביי" פחת ירושלים באותו זמן, היה ידידו הטוב של ראג'יב.  באחד הימים נסע הפחה בכיכרתו ממעון הקיץ שלו בקטמון דרך שער יפו לארמונו שבעיר, בתהלוכה רבת פאר כרגיל, ארבעה פרשים לפני המרכבה ושני פרשים לאחריה.  ראג'יב ישב במרכבת הכבוד לימין הפחה.  וכשחזר ברגל לביתו בעיר העתיקה והגיע לשער יפו, הצטרף לזאטוטי הקריה בבית הקפה העממי, ללגום אתם ספל קפה ולעשן נרגילה.  המושל הצבאי של ירושלים שלא נטה חסד לראג'יב, ראהו בקלקלתו, ולמחרת היום סיפר על כך לפחה.  כשהעיר הפחה לראג'יב על כך, אמר לו זה: היום אתה כאן ולמחר אתה הולך למקום שישלחו אותך מקושטא, ואלה שאתה קורא להם בני האספסוף ישארו כאן ובהם אני תלוי"

העיריה הוותה מקור כח חשוב וסיבה לסכסוכים בין היהודים והערבים שכן מי שעמד בראשה שלט על תקציבים, מינה פקידים והעסיק קבלנים, כמובן מהמקורבים אליו.  היהודים רצו ייצוג יחסית למספרם באוכלוסיה, בעוד הערבים הסתמכו בדרישותיהם על ההיסטוריה והסטטוס קוו.

בשנת 1927 נערכו בחירות.  בעלי זכות הבחירה היו גברים בני 25 שנה ומעלה, נתיני א"י, יודעי אחת השפות: אנגלית עברית או ערבית, בעלי נכסי דלא ניידי המשלמים עליהם מס רכוש מסכום מסוים ומעלה.  תנאים אלה פגעו ביהודים, שכן רבים ביניהם גרו בשכירות, ולא היו בעלי רכוש.  בעיר העתיקה רוב בעלי הבתים היו ערבים הפטורים מתשלום מס רכוש לפי חוק עותומני, אבל זה לא פגע בזכותם להצביע.  יצא איפה, שהיהודים שהיו רוב בעיר, היוו רק שליש מבעלי זכות הבחירה.

מראש נקבע שמספר חברי המועצה יהיה 12: חמישה מוסלמים, שלשה נוצרים וארבעה יהודים.  בבחירות אלה שוב נבחר ראג'יב נששיבי כראש עיר, והיו לו שני סגנים – יהודי ונוצרי.  הסגן היהודי היהחיים סלומון בנו של יואל משה סלומון.  ראש העיר היה מעורב במאבקי הכוח של ערביי ארץ ישראל.  בשנת 1930 כאשר הוא לא היה בארץ מונה במקומו הסגן הנוצרי.  חברי המועצה היהודיים ראו בזה פגיעה, שכן האוכלוסיה היהודית היתה הרבה יותר גדולה מהאוכלוסיה הנוצרית, והתפטרו.

בשנת 1934 היו שוב בחירות לפי איזורי בחירה, כאשר נקבע ששישה חברי מועצה יהיו יהודים ושישה ערבים. ראש העיר שנבחר היה חוסיין אלחלאדי והסגן היהודי היה דניאל אוסטר.

בתקופת המרד הערבי היה ראש העיר חבר בועד הערבי העליון, הוא הוגלה ע"י הבריטים ודניאל אוסטר שימש כראש העיר בפועל עד למינוי בכי אל חלאדי, וכשזה נפטר מונה שוב דניאל אוסטר כראש העיר בפועל אם כי הערבים לא שיתפו אתו פעולה.  בשנת 1945 מונתה ועדה קרואה, לאחר שהצעת הבריטים לרוטציה בראשות העיר בין יהודי נוצרי ומוסלמי נדחתה ע"י המוסלמים.  ועדה זו כיהנה עד סוף תקופת המנדט.  אחרי מלחמת השחרור כיהן דניאל אוסטר כראש עיריה ממונה, והיה לראש העיר היהודי הראשון.

הוא כיהן עד שנת 1951.  בבחירות הראשונות שהתקיימו לאחר קום המדינה הפסיד אוסטר לנציג המפד"ל – שרגאי.

גן העיר הנמצא בין רחוב יפו ובין קרית העיריה, ושימש כגן ציבורי עוד בתקופה העותומנית, נקרא היום על שמו – גן דניאל.

 כאמור לעיל שכן בית עירית ירושלים בתחילת דרכה בעיר העתיקה ליד ארמון הסאראיה.  בסוף המאה ה – 19 עברה העיריה לשכון מול שער יפו בבית שאינו קיים היום.  בשנת 1930 נבנה בית העיריה מול הפינה הצפון מערבית של העיר העתיקה.  בית זה מהוה עד היום חלק מקרית העיריה המוגדלת.  בכניסה אליו קיים שלט המציין את האחראים על בנית הבית, וביניהם ראג'יב נששיבי ראש העיריה דאז.

הקמת בית העיריה הזה היה בשיתוף עם בנק ברקליס, כאשר לעיריה היה מגרש ולא כסף, ולבנק היה כסף ולא מגרש.  מציאות זו הולידה את השותפות, וכך התאפשרההבניה, כאשר העיריה תפסה את צידו המערבי של הבנין, והבנק את צידו המזרחי.