.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
שכונת עזרת ישראל
שכונת עזרת ישראל נמצאת מספר מטרים מעל צומת הרחובות יפו ושטראוס. למעשה זו שכונה של רחוב אחד הפתוח לרחוב יפו וסתום בצידו השני. בשנת 1908 נבנתה בקצה הרחוק מרחוב יפו כנסיה אמריקאית, שחסמה את המעבר לרחוב הנביאים. עגנון מתאר את השכונה כ"סמטא דחוקה בתוך רחוב יפו". יסודה היה בשנת 1892 על ידי חברת מסחר, כלומר נבנתה על ידי יזמים לשם רווח. שם השכונה לקוח מהפסוקים:
"יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. (תהילים כ' ג')
"עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהילים קכ"א ב')
השכונה הכילה לכתחילה 36 דירות עבור אשכנזים וספרדים. היא הוקמה ביזמת הרב יעקב מאיר ,לימים הראשון לציון, ניסים אלישר, בנו השלישי של הראשון לציון יעקב שאול אלישר, נשיא ישיבת פורת יוסף ונשיא ועד העדה הספרדית בירושלים, יוסף ריבלין, בונה השכונות הידוע, הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ועוד….
וכתב פנחס גרייבסקי ב"ספר הישוב":
"גם הרב ר' יעקב מאיר, הראש"ל שליט"א השתתף בבנין ירושלים החדשה. אחת מפעולותיו בשדה הישוב החדש היא יסודה של שכונת "עזרת ישראל" בדרך יפו. בימים ההם בקשו נוכרים לרכוש להם מגרש זה בלב ירושלים, ואז התעורר הוא יחד עם ר' ניסים אלישר ור' יוסף ריבלין ור' משה מלצר וקנו מגרש זה, שהוא למעלה מ – 5000 אמה, במחיר של עשרה פרנק האמה, עליו הקימו את השכונה שהכילה אז 30 דירות כפולות עם כל הנוחיות, שתי שורות זו כנגד זו. במשך הזמן נתוספו אליהן קומות מודרניות. בשכונה זו נפטר באלול תרנ"ו ר' יוסף ריבלין אחד ממיסדיה. על יד השכונה הזו נבנה אחרי שנות המלחמה (העולם הראשונה) הבנין הגדול של בית החולים הציבורי "בקור חולים". המגרש נקנה על ידי הרי"מ (ר' יואל משה) סלומון וחבריו בהנהלת בקור חולים, מאת הבנקיר חיים אהרון ולרו במחיר 15 פרוטות האמה."
לחברה המקימה היו שתי מטרות לבנות במיקום זה:
1. להקים גשר בין השכונות באזור זכרון משה והשכונות שלאורך רחוב יפו, וליצור חיבור ביניהם.
2. במקום היה מגרש ידוע בשם "פתחא דקרתא" (פתח העיר) שהוא מקומו של משיח בן יוסף שמבשר את בואו של משיח בן דוד (סנהדרין צ"ח.) . המקובלים היו עורכים כאן טכסים ותיקונים. על הגבעה היה אוהל שנקרא אהל משיח בן יוסף, אוהל שהיה קיים עשרות שנים. בערבי שבתות היו יהודים נוהגים להתפלל באוהל זה. המקום המדויק היה על גבעה מעל השכונה שנקראת בפי הערבים "נבי עוכשא".
את השכונה, שכונת ילדותו, תאר יעקב יהושע בספרו "ילדות בירושלים הישנה" חלק ד':
"שכונה זו כל כולה רחוב אחד ללא מוצא. בקצהו עומדת הכנסיה האמריקאית הגובלת עם בנין בית החולים בקור חולים…. כמו בכל שכונה משכונותיה של ירושלים בימי שלטונה של תורכיה, עמדה בפתחה של שכונת עזרת ישראל מנורת לוקס, אשר שימשה גם מקום שעשועים לילדי הסביבה. לאורה בילו תושבי השכונה בערבי הקיץ שעות רבות, וגלגלו שיחה ביניהם. קרני הלוקס הגיעו הרחק עד לחומתה של הכנסיה האמריקאית שאטמה את הרחוב מצידו השני…. בשכונה זו התגורר הרב הצעיר ר' בן ציון חי עוזיאל…. בקרבת מקום הכניסה לשכונה עמד בית דפוסו של חוקר תולדות הישוב בארץ א.מ. לונץ. אנו ילדי השכונה עומדים היינו בפתח בית דפוסו ומסתכלים בפועלי הדפוס שעה שעסקו בסידור האותיות בתיבותיהן ומנענעים את גופם כאילו הם עומדים בתפילה…. יראת כבוד רבה רחשנו בליבנו לחוקר הסגי נאור אשר עיניו הסומות היו פקוחות בשעת עבודתו…. בשכונת עזרת ישראל התגורר לאחר מלחמת העולם הראשונה הרב יעקב מאיר ראש הרבנים וראשון לציון….."
את הווי החיים בשכונה מתאר ילד נוסף שגדל בה והוא הסופר יהודה האזרחי בספרו "עיר אבן ושמים":
"שער הברזל המסורג של ילדותי – אותו שער גבוה וגאה, המוצב בפתח חצר עזרת ישראל, שבסיועו ניסו המבוגרים המחוצפים לחצוץ, אם כי לא בהצלחה, ביני ובין מרחבי העולם הגדול – נעקר זה מכבר מציריו והוטל לגרוטאות. החצר היתה מרוצפת בזמנה אריחי אבן חלקים, ממורקים, הנשטפים מידי ערב שבת במים, למרות מיעוט המים בירושלים. במרכזה נפערו שני בורות, שפיותיהם מכותרים ארובות אבן וחתומים במכסי ברזל כבדים נעולים במנעול…..
שכונה זו, עזרת ישראל, אין למנותה עם השכונות העתיקות, או החשובות של ירושלים שמחוץ לחומות. אולם היא היתה לי, בזמנה, עולם ומלואו….. כאן הייתי מקדם בצהלה את פניהם של הרועים הערביים, הם ועדרי עיזיהם, הבאים במורד רחוב יפו, מצד מחנה יהודה, מכותרים ענני אבק, והנה הם נעצרים ליד השער וצועקים באידיש דוקא "מילך" "מילך", וכל עקרות הבית של השכונה, אשכנזיות וספרדיות, יוצאות לקראתם עם סיריהם, ליטול מהם חלב טרי. מעט המכוניות הדוהרות, וכן גם הכרכרות הנוסעות ברחוב,- רחובה הראשי של ירושלים – מאיטות את מהלכן ועוקפות את העיזים החצופות ארוכות הזקן. הרועה תופס אחת מהן, משקיטה בדברי תוכחה, כורע לידה, וחולב את עטיניה בסחיטות יד מאומנות ומהירות, וזרמי חלב משקשקים במוסיקה קצובה בהינתזם אל תוך הסיר……
כאמור בתחילת הרחוב שכן בית הדפוס של לונץ, והרי מודעת פרסומת שהודפסה עם הגעתו של בית הדפוס לשכונה.
הכותרת – "להודיע ולהודע"
גוף המודעה – "העתקנו את דפוסנו לשכונת "עזרת ישראל" על דרך יפו לפני בית הקונסול הפרוסי. עתה הנהו דפוסנו במרכז כל השכונות ועל אם הדרך, ובעגלה יוכלו לבוא עד פתח בית הדפוס.
דפוסנו רכש לו במשך 16 שנות קיומו, בירושלים ושאר ערי ארצנו הקדושה וסביבותיהן את השם היותר טוב, בדייקנותו, יפי מלאכתו, הגהתו ןכו' ולקוחותיו שבעו רצון על הצד היותר טוב.
ועתה עלינו רק להודיע ולהעיר, כי נוספו בו אותיות חדשים, עבריות ולועזיות, קשוטים וציורים רבים. והננו לעשות כל מיני מלאכות הדפוס באופן היותר טוב. במהירות היותר אפשרית ובמחיר היותר קטן שיכול להיות."
על החתום – אברהם משה לונץ
תמונות האותיות ודוגמאות ממלאכת הדפוס נשלח לכל דורש חינם.
האדרעססא: (A. M. LUNCZ JERUSALEM (PALASTINA