.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
.
מרכז הר הזיתים
.
בתורה לא מופיע הר הזיתים ואנו פוגשים אותו לראשונה בספר שמואל ב'.
דוד המלך עזב את ירושלים בעקבות מרד אבשלום וכך כתוב:
"וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה" (שמואל ב' ט"ו ל')
שלמה בנה על ההר במות לנשותיו הנוכריות, וכך כתוב:
"אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. וְכֵן עָשָׂה לְכָל-נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן". (מלכים א' י"א ז' – ח')
המלך יאשיהו הרס את הבמות של שלמה, וההר נקרא הר המשחית לגנאי, על משקל הר המשחה – אחד משמות ההר, על שם המשחה שנרקחה משמן הזית. וכך נאמר שם:
"וְאֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר-הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי-עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ". (מלכים ב' כ"ג י"ג)
יחזקאל מנבא על קיבוץ גלויות ואז:
וַיַּעַל כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל-הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר. (יחזקאל י"א כ"ג)
זכריה מנבא על מלחמתו של האלהים באויבים ביום הדין, ופה בפעם ראשונה מופיע השם "הר הזיתים":
"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ- נֶגְבָּה." (זכריה י"ד ד')
במשנה מופיע הר הזיתים בשם הר המשחה, כמקום שבו הדליקו משואות כדי להודיע על ראש החודש:
"ומניין היו משיאין משואות: מהר המשחה לסרטבה, ומסרטבה לאגריפנה, ומאגריפנה לחוורן, ומחוורן לבית בלתין; ומבית בלתין לא זזו, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהוא רואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש." (משנה: ראש השנה ב' ד')
פרה אדומה נשרפה גם היא בהר הזיתים (הר המשחה):
"וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה, כיפין על גבי כיפין, כיפה כנגד האוטם, מפני קבר התהום שבו כוהן שורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה". (משנה: פרה ג' ה')
בגמרא מסופר על חכמים: רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שבאו לבכות על ירושלים לאחר החורבן והגיעו להר הצופים שהוא שלוחה של הר הזיתים:
"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם" (מסכת מכות כד)
בתקופה המוסלמית הקדומה שימש ההר את ישיבת ירושלים שנקראה "גאון יעקב", ובהושענה רבה עלו להר הזיתים ושם נערך טכס ובמהלכו הכריזו על הלוח לשנה הבאה, הודיעו על מינויים וברכו את העוזרים והתורמים.
הר הזיתים הפך לבית קברות יהודי בתקופה הממלוכית (החל מהמאה ה – 14).
במקביל החלו גם מסורות נוצריות להתפתח על הר הזיתים: J
הר הזיתים הוא אחד ההרים החשובים ביותר לנצרות, אם לא החשוב ביותר. ממנו הגיע ישו לירושלים בשבוע האחרון לחייו. בשוליו המזרחיים של הר הזיתים, בביתניה (בית עניה), החיה ישו את לזרוס. בבית פגי נערכה לו קבלת פנים המונית והוא רכב על עיר בן אתונות (משיח). בהר הזיתים לימד תורה לתלמידיו וגילה להם את סוד אחרית הימים. מעל ההר ניבא את חורבנה של ירושלים ובכה עליה. שם נתפס על ידי חיילי רומא ונלקח למשפט. לפי מהמסורת למרגלות ההר היה קיברה של מרים אימו של ישו. ואולי המאורע הכי חשוב היה שממרומי ההר עלה ישו השמימה. כבר בתקופה הביזנטית משך ההר אליו צליינים ונזירים והוקמו בו כנסיות ומנזרים. תיאודוסיוס (530 לספירה) כתב שעל הר הזיתים היו 24 כנסיות. וגם אם המספר הזה נשמע מוגזם, אין ספק שעל ההר שכנו מנזרים, כנסיות, אתרים קדושים, מקומות התיחדות ושרותים שונים, הן לנזירים והנזירות והן לצליינים. ברור שבהר קמו גם אתרים ששייכים לקדושים שקמו אחרי ישו כמו קברה של הקדושה פלגיה. גם בתקופה הצלבנית נבנו כנסיות בהר ושופצו אתרים שנהרסו. בתקופה המודרנית, הן במאה ה – 19 והן במאה ה – 20 שוב נבנו אתרים נוצריים, בדרך כלל על חורבות אתרים שנהרסו.
גם למוסלמים יש קשר דתי עם ההר ועם העמק שתחתיו. בבוא יום הדין יהיה גשר דק וחד בין הר הבית והר הזיתים והנשפטים יעברו עליו, ורק הזכאים בדין יצליחו לחצות אותו והרשעים יפלו לגיהינום שמתחתיו. וכתב הנוסע אל מוקדסי בשנת 985 לערך:
"הר הזיתים צופה על המסגד הגדול מהצד המזרחי של העמק. בפסגתו נבנה מסגד לזכר עומר ששהה כאן כמה ימים כאשר בא לקבל את כניעתה של העיר הקדושה…. ומעט רחוק יותר ישנו מקום הנקרא א – סהירה שהיא,….. תהיה מקום החיזיון של התחיה… "
להרחבה במאמר "הר הזיתים וכנסיותיו"