הרבנית מבריסק

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"

 

אשתו של ר' משה יהושע יהודה לייב דיסקין שכיהן כרב בבריסק ומכאן שמו – הרב מבריסק. הרב עלה לירושלים בשנת 1877 ומשך אליו גורמים קיצוניים קנאים, וחצרו הפכה להיות המרכז הקיצוני דתי בירושלים. בירושלים היה גם ידוע כמייסד בית היתומים "דיסקין".
אשתו השניה היתה שרה סוניה דיסקין, והוא נשא אותה לאחר פטירת אשתו הראשונה. הרבנית דיסקין היתה אשה חזקה ויש האומרים שלמעשה היא היתה הכוח הקיצוני המניע מאחורי הרב.
על נשואיה עם הרב כתב עגנון בספרו "תמול שלשום":
"מה ראה הרב מבריסק שנשא את סוניה? אלא מעשה שהיה כך היה. לאחר שנתגרשה מבעלה הראשון, באו מכל גדולי המדינה לישא אותה, והיא דחתה את כולם. אותו פרק נתאלמן הרב מבריסק. שיגרה אצלו שדכן, ושני שדכנים ושלשה שדכנים, ולא עלה בידם כלום. עמדה ונסעה אצלו לבריסק. לא נתן לה אותו צדיק ליכנס אצלו. אמרה למקורביו: "לכו ואמרו לרבכם שיש לי לומר לו דבר אחד, וכשישמע אותו דבר מיד ישנה דעתו". הכיר הרב שאין כאן סתם דיבורים וציוה להכניסה. אמרה לו: "כשהייתי תינוקת הייתי חביבה על זקני ר' יוסף יאמפלא חתנו של ה"נודע ביהודה". פעם אחת הושיבני על ברכיו והניח שתי ידיו על ראשי וברכני שאנשא לגאון הדור. ומעתה שהרב מבריסק הוא גאון הדור, ראוי לו שישא אותי כדי שתתקיים ברכתו של אותו צדיק". אמר לה הרב מבריסק: "שמעתי עליך שאין את בת בנים". אמרה לו: "דבר זה אינו תלוי בי". לא היו ימים מרובים עד שנשא אותה.

ומכיון שהזכירו את הרבנית מבריסק התחילו מספרים בגדולתה, שבימיה לא הרים אדם את ראשו, ואפילו רבנים וגאונים חרדו מפניה, ואין צריך לומר הרב מבריסק, שקיים בעצמו, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה."
אחד המלחמות של הרב מבריסק היתה נגד פתיחת בתי הספר המודרניים, ומי ששלח את בנו ללמוד בהם היה צפוי להיות מוחרם. אחד האנשים האלה היה יהושע ילין ששלח את בנו – דוד, ללמוד בבית הספר של "כל ישראל חברים" (כי"ח). על החרם כתב יהושע ילין בספרו "זכרונות לבן ירושלים" והאשים בעיקר את הרבנית בכל אשר ארע לו:
"אחרי שהכנסתי את בני לבית הספר של "כל ישראל חברים" קמה מהומה ושערוריה אצל הני כלבי דחציפין המלחכי פינכא אצל הרבנית דבריסק (אותם כלבים חצופים המתחנפים לרבנית מבריסק) אשר היתה אז המושלת בכפה בירושלים בשם בעלה הרב מבריסק. וירימו קול צעקה בחוצות ירושלים: אהה! חרם בקרבך ישראל! הנה אחד מנכבדי עדתנו הפר חוק ופרץ גדר והכניס את בנו אל ה"שקולה", ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?….. וביום שבת יצאו מבית מדרשו של הרב מבריסק שני עטלפים, קנאים חצופים ועזי פנים מבוהלים ודחופים בדבר הרבנית להחרים אותי, וירוצו לבית הכנסת הגדול "בית יעקב" אשר בחורבת ר' יהודה החסיד, ובדרכם התלקטו אליהם נערים וילדים ריקים ופוחזים, ויכנסו אל בית הכנסת פתאום בבהלה ובחיפזון, ויעלו על הבמה ויהסו את הקהל ויפסיקום מתפילתם, ויקראו מתוך גיליון את נוסח החרם…. "
החרם כלל נידוי כלכלי וחברתי שנמשך 9 שנים, אותו הוא מסכם: " החושך גבר על האור ואנכי הייתי השה לעולה וקרבן על מזבח הקנאות".
על ההקפדה שלה בנושאים הדתיים סיפר חיים המבורגר בספרו "שלשה עולמות":
"הרבנית מבריסק היתה ידועה למחמרת ומדקדקת בענייני כשרות, בפרט בחשש של חמץ היתה מפרזת בחומרות. מנהגה היה שכל הכלים שהשתמשה בהם כל השנה, אף קלחות גדולות ואגני כביסה, מחבתות ומרחשות, צלחות גדולות וקערות, כפות ומזלגות וכל כלי הכסף, אף המנורות של שבת ויום טוב, מכרה לר' ישראל שואב המים בעד איזה סכום, כדי שלא תהנה משום כלי שימוש של חמץ, כי לא רצתה לסמוך על הגעלה והכשרה. אחר חג הפסח קנתה ממנו בחזרה כל הכלים. בשביל פסח היו לה כלים מיוחדים. כל הכלים שמכרה לישראל זה, היה צריך להעבירם לרשותו, על ידי סבל, שיביא את הכלים לביתו. הכלים היו שווים כסף רב, וכה נהגה שנה בשנה. שנה אחת התיישב השואב מים ולא רצה להחזיר את הרכוש הזה אחר הפסח. אמר: אני קניתי את הכלים והם שלי ואיני רוצה למכרם שוב. טענו עימו שלא היתה מכירה אמיתית, שאין שום דבר, שיש חשש חמץ, ורק בתור פיקדון נתנה לו הרבנית לשבעת ימי החג. השיב: אם כן נהנתה הרבנית מכלים של חמץ בפסח, צריכים אנו לאמר שזאת מכירה גמורה כדין תורה, והרי הכלים שלי. הרבנים והדיינים טענו עמו, והוא באחד: הכלים המה שלי ואיני רוצה למכרם. עד שהתערבו מתווכים וגמרו עמו ליתן לו 10 נפוליאון זהב, והחזיר את הכלים.
כאשר נפטרה הרבנית מבריסק כתב עליה אליעזר בן יהודה (שבודאי היא נלחמה בו ובדעותיו) בעיתונו "ההשקפה" (1906):
"עוד אחת מהצורות המצוינות של ירושלים שבקה חיים לכל חי. לי לא הסתייע הדבר לראותה ולהכיר אותה, ומצטער אני על זה מאד. אולי לא היתה רוצה להסתכל בפני אדם רשע שכמוני, אך מצטער אני שלא השתדלתי ולא עמלתי לבוא פעם בדברים איתה. זאת היתה אשה! לו היתה בעולם אחר, על שדה פעולה יותר גדול, יותר רחב, כי אז פעלה פעולה עצומה על דברי הימים, והיתה אולי משנה את צורת העולם יותר מחוטמה של קליאופטרה בשעתה….. ("אילו היה חוטמה של קליאופטרה קצר יותר, היו משתנים פני העולם כולו." (הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה – 17 – בלייז פאסקאל) הזוכרים את ירושלים לפני חמש ועשרים שנה, הם יודעים מה היה אז השם הזה (הרבנית מבריסק). זה היה שם של מלחמה. מפני השם הזה חלו אפילו רבנים, ואימתו היתה מוטלת אפילו על הרב הגאון הישיש ר' שמואל סלנט, ועשה הרבה דברים על כורחו ושלא ברצונו, רק מפני אימת הרבנית הבריסקית."