עין כרם

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

 

.

מרכז עין כרם כיום

 

ראשיתה במאות 13-14 לפנה"ס כישוב חקלאי שהתמקם ליד המעין. התושבים התפרנסו מגידול כבשים ועיזים ומכרמים. במקום שעליו נמצאת כנסית יוחנן המטביל היה מקום פולחן פגני (בעל).
רבים מזהים את עין כרם עם בית הכרם המוזכרת בתנ"ך:
"העיזו בני בנימין מקרב ירושלים ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול"
ירמיה ו' א'
נחמיה בנה את חומות ירושלים כאשר כל משפחה קבלה קטע בניה:
"ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם הוא יבננו ויעמיד דלתותיו מנעוליו ובריחיו"
נחמיה ג' י"ד
במשנה שוב מוזכרת בית הכרם שמשם הביאו את האבנים לכבש ולמזבח:
"אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית הכרם"
מידות ג' ד'
אפשר לראות עדויות לישוב במקום בתקופות קדומות על ידי מערות קבורה, טרסות, גתות, קברים, בורות וכד'.
אבל את פרסומה הגדול קיבלה עין כרם מהמסורת שבה נולד וגדל יוחנן המטביל שבישר את בואו של ישו. כל עתידה של עין כרם קשור ליוחנן המטביל.
עם החורבן בשנת 70 לספירה ניטשה עין כרם על ידי תושביה היהודים והפכה לכפר מיעוטים, שומרונים וכותים. שם המקום היה "אוריני" – ההררי, על שם ההר הסמוך (הר אורה).
בתקופה הרומית, לאחר מרד בר כוכבא, הכפר היה בחבל "איליה" ובמרכז הכפר (במקום בו שוכנת כיום כנסית יוחנן המטביל) היה מקדש. באתר נמצאו פסלים של אדוניס (עצמה וכוח) ואפרודיטה (אהבה).
בשנת 324 לספירה הפך קונסטנטינוס את הדת הנוצרית כחוקית באימפריה הביזנטית ואימו – הלנה באה כדי לזהות את המקומות הקדושים. היא הגיעה גם לעין כרם ומדריכיה הצביעו על שני אתרים: הגבעה במרכז הכפר ואתר במעלה ההר. היא בנתה שתי כנסיות: במרכז הכפר בנתה כנסיה על שם המרטירים, ובמעלה ההר נקראה הכנסיה "בית אלישבע".
כנסיות אלו נהרסו בפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה.
בתקופה הצלבנית שיקמו האבירים ההוספיטלרים (מסדר יוחנן הקדוש) את המקום ובנו שתי כנסיות : לתחתונה קראו על שם יוחנן הקדוש ולעליונה קראו על שם הביקור של מרים בעין כרם ופגישתה עם אלישבע (לעיל). לכפר קראו "סנט זִ'יהַן דֶה-בּוּאָה"
אחרי התקופה הצלבנית חרבה עין כרם על מנזריה.
במאה ה – 14 הגיעו לירושלים הנזירים הפרנציסקאנים והתחילו לערוך טכסים באתרי הכנסיות אבל הם לא הורשו לגור בכפר החרב. רשות זו נתנה להם רק במאה ה – 17.
במאה ה – 15 הגיעו לעין כרם ארבע משפחות מוסלמיות מוגרביות, וזו תחילת ההתישבות הערבית בכפר. שמות המשפחות היה: עלי, דאווי, זאראב ואבו סאלם. ההתישבות הזו גדלה והתפתחה במאה ה – 16. יותר מאוחר הגיעו גם ערבים נוצרים שהיו קשורים עם המנזרים ולא עם הערבים המוסלמים. השם "עין כרם" ניתן לכפר על ידי הערבים.
במאות 16, 17, 18 היו חיכוכים קשים בין הנזירים הפרנציסקאנים והערבים הנוצרים ובין התושבים המוסלמים, חיכוכים שתבעו גם קרבנות אדם, והסבו נזק כבד לכנסיות.

במאה ה – 19 בעקבות חוקי הקפיטולציות ושינויים גדולים בהתיחסות של התורכים אל המיעוטים, התפתחה גם עין כרם. המנזרים גדלו ושופצו, הוצב צלב גדול על כנסית יוחנן, הוקם מגדל פעמונים, הוקמה אכסנית קזה נובה שופצה הכנסיה העליונה ועוד. אבל לא רק הפרנציסקאנים נהנו מהתנאים המשופרים. עין כרם משכה אליה במאה ה – 19 גם גורמים נוצריים נוספים:
האב אלפונס רטיסבון בנה בשנת 1865 את מנזר האחיות ציון כבית יתומות.
הרוסים הקימו מנזר גדול (גורני – ההררי) בשנת 1871.
האנגליקנים בנו עבור הבישוף של ירושלים וילת קיץ בשנת 1876
האבות הלבנים הצרפתים הקימו בשנת 1882 מעון לילדים חולי שחפת שמשך הזמן הפך על ידי אחיות המסדר "סנט וינסנט דה פול" לבית חולים לילדים עם שיתוק מוחין.
היוונים אורתודוכסים בנו כנסיה בשנת 1894.
האחיות רוזרי הקימו בית מחסה ליתומים בשנת 1911. לימים הפך המקום לאכסניה.
במאה ה – 20 עברו על הכפר, כמו על כל הארץ שלש מלחמות: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור.
במלחמת העולם הראשונה הוצבו תותחים תורכים בכפר עד שגורשו על ידי האנגלים בסוף 1917.
בשנות ה – 20 וה – 30 היה מתח גדול בכפר, כמו בכל הארץ, בעקבות הסכסוך היהודי- ערבי, שהתפתח גם לסכסוך ערבי – אנגלי.
לשיא שגשוגו הגיע הכפר במלחמת העולם השניה. בכפר חיו אז כ – 5000 איש : שני שליש מוסלמים, שליש נוצרים ואפילו כ – 20 יהודים. בתי הקפה המו אז מעשרות חיילים בריטים שהגיעו לשם. עם תום המלחמה בא הקץ לשגשוג. האיבה גברה אז בין היהודים לערבים. היהודים לא יכלו לשכוח שבשנת 1929 תקפו ערבים מדיר יסין ועין כרם את השכונות היהודיות: בית וגן ובית הכרם. בהתקפה זו נפגעו יהודים. גם בשנת 1936 הצטרפו צעירי הכפר לכוחות גרילה נגד יהודים.
כאשר שמעו בעין כרם על הטבח שנערך על ידי האצ"ל והלח"י בדיר יסין הסמוכה, הוצאו הנשים והילדים מהכפר. היה זה בתאריך 9/4/48.
ב – 10/7/48 יצאה פלוגת יהונתן של הגדנ"ע לכבוש את עין כרם. בדרך כבשו את חירבת חממה (הר הרצל). כשהגיעו לכפר מצאו אותו נטוש מתושביו הערבים. בכפר נותרו רק נזירים ונזירות אירופאים.
בסוף שנת 1948 הגיעו לכפר העולים החדשים היהודים. היו אלה פליטי שואה ועולים חדשים מתימן מרוקו ואלג'יר. קליטתם רחוק ממרכז ירושלים היתה קשה, והרבה פעמים סרבו העולים לרדת מהאוטובוסים שהביאו אותם. בסוף שנת 1949 היו בכפר כ – 1000 איש.
בשנת 1949 הקימה רחל ינאית במקום כפר נוער שאיכלס בעיקר ילדים פליטי שואה.
רק בשנות ה – 50 הגיעו לכפר מים וחשמל.
קצת קשה להאמין כיום שמקום כל כך יוקרתי עבר קשיים כה רבים……

להרחבה במאמר "עין כרם הנוצרית"