סיור בעין כרם (הרחבה)

.

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא
לפי שנצא לסיור כדאי לקרוא את המאמר על עין כרם ואת עין כרם – תאריכון.
עין כרם כיום היא שכונה של ירושלים, במקור היה זה כפר חקלאי ליד העיר ירושלים, שמיקומו נקבע בגלל המעין במרכז הכפר. כבר בתקופת הברונזה התיכונה התקיים במקום ישוב, ויש גם עדויות לקיומו של ישוב זה בדמות מתקנים חקלאיים וקברים. ישוב בשם "בית הכרם" מוזכר בתנ"ך פעמיים (ירמיהו ו' א', נחמיה ג' י"ד) ויש המזהים אותו עם עין כרם. גם במשנה מופיעה בית הכרם כמקום ממנו נלקחו אבנים לבנית המזבח (מידות ג' ד'). אבל עיקר פרסומה של עין כרם בא לה ממסורת לידתו של יוחנן המטביל במקום וסיפור ביקורה של מרים – אם ישו ופגישתה עם אלישבע – אימו של יוחנן. לאורך הדורות נבנו בכפר כנסיות הקשורות למאורעות אלו, וצליינים רבים פקדו את המקום. האוכלוסיה הערבית הגיעה לעין כרם במאה ה – 15 והיא זו שקראה לכפר עין כרם. במאה ה – 19 הגיעו לכפר מוסדות נוצריים שהתחברו עם המקום וההיסטוריה שלו. במלחמת השחרור ברחה האוכלוסיה הערבית, ולאחר המלחמה הגיעו העולים החדשים היהודים. משך הזמן גילו היהודים את הכפר הציורי והיפהפה ואת הפוטנציאל הטמון בו, והוא הפך למקום מאד מבוקש ויקר.
סיור זה הוא במסגרת "סיורים בירושלים".
איפה נתחיל את הסיור לעין כרם?
כאשר נרד מירושלים לעין כרם ברחוב "עין כרם", קצת לפני מרכז הכפר והחניון הציבורי הגדול, נראה מצד שמאל חניון קטן ובקצהו מרכז של קופת חולים כללית. את סיורנו נתחיל מחניון זה.
אם נמצא מקום חניה בחניון הקטן נחנה שם, ואם לא, נחנה בחניון הגדול שבמרכז הכפר ונחזור דרך רחוב "עין כרם" כמה עשרות מטרים לאחור.

תחילת הסיור – גבעת היונים

 

גבעת היונים
בחרתי להתחיל את הסיור במקום זה בו אפשר לראות את הקסם של עין כרם: את הבתים הקטנים המתחבאים בירוק השולט, כאשר שבילים צרים עוזרים לנו להסתובב בתוך היופי הזה.
בין לבין נוכל לראות גם את הסביבה הקסומה המקיפה את עין כרם – הרי יהודה.
נעלה במדרגות מן החניון אל רחבת חניה קטנה, ומרחבה זו נמשיך בעוד 16 מדרגות, ומיד אחריהם נפנה בשביל אספלט ימינה. כמה מטרים לפני הפניה ימינה נראה משמאל ספסל קטן שיעזור לנו לדעת שאנו במקום הנכון. תלכו לאורך השביל לאט לאט כדי לספוג את האוירה. אחרי כ – 200 – 300 מטרים ישנו פיצול ואנו נרד ימינה עד למגרש חניה. בקצה המגרש נראה מעלית שתפקידה להעלות חפצים מהחניה אל בית במעלה הגבעה.

מרחבת החניה נמשיך כלפי מטה בשביל האספלט, עד שנגיע לצומת T. נפנה שמאלה לעבר מנזר ובית החולים סנט וינסנט.
איך מגיעים?
נלך בשביל שמאלה שנקרא "מעלה האכסניה" עד השער הכחול השני שלימיננו. זהו בית החולים סנט וינסנט לילדים פגועי מוחין.
בית חולים סנט וינסנט
בשנת 1882 הגיעו לעין כרם ה"אבות הלבנים" – מסדר צרפתי קתולי שנזיריו עסקו בעיקר בפעולות חינוך וסעד באפריקה. מרכזם היה בכנסית סנט אנה בעיר העתיקה. הנזירים הקימו על הגבעה מדרום למעין הכפר מעון לילדים יתומים. בשנת 1952 עבר המקום לידי האחיות הרחמניות של מסדר סנט וינסנט והם פתחו במקום בית חולים לילדים פגועי מוחין. על המוסד מונתה האם קליר ברנס שקיבלה על פועלה פרסים רבים וביניהם פרס ירושלים בשנת 1983. המוסד מטפל בכ – 70 ילדים. צוות המקום הוא מכל הדתות וכן גם הילדים החולים. לאחיות של סנט וינסנט יש מנזר נוסף ב"ממילא".

מכאן נלך ל"בית אבינו" .
איך מגיעים?
נעלה בדרך בה באנו, ואפשר לעשות זאת גם ברכב. (הדרך כלפי מעלה מתחילה מהמעיין) בדרכנו נעבור על פני שער סגור המוביל למנזר הרוסי. נמשיך כלפי מעלה עד הכניסה ל"בית אבינו".
"בית אבינו"
הבישוף גובט היה הבישוף הפרוטסטנטי השני של ירושלים, וכיהן משנת 1846 ועד שנת 1884. הוא גר באזור כנסית המשיח בעיר העתיקה, ובעין כרם הקים בית מידות שישמש עבורו כעין בית קיץ. הבית שימש גם את אורחי הכנסיה, וגם אחרי מותו הם המשיכו לפקוד את הבית. בתקופת המנדט שימש הבית, בין השאר, כבית קפה יוקרתי של הצבא הבריטי. אחרי המלחמה הוחכר הבית לממשלת ישראל ושימש כבית חולים לחולי נפש. כיום יושבת במקום קהילה קטנה שמורכבת בעיקר מיהודים משיחיים. הבית עצמו מאד יפה, ומרשימה בעיקר היא הגינה המקיפה אותו. השם "בית אבינו" הוא השם שנתנו למקום היהודים המשיחיים. לפני זה הוא כונה "ארמון בהרים" או "בית הבישוף". בביקור שאני ערכתי במקום קיבלו את פני בסבר פנים יפות, אבל אחרי זמן קצר התחלתי להרגיש לא נוח בעקבות לחץ מסיונרי.

אם כבר הגעתם לשם כדי להסתובב קצת באזור ולהנות מנוף יפה, חורש מקסים, עצים עתיקים ומערות.
מכאן נמשיך אל המעין
איך מגיעים?
נרד בדרך בא הגענו עד למעין.
המעיין
נקרא בפי הנוצרים "מעין מרים" או "מעין הבתולה", שכן היא שתתה ממימיו בהיותה בכפר, ולידו היה המפגש בין מרים ואלישבע כאשר שתיהן בהריון, מרים עם ישו ואלישבע עם יוחנן. צליינים לקחו ממימיו בבקבוקים למזכרת. המעיין הוא הסיבה להקמת כפר סביבו. מעל המעין נבנה בסוף המאה ה – 19 מסגד ששימש גם בית ספר מוסלמי, והאתר כולו הפך ל"מקאם" – מקום קדוש מוסלמי. בסוף שנת 1949 הקימה רחל ינאית לאורך הכביש (רחוב המעיין) כפר נוער שבין חניכיו היו רבים פליטי שואה. בשנת 1952 עבר כפר הנוער לרשות משרד החינוך ולגבעה סמוכה. אל המעיין מובילה מנהרה חצובה שנכרתה בימי בית שני ושופצה משך השנים. המים לא טובים לשתיה שכן הם מהולים בביוב.

מרכז למוזיקה
הבית נמצא מול המעין ושימש כביתו של שיח' אבו סאלם – ראש הכפר. במלחמת השחרור הפך הבית לאכסניה לחיילי צה"ל. בשנות ה – 50 היה כאן בית הקולנוע של הכפר. מרכז המוסיקה הוקם בשנת 1968 על ידי צמד הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, רצה להקים בעין כרם כפר אמנים, ובמסגרת זו הוקם מרכז המוסיקה בסיוע "עמותת מרכז למוזיקה ע"ש פאני מקס טארג'". המרכז נקרא "מרכז טארג' למוזיקה". לאחר מותה של ברכה עדן בשנת 2006 הוסב שם המרכז ל"מרכז עדן- תמיר למוזיקה". המרכז מהווה מוקד לפעילות מוזיקלית ענפה, הכוללת בין היתר רסיטלים, כיתות אמן, קונצרטים קאמריים ותחרויות.

מכאן נלך לכנסית הביקור.

איך מגיעים?
ממרכז המוזיקה נפנה מערבה לעבר "מדרגות הביקור". בדרכנו נראה מבנה של האחיות רוזרי שהוקם בשנת 1909 כמעון ובית יתומים גם למוסלמים וגם לנוצרים, מבלי לנסות להעביר את המוסלמים על דתם. מסדר האחיות רוזרי הוקם בסוף המאה ה – 19, והיה המסדר הנוצרי הראשון בארץ שחברותיו ערביות, והמייסדים היו ערביה נוצריה בשם אלפונסין וערבי נוצרי ילד עין כרם בשם יוסף טאנוס. הבית משמש היום לאכסניה.
נמשיך בדרכנו ונעלה במדרגות אל כנסית הביקור.
כנסית הביקור
לפי המסורת הנוצרית נבנתה כנסיה במקום עוד בתקופה הביזנטית והוקדשה לאלישבע. הצלבנים שהקימו באתר זה כנסיה הקדישו אותה לביקור של מרים אצל אלישבע. הכנסיה נהרסה אחרי התקופה הצלבנית. השטח נקנה על ידי הפרנציסקאנים במאה ה – 17 , אבל השיפוץ נעשה רק באמצע המאה ה – 19. הכניסה למתחם היא דרך שער ברזל שעליו דמויותיהם של אלישבע וזכריה שלפי המסורת כאן היה בית הקיץ שלהם. על לוחות החרסינה שבחצר כתובה תפילתה של מרים שנקראת "מגניפיקט" ב – 42 שפות. בחזית הכנסיה פסיפס משנת 1943 של האומן האיטלקי ביגאטי. בתמונה מרים על חמור בדרכה מנצרת לעין כרם לביקור אצל אלישבע. מתחת לתמונה כתובת מן הברית החדשה: "ותקם מרים בימים ההם ותחש ללכת ההרה אל עיר יהודה" (לוקס א' 39). בחלקים התחתונים של המבנה אפשר לראות שרידים צלבניים המאופיינים באבנים גדולות. אפשר לראות שם גם אזורים נוספים מתקופה זו שיועדו כנראה למגורים. במרכז האזור התחתון כנסיה קטנה. בכנסיה כוך עם בור שלפי המסורת ממנו שתו אלישבע וזכריה. מימין הכוך סלע שהגן, לפי המסורת, על אלישבע ויוחנן בבורחם מהחיילים הרומאים. על הקירות ציורים של: זכריה הכהן מקריב במקדש, פגישת אלישבע ומרים, רדיפת הרומאים אחרי התינוקות.
באתר גם כנסיה עליונה שנבנתה על ידי ברלוצי בשנות ה – 30 של המאה ה – 20. על קירות הכנסיה ציורים של הצייר ואגאריני מתוך ההסטוריה הנוצרית. על גבי החלונות דמויות נשים מהתנ"ך. שעות ביקור : ב' – שבת 08:00 – 12:00 + 14:30 – 18:00 (אוקטובר – מרץ עד 17:00)
להרחבה על כנסית הביקור

 

נלך לבית דר' יואכים.

איך מגיעים?
נרד חזרה אל המעין, ונלך לאורך רחוב המעין עד לבית מספר 1. זהו ביתו של דר' יואכים.
בית דר' יואכים
בעין כרם התפתחו אגדות בדבר אוצרות המוטמנים בה במקומות סתר. במגילת הנחושת שהתגלתה בקומראן מוזכרים אוצרות הטמונים בכל מיני מקומות, ואחד המקומות הוא בית הכרם, והיא מספרת על 62 כיכרות כסף שהוסתרו בבור מים 10 אמות משמאל לכניסה לכפר. בעין כרם התפתחה אגדה המספרת על אוצר בבית זה, שהוחבא על ידי בעל הבית הערבי – דר' יואכים, לפני שברח במלחמת השחרור. גם בעל המכולת ששכנה בבנין אחרי קום המדינה – מרציאנו, ידע על האגדה. כאשר הרחיבו את הכביש במקום, התגלו 12 פחים עם מטבעות זהב. מרציאנו לקה בהתקף לב, וכשהגיעה השמועה לדר' יואכים שגר בעמאן, השתגע. לביתה של נונה דרעי התפרצו ערבים שבאו לקחת מטמון שהחביאו שם. הם מצאו אותו, ונעלמו יחד איתו. ישנם עוד סיפורים על אוצרות שהוטמנו בעין כרם שאולי עוד יתגלו יום אחד.

נלך לכנסית יוחנן המטביל.
איך מגיעים?
נחצה את רחובה הראשי של עין כרם – רחוב "עין כרם", ונכנס לרחוב "מבוא השער" שבצד השני, ונעלה בו עד לשער הכניסה של הכנסיה.
כנסית יוחנן המטביל
על הכניסה סמלי המסדר הפרנציסקאני: זרועות משולבות של ישו ופרנציסקוס – מייסד המסדר, וכן הצלב המרובע כשבין צלעותיו 4 צלבים קטנים המסמלים את הפצעים שנעשו בגופו של ישו בזמן הצליבה. סמל זה היה סימלה של ירושלים הצלבנית ונקרא "צלב ירושלים". נכנס לחצר ונראה 21 לוחות קרמיקה ועליהם תפילת ה"בנדיקטוס" בשפות שונות. תפילה זו נישאה בפי זכריה – אביו של יוחנן כשנולד בנו. לפני הכניסה לכנסיה ישנו מבנה נמוך עם רשתות על חלונותיו. במבנה שרידים של הכנסיה הביזנטית שהיתה במקום וכן שרידים מהתקופה הרומית – פגנית. מתקופה זו נוכל לראות העתק של פסל ונוס שנמצא בחפירות. גם בתקופה הצלבנית נבנתה כאן כנסיה שנהרסה ברבות השנים והכנסיה הנוכחית נבנתה במאה ה – 19 על חורבותיה. נעלה אל עבר הכנסיה ולפני הדלת נראה סורג עגול, דרכו אפשר לראות את המשך הריצפה הביזנטית שאת תחילתה ראינו במבנה הנמוך. על הרצפה כתובת "שלום למרטירים של האל". הכנסיה היא בזיליקה עם אולם תווך ושתי סיטראות משני צידיו. נלך לכיוון המזבחות של הכנסיה, ובחזית הכנסיה משמאל נראה את מערת הלידה של יוחנן. משני צידי המזבח המרכזי פסליהם של פרנציסקוס מייסד המנזר, וקלרה מייסדת מסדר הנשים המקביל. באפסיס הימני מזבח המוקדש לאלישבע. מצד ימין נראה גם שתי תמונות המיוחסות לאל גרקו (הביקור) וריבלטה (הוצאת יוחנן להורג). יש רבים החולקים על זיהוי זה של הציירים. מימין נמצא חדר ההלבשה ובו בגדי כמורה מרהיבים, איקונות, כלי פולחן מזהב וכסף. בדרך כלל אין רשות להכנס לחדר זה. במתחם הכנסיה יש מגדל פעמונים מהמאה ה – 19. במגדל 4 פעמונים המוקדשים ליוחנן, אלישבע, זכריה והביקור. במתחם ישנה .אכסניה בשם קזה נובה.
שעות ביקור : ב' – שבת 08:00 – 12:00 + 14:30 – 18:00 (אוקטובר – מרץ עד 17:00)
להרחבה מאמר על כנסית יוחנן בהרים

 

נלך אל מלון אלגרה
איך מגיעים?
נחזור לרחוב המעין ונפנה בו בפניה הראשונה ימינה לרחוב האורן. נלך בו עד ההתפצלות ימינה לרחוב האחיות. לאחר כמה עשרות מטרים יש רחבת חניה קטנה ומולנו נראה את שלט המלון.
מלון אלגרה
בשנת 1928 מצא ג'ברא רחיל – ערבי נוצרי, את אהבתו בשכונת מחנה יהודה היהודית, בדמותה של אלגרה בלו היפה. משפחתה התנגדה לשידוך הנוצרי – יהודי, אבל יום אחד הם נעלמו, והתברר שהם נישאו. אביה, נחום בלו, קרע קריעה וישב עליה שבעה. אלגרה התנצרה ועברה עם בעלה לעין כרם בשנת 1930. בעלה של אלגרה היה ספק של הצבא הבריטי ועשה מזה הון רב. בית זה היה ביתם של ג'ברא ואלגרה, וערביי הכפר קראו לבית "בית היהודיה". במלחמת השחרור עזבה המשפחה את הכפר יחד עם שאר תושביו הערבים, ומאז עבר הבית כמה גילגולים. כאן היה בית כנסת "תקותינו" וכאן גם היה מוזיאון פרוטסטנטי שהציג את החיים בירושלים בתקופתו של ישו. כיום הפך הבית למלון בוטיק יפהפה ורומנטי הקרוי "אלגרה".

מכאן נלך לתצפית לתצפית הר אורה.
איך מגיעים?
נחזור לרחוב האורן ונפנה ימינה ברחוב זה, אחרי כמה עשרות מטרים נראה מימיננו כנסיה יונית אורתודוכסית שנבנתה בשנת 1894. בכנסיה פעמון עתיק, אותו תרם ראש הכנסיה בדמשק. היום אין בעין כרם קהילה יוונית אורתודוכסית. נמשיך הלאה עד שנראה משמאלנו רחבת עפר. נכנס אליה ואז יתגלה לעיננו נוף יפה של נחל עין כרם והר אורה המתנשא מעליו.
תצפית הר אורה
נעצור לתצפית. מתחתינו נחל עין כרם. מעליו מימין בית החולים הדסה. ממול נראה את המנזר הרוסי שהוא למעשה שטח גדול עם בנינים פזורים. בראשו מתבלטת כנסיה עם בצלים בצבע זהב. בתחתית המנזר הרוסי צריח נוסף של הכנסיה שנמצאת בשימוש יומיומי. מתחת למנזר הרוסי נראה את כנסית הביקור ומגדלה. מצד שמאל לכנסית הביקור נראה את האכסניה של האחיות רוזרי. משמאל לאכסניה נראה את המעין והצריח שעליו . מעל המעין נראה את בנינו הגדול של בית החולים סנט וינסנט, ומעליו בין העצים מציץ בנין "בית אבינו".

נמשיך למנזר האחיות ציון.
איך מגיעים?
נמשיך בכביש שאנו הולכים בו לארכו, עד שנגיע לרחבה ומשמאלה חומת המנזר עם שער. נכנס דרכו.
מנזר האחיות ציון
הוקם על ידי אלפונס רטיסבון, שהקים בירושלים גם את מנזר האחיות ציון בעיר העתיקה וגם את מנזר רטיסבון. מנזר זה הוקם ב1865, והוא יועד לבית יתומות עבור בנות שהתיתמו בטבח שערכו הדרוזים במרונים בלבנון. מאוחר יותר הצטרפו גם יתומות אחרות ואפילו יהודיות. בית היתומות פעל עד למלחמת השחרור. כיום המקום משמש כמנזר וכבית הארחה. כאשר עוברים את השער רואים משמאל את משרד הקבלה. הביקור הוא בחינם אבל בהחלט מצפים שתתנו תרומה. הבנין שמימין הוא הבנין הראשון במקום, ומאוחר יותר נבנתה שם גם כנסיה קטנה, שאפשר לבקר בה. כדאי ללכת לפי השילוט ולראות את בית הארחה, וביתו של רטיסבון. עצם השהות במקום משרה שלוה, שכן בין הבנינים יש גינה מטופחת ויפה. אם נלך לקצוות הגן נראה פינות ישיבה הפונות אל הנוף המקסים של הרי יהודה. כדאי ללכת בעקבות השילוט אל בית הקברות הקטן בו קבור גם רטיסבון. על קברו פיסלה של מריה. בדרך לבית הקברות נראה בריכת אגירה פתוחה בה השקו את הגינה. כיום שוהות במנזר 10 נזירות, מהן 5 מתבודדות, ו – 5 "אפוסטוליות" שבאות ויוצאות, וגם יוצרות קשר עם המבקרים. במנזר גם שלשה נזירים. בבית הארחה מקום ל – 70 אורחים. שעות ביקור – כל יום למעט ימי ראשון 09:00 – 17:30.
להרחבה מאמר מנזר האחיות ציון בעין כרם.

 

נחזור בחזרה לכביש הראשי
איך מגיעים?
נצא מהמנזר ונלך בכביש שמול הכניסה. כביש זה מתפתל ומגיע למלון אלגרה. בכביש שלפני המלון נפנה שמאלה אל הכביש הראשי. מולנו בצד השני נראה שני בתי כנסת השייכים לקהילות העולים שהגיעו לכאן אחרי מלחמת השחרור. קהילות אלו הולכות ומתדלדלות וחלק מבתי הכנסת לא פעילים.
ניסע למנזר הרוסי – המוסקוביה.
איך מגיעים?
ההגעה היא רק ברכב. ניסע לבית החולים הדסה ונחנה את הרכב ליד השומר בכניסה. נלך רגלית בכביש הפונה ימינה מיד לאחר עמדת השומר, ובפניה הראשונה נפנה ימינה. נלך לאורך כביש זה
(החניה לאורכו רק לאנשי הדסה) בערך קילומטר, עד שנראה מימין דלת ברזל ירוקה. נכנס דרכה ואנו במתחם המנזר.
מנזר גורני (ההררי) המוסקוביה – המנזר הרוסי בעין כרם.
המנזר החל להבנות בשנת 1871 ביזמת השליח הרוסי – אנטונין קפוסטין. המנזר עצמו נראה כמו כפר, כאשר הבתים הצנועים מפוזרים על פני המידרון, ןשבילים צרים עם מדרגות מחברים ביניהם. הוא מיועד לנזירות. המנזר גם משמש כמקום ארוח לצליינים רוסים. בשיא גדלו גרו בו 100 נזירות, והוא אירח 1000 איש. בראש המנזר, כנסיה עם בצלים מזהב. יזמת הקמת הכנסיה היא של יליזבטה פיודרובנה נכדתה של המלכה ויקטוריה ונסיכה גרמנית, שהתחתנה עם הנסיך סרגיי שהיה אח של צאר (אלכסנדר השלישי) ובן של צאר (אלכסנדר השני). אחותה התחתנה עם הצאר האחרון – ניקולאי השני. לאחר רצח בעלה סרגיי בשנת 1905, מונתה לעמוד בראש החברה הפרובוסלבית למען ארץ ישראל והגיעה לירושלים. היא התחברה עם קפוסטין והיתה לרוח החיה מאחורי יוזמותיו בארץ. היא אהבה מאד לבוא לעין כרם ולשוחח עם הנזירות, ואף החליטה להקים במקום את אם כל הכנסיות. היא החלה בבניה אבל מלחמת העולם הראשונה פרצה, והיא נאלצה לשוב לארצה. בסוף המלחמה פרצה המהפכה הבולשביקית והיא נרצחה יחד עם משפחת הצאר. לפי בקשתה הובאה גופתה ארצה ונקברה בכנסית מריה מגדלנה שבהר הזיתים. הכנסיה שבנתה בעין כרם לא הגיעה לכלל סיום ועמדה בצורה זו הרבה שנים. בשנת 2003 חודשה הבניה, ובשנת 2009 צופו הכיפות בזהב. בדרך כלל הכנסיה סגורה, והתפילה היומיומית מתנהלת בכנסיה הקטנה שבתחתית המתחם (לכו בעקבות מגדל הפעמונים), שאותה אפשר לבקר.

שעות הביקור במנזר : 10:00 – 13:00 ו – 15:30 – 18:00.

סוף סיור בעין כרם במסגרת "סיורים בירושלים".