.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
.
קברי המלכים
מערכת הקבורה היפה ביותר מתקופת בית שני היא "קברי המלכים"
"קברי המלכים" נמצאים ברח' סאלח א – דין 46, במקום בו הוא נפגש עם דרך שכם, ליד מלון "אמריקאן קולוני".
כיום אנו יודעים מי בנה את המערכת ועבור מי, אבל בדורות קודמים יחסו את הקברים למשפחות עשירי ירושלים בתקופת בית שני.
אחת המסורות שייכה את המקום לקברו של "כלבא שבוע", שהיה עשיר גדול ואביה של רחל אשתו של ר' עקיבא.
כדי להדגים את עשרו מספרת הגמרא (בבלי מס' גיטין דף נ"ו עמ' א'), שנקרא שמו "כלבא שבוע".שכן מי שבא אליו רעב ככלב יצא שבע. ב"אבות דר' נתן" מסופר שהיה לו בביתו מזון 22 שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלים.
עשיר ידוע נוסף שהלהיב את דמיונם של בני ירושלים, ולכן ניסו ליחס את הקברים אליו הוא נקדימון בן גוריון, עליו מסופר ב – "אבות דר' נתן" שבשנת בצורת קנה 12 עיינות מים עבור עולי הרגלים, ובגמרא (בבלי כתובות י:) מסופר שבכתובתה של ביתו היה רשום כנדוניה אלף אלפי דינרי זהב.
בשנת 1847 ערך הפחה התורכי חיפושים במקום כדי למצוא אוצרות, אך לא מצא דבר.
בשנת 1863 אירגן החוקר הצרפתי "דה סוסי" חפירות ארכיאולוגיות באתר, ויחס את מערכת הקבורה למלכי יהודה, בעיקר בגלל הפאר הרב, והעבודה העצומה שהושקעה על מנת לבנות מערכת קבורה מיוחדת במינה. דה – סוסי מצא שם סרקופג עם עצמות ועליו נכתב "צדן מלכתא". את המילה "צדן" הוא חיבר עם המלך צדקיהו, ואילו המילא "מלכתא" נתנה לו חיזוק לכך שמדובר במלכי יהודה.
החיטוט בקברים ופיזור העצמות הכעיסו מאד את יהודי ירושלים, מה גם שחשבו שהעצמות שייכות לגדולי ישראל מן העבר.
כתב על כך יוסף ריבלין (עיתון המגיד ו' טבת תרכ"ד – 1863):
"לנגד עינינו יוציאו עצמות גדולי ישראל מקבריהם אשר שכבו לארץ יותר מאלפיים שנים, אוי לעינינו שכך רואות….ובתחילה הוציאו את רבבות האבנים גדולות וקטנות אשר נאספו שמה בכל השנים הרבות….ואת ריצפת המערה ניקו…אז ראו בקירות המערה כוכים, ויחתרו בקיר וימצאו ארונות אבן גדולות…וגם ארון אחד הוציאו שלם… וכשלשים איש נסובו על הארון לגול את הכיסוי אבן מעליו…. ובתוך הארון ראו עצמות שוכבות, והדבר הנורא הזה הרגיש והרעיש את כל לבב בני ישראל….והדאגה שברה את ליבנו בהשמע אל נכון כי עוד ילכו לחפור בקברי הנביאים והצדיקים, זכרם יגן עלינו אמן.
אוי ואבוי! הצדיקים הקדושים האלה, אבות ישראל ובניהם, נביאיהם ושריהם, נוע ינועו עצמותיהם אחר אלפיים שנה ויטולטלו טלטלה עזה. בוז וחרפות!!!
וביום ראשון שמיני לחנוכה התאספו הרבנים והגבאים….לערוך מכתב גלוי אל הפחה הגדול מושל ירושלים, לזעוק ולהתחנן על הדבר הרע הזה, וכי יותן העצמות ליד ישראל להביאם אל קבר, וכי גם יתן רשות לעמנו להעמיד אנשים לשמור החופרים שלא יגעו אל קבר, ולא יטלטלו עוד עצמות חס וחלילה."
התיחסות נוספת לחפירה הארכיאולוגית של דה – סוסי נמצאת בספר "שערי ירושלים" של משה ריישר, וכך הוא כותב:
"ובעוונותינו הרבים זה שתי שנים שבאו צרפתים במקום קדוש, והפכו וחפרו כל המערה הזו, ערו ערו עד היסוד, והשליכו את עפר הקברים ואת העצמות היבשות לחוץ, ולקחו את הארון של בן כלבא שבוע, באמרם שיש להם רשות מהשולטן לעשות כחפצם וכרצונם. והיהודים בשמעם נתאבלו מאד על זה, ותרגז בטנם, וחיל ורעדה אחזתם, על המעשה הגדול והנורא הזה."
בשנת 1878 רכשה משפחה יהודית – צרפתית בשם "פרייר" את מערת הקברים, ולאחר שראש המשפחה נפטר, נמסר המקום במתנה לממשלת צרפת.
עיתון "הצבי" מיום י"ג תמוז תרמ"ו ( 1886) מביע את מחאתו על כך והוא כותב:
"וגם לנו חרה הדבר אשר משפחת פרייר עשתה, לתת את אחוזת קברים אלו לעם צרפת, ואת עמה ישראל שכחה…."
שלט המוצב בכניסה למערה אומר:
"קברי מלכי יהודה. מצבה שנרכשה בשנת 1878 על ידי אמיל ויצחק פרייר לשמרה לשם המדע, ולשם זכרון קדש לנאמני בני ישראל, על פי עצתו של האדון דה – סוסי, חבר האקדמיה הצרפתית, ובהשתדלות קונסול צרפת בירושלים. ניתן לצרפת ע"י משפחת פרייר בשנת 1885.