.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"
.
שמעון הצדיק
.
ליד קבר שמעון הצדיק נבנו שתי שכונות הנושאות את שמו.
מספר יעקב גליס בספרו "שכונות בירושלים":
"חלקת הקבר היתה שייכת תמיד ליהודים תושבי הארץ. הערבים היו קוראים למקום זה "אל יהודיה", ואת יום ל"ג בעומר שהיו חוגגים ליד המערה בפאר והדר, היו קוראים "עיד אל יהודיה" (חג היהודים). אך בעל יתר המגרשים בסביבה, אחד הישמעלים, היה מציק למבקרים היהודים, וטופל עליהם האשמות ותלונות, שהם משחיתים אילנות ותבואות, והיה גובה כסף מכל מבקר."
בשנת תרל"ו (1876) הציע הפחה ליהודים לקנות את השטח כולו, והקניה נעשתה בשותפות העדות האשכנזית והספרדית. הקניה היתה על שמם של הרבנים הראשיים: ר' אברהם אשכנזי – הראשון לציון, והרב ר' מאיר אויערבאך.
בשנת תר"ן (1890) חזר לארץ השד"ר ר' שלמה משה סוזין ממסע בארצות המגרב, והביא איתו 10,000 פרנק לבנין בתים. כסף זה יועד לבניה באיזור המערה. הנחת אבן הפינה היתה בחדש תשרי תרנ"א (1890). על המאורע סיפר עיתון "החבצלת" מיום י"ב תשרי תרנ"א :
"ביום ראשון לשבוע זה התכבדנו להמנות עם הקרואים להנחת אבן הפינה לבתים אחדים, על חלק אחינו הספרדים בחלקת השדה אשר אצל ציון קבר שמעון הצדיק, זכותו תגן עלינו אמן. מצאנו שם את הרבנים הגדולים אשר לעדת הספרדים, והרב הגאון הרב יעקב שאול אלישר, ובחרדת קודש הניחו אבן פינה על מעלה ההר אשר מעל לציון הקבר."
משלא הספיק הכסף והבניה לא הושלמה, יצא שוב ר' שלמה סוזין לחו"ל ואסף כספים להמשך הבניה. הבתים ניתנו לעניים לגור בהם חינם שלש שנים חליפות, כלומר לאחר שלש שנים הוחלפו הדיירים באחרים. בסך הכל היו שלש שורות בתים, ובהם שוכנו כ – 20 משפחות. השכונה נקראה "שמעון הצדיק".
את הדלות במקום מתאר יצחק שפירא בספרו "ירושלים מחוץ לחומה". ( התיאור הוא משנות ה – 30 של המאה ה – 20) :
"אחרי ירידה רבת סכנות במדרגות אבן עמוקות וסדוקות, עומדות רגליך מול בית מערה, העושה רושם כאילו נחצב בהר. המערה מחולקת לתאים אפלים…כל תא מכיל בתוכו מקום לינה, המשמש גם חדר אוכל ומטבח ועוד צרכי אדם, וריח מחניק של בחילה נודף מהחדר "כל בו". מול הבתים משתרעת חלקת אדמה טובה ורחבה, זרועה שעורה ונטועה עשרות עצי זית, אלא משום מה זכו אבות מלאכה כמו: חרישה זריעה ונטיעה להעשות ע"י אחרים, ע"י נוכרים. קנו שביתה בתחום המגרש גם שבטי בדואים נודדים, החיים באהלים עשויים יריעות מטולאות, שבהם אתה מוצא אדם ובהמה, גברים עם נשיהם, ילדיהם ועיזיהם. כל האחוזה הזאת על רוב גוניה נקראת שכונת שמעון הצדיק."
על שארע לשכונה בתקופת המאורעות מספר יצחק שפירא:
"בפרוץ המאורעות תרצ"ו – תרצ"ח, כשסכנה ארבה לתושבי השכונה, הם עזבוה. בשנת ת"ש (1940) שבו לקיניהם ומצאו שיד המדבר ההרס והשוד עבר עליה, ומראה כאוד מוצל. ביחוד מדוה לב המראה האיום של בית הכנסת הקטן, שהחריבוהו הליסטים כאילו בוכה ומתחנן ואומר: "קומו, חזקו את בדק הבית, הכניסו סדר התאימו את המעונות למשכן אדם, כי הגיע זמן שהמקום הזה הנמצא בסביבה כה נהדרת והיסטורית, ימצא את תיקונו."
חלק מהתושבים חזר לאחר ה"מאורעות", אבל במלחמת השחרור שוב ננטשה השכונה. אחרי ששת הימים שוב חזרו יהודים לשכונה.
מי שבא למקום היום רואה את דגל ישראל מתנוסס מעל השכונה, בית הכנסת שוקם, ובמקום גרים גם יהודים. תקוותו של יצחק שפירא התגשמה.
שכונה נוספת באיזור היא "נחלת שמעון", כאשר גם שמה לקוח משמו של שמעון הצדיק. שכונה זו נבנתה כשכונת מסחר, כלומר היזמים בנו אותה לשם רווח. יעקב גליס בספרו "שכונות בירושלים" מזכיר את ישראל דב פרומקין – בעל ה"חבצלת", ואת אברהם משה לונץ שתרמו ממרצם ומזמנם להקמת השכונה.
יצחק שפירא בספרו "ירושלים מחוץ לחומה" מספר על שלשה עסקנים שהציעו מגרשים. גדלו של כל מגרש כ – 150 אמה, מזה בעל המגרש הפריש לדרכים ולצרכי ציבור 25 אמה. סך הכל שטח המגרש לבניה היה כ – 60 מ"ר.
השכונה התאכלסה החל משנות ה – 90 של המאה ה – 19 ע"י יהודים חלבים, תימנים וגורג'ים.
להלן תיאור השכונה לפי יצחק שפירא:
"אתה נכנס למבוך של רחובות, כלומר מבוכים אפלים וצרים, אשר משני צידיהם בתים של שתי קומות, זאת אומרת סוכה על גבי סוכה, שמחלונותיהן מציצים אליך פנים צנומים ומקומטים, אבל העינים חביבות ונעימות. כאן שכונה שבה חיים מאות יהודים עם צערם, יגונם, אשרם ושמחתם. שכונה של דלת העם, של חוטבי עצים ושואבי מים, ישרים, נעימים ושמחים, הקנאה, התאוה והכבוד מהם והלאה. בשכונה שלשה בתי כנסת, שמראם הוא סמל הדלות והיאוש. בבית הכנסת של התימנים, שהוקם בקומה שניה של אחד הבתים בכסף נדבה, ריצפו את הריצפה במרצפות והכניסו רהיטים, כלומר ספסלים, רק אחרי שלשים שנה של תפילה בישיבה על ריצפת אדמה."
שכונה זו נעזבה גם היא בתקופת המאורעות , וננטשה סופית במלחמת השחרור. "נחלת שמעון" אוכלסה בתקופה הירדנית ע"י פליטים מ"ליפטא", וגם כיום היא נראית כמו מחנה פליטים.
ליד שכונת נחלת שמעון עמדה שכונה יותר מודרנית שנבנתה בשנת תרצ"ה (1935) ונקראה בשם "נחלת יצחק". שכונה זו לא קיימת היום.