.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
ר' שמואל סלנט נולד בשנת תקע"ו (1816) בעיר וולקוניק ליד ביאליסטוק. כבר מילדותו התפרסם כעילוי וגם נקרא "העילוי מקיידן" (לשם הגיע לאחר שהתייתם) הוא למד אצל גדולי הדור באזור מגוריו וכן בישיבת וולוז'ין המפורסמת. בגיל 13 נישא. אשתו היתה פרומה לבית שמעון שפירא. נישואיו לא הצליחו והזוג התגרש. אשתו השניה היתה טויבא, ביתו של ר' יוסף זונדל מסלנט.
בשנת 1837 עלה ר' זונדל מסלנט ארצה. ר' שמואל עלה ארצה בשנת 1841 בעקבות המלצת הרופאים שיעצו לו לעלות לארץ חמה בגלל מחלת הריאה ממנה סבל. ר' שמואל גר בדירה קטנה בחצר ר' יהודה החסיד כל ימיו בירושלים, ולא רצה לצאת ממנה. לימים נבנתה עבורו דירה בשכונה החדשה "משכנות שאננים" והוא סרב לגור בה.
בירושלים באותם השנים כיהן ר' ישעיהו ברדקי כראש העדה האשכנזית הפרושית ור' זונדל מסלנט היה רב ופוסק. עלייתו של ר' שמואל עירערה את מנהיגות העדה.
על היחסים ביניהם מספר יהושע ילין בספרו "זכרונות לבן ירושלים":
" בשנת תר"א (1841) עלה לירושלים גם חתנו (של ר' זונדל סלנט) הגאון המפורסם ר' שמואל סלנט (הגרש"ס) ) ז"ל, על פי פקודת הרופאים אשר ציוו עליו ליסוע לארצות החמות. על פי פקודה מן הפקידים והאמרכלים מוילנא נמנה למורה ודיין לעדת האשכנזים וגם קבעו לו פרס שכר בטלה, וגם לו נתנה העדה דירה בחצר הקהל הנזכר, סמוך לבית חותנו. מיד אחר בואו הושיב בית דין לצדק קבוע בבית אחד סמוך לביתו, ויהי הוא הראש אב בית דין, והגאון ר' זונדל סלנט המורה צדק, והגאון ר' ישעיהו ברדקי המנהל והמנהיג. ובהיות ר' שמואל צעיר לימים מר' ישעיה וגדול ממנו בתורה, היה ר' ישעיה עוין אותו וגם את כל התושבים החדשים הנוטים אחריו. וספרו שפעם אחת קיפחו ר' שמואל בדבר הלכה, ומרוב כעסו סטרו ר' ישעיה על לחייו. ואף כי מיד ביקש סליחתו, נשארה בכל זאת טינה בליבו ובלב סיעתו, התושבים הישנים, נגד ר' שמואל וסיעתו – התושבים החדשים."
באותם שנים היתה בירושלים מחלוקת קשה בדבר מיקומו של המרכז האשכנזי. חצר החורבה התחילה להבנות לאחר כ – 100 שנים בהם היתה חרבה, עקב סכסוך כספי קשה עם הערבים. לאחר שהגיע אישור ממצרים בהשתדלותו של ר' אברהם שלמה זלמן צורף, לבנות את החצר, חשב ר' ישעיהו ברדקי שלמרות האישור המרכז יהיה במקום אחר כדי לא לעורר את חמת המוסלמים. אבל היו גם כאלה שחשבו שהמרכז חייב להיות בחצר ר' יהודה החסיד. הויכוח גרם לפיצול לשתי סיעות שפעלו ממרכזים שונים: סיעת החצר של ר' ישעיהו ברדקי פעלה ממרכזה שבבית הכנסת "סוכת שלום", וסיעת החורבה פעלה ממרכזה שבחורבת ר' יהודה החסיד. כאשר עלה ר' שמואל מסלנט לירושלים עמד הוא בראש סיעת החורבה.
כאמור לעיל תפקידו העיקרי של ר' שמואל היה אב בית דין. מקום בית הדין היה בחצר החורבה ור' שמואל התפרסם במהירות כידען עצום, כפוסק חריף וכאדם המבין את נפשם של האנשים שהגיעו לפניו.
אחד הפרויקטים החשובים בהם עסק היה הקמת ישיבת "עץ חיים" בשנת 1841. הוא היה מהיוזמים וכן דאג ליסוע לחו"ל ולגייס כספים עבורה. הוא גם עמד בראשה תקופה מסוימת. מרכז הישיבה היה בחצר ר' יהודה החסיד, וסניפים היו לה בכל העיר.
ר' שמואל היה גם שד"ר ויצא מספר פעמים לחו"ל על מנת לאסוף כספים למען יהודי ירושלים. בין השאר גייס כספים עבור ישיבת "עץ חיים", בית כנסת החורבה ועוד… בנסיעותיו כשד"ר הגיע לליטא, פולין, גרמניה, הולנד, אנגליה ועוד….
באותה תקופה היתה הקהילה האשכנזית – פרושית מחולקת לכוללים רבים לפי ארצות וערי מוצא. ר' יוסף ריבלין ניסה לאחד אותם על ידי הקמת "ועד כל הכוללים". ר' שמואל תמך בהקמת ועד זה ולמעשה היה האישיות התורנית שבראשו. הקמת הועד חיזקה מאד את מעמדו של ר' שמואל כראשון לרבני ירושלים האשכנזית.
בשנת 1865 נפטר ר' זונדל מסלנט ור' שמואל התמנה למורה הוראה במקומו. את תפקיד אב בית דין לקח על עצמו ר' מאיר אויערבאך – הרב מקאליש, ולמעשה היה ר' מאיר רבה האשכנזי של ירושלים. ר' שמואל לא נבחר אז לתפקיד רישמי כרבה של ירושלים, אבל בכוח אישיותו הוכר על ידי רוב תושביה כרבם. בשנת 1878 כאשר נפטר ר' מאיר שימש ר' שמואל גם כאב בית דין.
בשנת 1869 נפטרה אשתו השניה של ר' שמואל, והוא נישא פעם שלישית לאלמנה – ראשע .
בשנת 1877 עלה לירושלים ר' יהושע לייב דיסקין (הרב מבריסק) שהיה מחמיר מאד ולא מתפשר. סביבו התקבצו קנאי ירושלים, וחצרו הפכה להיות למרכז הקנאות הירושלמית. בין חצרו של ר' שמואל וחצר הרב מבריסק היתה מתיחות, ולכן יצאו תקנות שביצרו את מעמדו של ר' שמואל:
• תקנותיו וגזרותיו של הרב דיסקין יהיו תקפות רק לאחר אישור של ר' שמואל והרב משה נחמיה כהניו ראש ישיבת עץ חיים באותם ימים.
• מושב בית דין יהיה תמיד בחצר החורבה.
• ר' שמואל קיבל מינוי כרב ראשי אשכנזי בירושלים.
בשנת 1898 הגיע הרצל לירושלים, ורוב רבני ירושלים לא רצו להפגש איתו בחששם מתגובת השלטון התורכי לציונות של הרצל. ר' שמואל אמר שהוא מוכן להפגש איתו כחכם מדיני ולא כמנהיג ציוני. פגישה זו בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. לאחר מותו של הרצל בשנת 1904 שיגר ר' שמואל מכתב ניחומים לועד הפועל הציוני, ואף הסכים לעריכת הספד בבית כנסת "החורבה". ההספד לא יצא אל הפועל בגלל התנגדות נחרצת של הקנאים.
כאשר נפטרה אשתו השלישית נשא ר' שמואל את חיה, אשתו הרביעית.
בשנת 1901 הוחלט להביא לירושלים מחליף לר' שמואל בדמותו של ר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת) . הכוונה היתה שבתקופת חייו של ר' שמואל ישמש הרב האדר"ת כעוזר, ולאחר מותו יחליף אותו. אבל הרב האדר"ת נפטר עוד בחייו של ר' שמואל בשנת 1905.
הרב שמואל סלנט נפטר ב – כ"ט אב תרס"ט (1909) כשהוא בן 93.
בירושלים יש רחוב הנושא את שמו ליד רחוב אתיופיה, וכן שכונה שנקראת "קרית שמואל" שנוסדה בשנת 1929 ונמצאת ליד שכונת רחביה.
ר' שמואל לא השאיר אחריו ספרים אבל נינו , הרב ניסן אהרן טוקצינסקי, הוציא בשנת תשנ"ח (1998) שלשה כרכים של פסקים ותשובות של ר' שמואל.
על דמותו של ר' שמואל כתב עגנון בספרו "תמול שלשום":
יוצא ונכנס הייתי אצל ר' שמואל ויכולני להעיד שכל מי שר' שמואל שח עימו הכיר מיד מה שבליבו. דיו לר' שמואל שיציץ בך ומיד כל סתריך גלויים לפניו. ואף לאחר שניטל מאור עיניו רחמנא ליצלן היה מכיר כל אדם בקולו. ואם עבר תינוק ואמר לו שבת שלום רבי, היה ר' שמואל אומר לו לא בן ביתה של פלונית אתה שיושבת בחצר פלונית, ומעולם לא טעה ר' שמואל.