מנזר סנט אטיין

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"

 

 

מנזר ליד שער שכם המנציח את המרטיר הראשון בנצרות סטפנוס (בצרפתית – אטיין).
והרי סיפורו כפי שמופיע בברית החדשה:
" 8 וְאִסְטְפָנוֹס מָלֵא חֶסֶד וּגְבוּרָה וַיַּעַשׂ אֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים בְּקֶרֶב הָעָם׃9 וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת הַנִּקְרָא עַל־שֵׁם הַלִּיבֶרְטִינִים וְשֶׁל־קוּרִינִים וַאֲלֶכְסַנְדְּרִיִּים וּמִן־בְּנֵי קִילִיקְיָא וְאַסְיָא וַיִּתְוַכְּחוּ עִם־אִסְטְפָנוֹס׃10 וְלֹא יָכְלוּ עֲמֹד לְנֶגֶד הַחָכְמָה וְהָרוּחַ אֲשֶׁר־דִּבֶּר בּוֹ׃11 וַיָּסִיתוּ בוֹ אֲנָשִׁים לֵאמֹר שָׁמַעְנוּ אֹתוֹ מְדַבֵּר גִּדּוּפִים בְּמשֶׁה וּבֵאלֹהִים׃12 וַיְעוֹרְרוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַּחְטְפֻהוּ וַיְבִיאֻהוּ לִפְנֵי סַנְהֶדְרִין׃13 וַיַּעֲמִידוּ עֵדֵי שָׁקֶר אֲשֶׁר אָמְרוּ הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ חָדֵל לְהָטִיחַ דְּבָרִים נֶגֶד מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה וְנֶגֶד הַתּוֹרָה׃14 כִּי שְׁמַעֲנֻהוּ אֹמֵר זֶה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי יִתֹּץ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה וִישַׁנֶּה אֶת־הַחֻקִּים אֲשֶׁר מָסַר־לָנוּ משֶׁה׃15 וַיִּסְתַּכְּלוּ בוֹ כָּל־הַיּשְׁבִים בְּסַנְהֶדְרִין וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה פָנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים׃"
(מעשה השליחים ו' 8 – 15)
סטפנוס נושא נאום ארוך ובסופו הוא פונה אל שופטיו ואומר:
" 53 אַתֶּם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי מַלְאֲכוֹת הַמַּלְאָכִים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ׃54 וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת־אֵלֶּה וַיִּגָּע בָּהֶם עַד נָפֶשׁ וַיַּחַרְקוּ עָלָיו שִׁנֵּיהֶם׃55 וְהוּא מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיַּבֵּט הַשָּׁמָיְמָה וַיַּרְא אֶת־כְּבוֹד אֱלֹהִים וְאֶת־יֵשׁוּעַ נִצָּב לִימִין הָאֱלֹהִים׃56 וַיֹּאמֶר הִנְנִי רֹאֶה אֶת־הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאֵת בֶּן־הָאָדָם נִצָּב לִימִין הָאֱלֹהִים׃57 וַיִּזְעֲקוּ קוֹל גָּדוֹל וַיַּאַטְמוּ אֶת־אָזְנֵיהֶם וַיִּתְנַפְּלוּ עָלָיו כֻּלָּם יָחַד׃58 וַיִּדְחָפֻהוּ חוּצָה לָעִיר וַיִּסְקְלוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וְהָעֵדִים פָּשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם לְרַגְלֵי בָּחוּר אֶחָד וּשְׁמוֹ שָׁאוּל׃59 וַיִּסְקְלוּ אֶת־אִסְטְפָנוֹס וְהוּא מְשַׁוֵּעַ וְאֹמֵר אֲדֹנִי יֵשׁוּעַ קַבֵּל אֶת־רוּחִי׃60 וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּזְעַק קוֹל גָּדוֹל יְהוָֹה אַל־תִּשְׁמֹר לָהֶם אֶת־הַחֵטְא הַזֶּה וַיְהִי אַחֲרֵי דַבְּרוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּישָׁן׃"
(מעשה השליחים ז' 53 – 60)
סטפנוס נסקל באתר המנזר שליד שער שכם. במאה החמישית נתגלתה גופתו בדרך ניסית בגמלא (בית ג'ימאל שליד בית שמש), ובשנת 415 הועברה לכנסית אגיה ציון שבהר ציון.

באמצע המאה החמישית פעלה בירושלים הקיסרית אאודוקיה, ובהשתדלותו של הפטריארך הירושלמי יובאנאליס הקימה באתר הסקילה את הכנסיה המוקדשת לסטפנוס. אאודוקיה הגיעה לארץ בשנת 439 לספירה , לאחר בנין הכנסיה, ואז הועברו עצמות סטפנוס אליה. ליד הכנסיה נבנה מנזר והחנוכה של כל המכלול היתה בשנת 460. אאודוקיה עצמה גם כן נקברה במקום.
תאודוסיוס בשנת 530 כתב:
"סטפנוס הקדוש נסקל באבנים מחוץ לשער הגליליים, ושם נמצאת כנסיתו שאותה בנתה אאודוקיה הקדושה אשת הקיסר תיאודוסיוס"
אנטונינוס בשנת 570 כתב:
"הקיסרית אאודוקיה בנתה את הבזיליקה והקבר של סט' סטפנוס , ואת קברה שלה ליד קברו."
בשנת 614 נהרס המתחם על ידי הפרסים ובאתר נבנתה כמה שנים לאחר מכן קפלה קטנה. הצלבנים בנו כנסיה גדולה יותר ושער שכם הפך בפי הנוצרים לשער סטפנוס. כנסיה זו נהרסה
על ידי הצלבנים בשנת 1187, כדי שלא תשמש את צבאו של סלאח א דין.
הצלין סוולף בתחילת התקופה הצלבנית (1102) כתב:
"מקום הסקילה של סטפנוס היה מחוץ לחומה במרחק של 2 – 3 יריות חץ מקשת, ושם כנסיה יפה נבנתה בצד הצפוני. הכנסיה כולה נשרפה על ידי הכופרים."
גם האב דניאל בשנת 1106 מזכיר את כנסית סטפנוס.
מקור בשם LA CITEZ DE JHERUSALEM"" משנת 1220 בערך, לאחר כיבוש ירושלים על ידי סלאח א דין כתב:
"השער המצוי כלפי צפון נקרא שער סטפנוס הקדוש. דרך שער זה נכנסים עולי הרגל העירה …. כשנכנסים בשער זה ישנה בחוץ מצד ימין כנסית סטפנוס הקדוש. כאן אומרים , נרגם סטפנוס באבנים…. כנסית סטפנוס הקדוש נהרסה על ידי הנוצרים בירושלים (צלבנים) לפני המצור המוסלמי (של סלאח א דין) מכיון שהכנסיה היתה קרובה מדי אל החומות….. "
בעקבות הרס הכנסיה נדדה המסורת של סטפנוס לאתר ליד שער האריות (של היום) שנקרא בעקבות כך "שער סטפנוס". (כיום ישנם שתי כנסיות על שם סטפנוס: קתולית ליד שער שכם ואורתודוכסית ליד שער האריות).
בתחילת שנות ה – 80 של המאה ה – 19 נמצאו שרידים של כנסית סטפנוס, ובשנת 1882 רכשו נזירים צרפתים מהמסדר הדומיניקני את האתר. בין השנים 1885 – 1893 נערכו חפירות במקום ונמצאו שרידים, הן של הכנסיה הביזנטית והן של הכנסיה הצלבנית. הכנסיה והמנזר נבנו מחדש בסיוע של האב אלפונס רטיסבון ושל הרוזן דה פיילא. בשנת 1900 נחנכה הכנסיה החדשה. הכנסיה היא בסגנון אקלקטי, כאשר המבנה עצמו הוא רומנסקי עם תקרת אבן, בפנים הכנסיה משולבות אבנים אדומות בסגנון הממלוכי- מזרחי, ובחוץ אפשר לראות קשתות דואות כמו בסגנון הגותי. בכניסה אטריום יפה (ומתחתיו בור ביזנטי גדול) ובמרכזו עמוד עליו ניצב פסלו של סטפנוס. על העמוד שני תאריכים בספרות רומיות: 460 – שנת חנוכת הכנסיה הביזנטית, ו – 1900 – שנת חנוכת הכנסיה הנוכחית.

הכנסיה בסנט אטיין

 

"כנסית סנט סטפנוס של היוונים אורתודוכסים" המציינת את מקום סקילתו של סטפנוס נמצאת כ – 300 מ' מחוץ לשער האריות.

בית הספר הצרפתי בירושלים למקרא ולארכיאולוגיה
(École biblique et archéologique française de Jérusalem

 

נוסד על ידי האב הדומיניקני מארי ז'וזף לגראנז' במנזר סנט אטיין בשנת 1890. בתחילה המוסד היה רק בית ספר למקרא, ובשנת 1920 נוסף באופן רשמי הפן הארכיאולוגי למוסד. בית הספר היה מעורב בגילוי מפת מידבא, פענוח מגילות ים המלח, פענוח האלפבית האוגריתי ועוד…. הוא עסק בגיאוגרפיה הסטורית, טופוגרפיה, אדריכלות הסטורית , ובין חוקריו הידועים נמצאים גם האב פליקס מרי אבל ו – לואי איג וינסאן. אל הנושא הארכיאולוגי הגיעו בעיקר בזכותו של וינסאן שהצטרף למשלחת ה"ארכיאולוגים" ההרפתקנים של פרקר. הם חפרו בעיקר בעיר דוד, ובזכות וינסאן ניצל מידע חשוב שהתגלה בחפירות. אנשי ה"אקול ביבליק" גם קשורים לגילוי בית הכנסת העתיק בנערן, גילוי הח'אן המוסלמי הקדום באבו גוש, חפירות בתל אל פארעה ליד שכם, היא "תרצה" המקראית ששמשה בירה לממלכת ישראל, חפירות בח'רבת קומראן בשנות החמישים ועוד….
היחסים עם הותיקן לא תמיד היו טובים שכן לגראנז' נחשד במודרניות. הותיקן גם ייסד בירושלים מוסד מתחרה – "המכון האפיפיורי למקרא" של הישועים.
בית הספר מלמד קורסים העוסקים בברית הישנה והחדשה והפרשנות שלהם, וכן ארכיאולוגיה הוא רשאי להעניק תואר "מוסמך" ו"דוקטור" במדעי המקרא.
במוסד ספריה גדולה ואוסף של 20,000 צילומים של ארץ ישראל והמזרח התיכון, ואוסף של מפות. בית הספר מוציא רבעון מקצועי שנקרא "סקירה תנ"כית".

 

קברי בית ראשון במתחם מנזר סנט אטיין

 

כאשר חפרו אנשי המסדר הדומיניקני בשנת 1885 באיזור סנט אטיין, התגלו שתי מערכות קברים מפוארות ושלמות המיוחסות על פי צורת הקבורה לסוף המאה השמינית לפני הספירה, לימי הבית ראשון. באזור זה נמצאו עוד קברים מאותה, תקופה שכן הוא התאים מבחינת סוג הסלע ומבחינת מרחקו מהעיר, ולכן הוקם כאן מעין שדה קבורה של ירושלים . מערכות קבורה שנמצאו, בנויות מחדרים קטנים חצובים בסלע ובהם 2 – 3 משכבי קבורה בכל חדר. מידות חדרי הקבורה הם: 2.60 X 2.40 X1.80 גובה. מתחת לקברים (רובם) חדרי איסוף לעצמות המכונים כיום מאספות. הרעיון הוא שאחרי שבשר הגוף מתכלה מועברות העצמות למאסיפה, וכך מתפנה מקום על משכבי הקבורה לנפטר אחר. על משכבי הקבורה יש משכבי ראש, אותם אנו מכירים מקברים במקומות אחרים מאותה תקופה. מלבד חדרי הקבורה ישנם במערכות הקבורה גם חדרים גדולים יותר ללא משכבי קבורה, ששימשו להתכנסות ולטיפול בנפטרים לפני הקבורה. כאמור נמצאו שתי מערות קבורה, כאשר שטח הראשונה 78 מטר מרובע ובה מקום ל – 23 נפטרים, שטח המערה השניה 94 מטר מרובע, ובה מקום ל – 28 נפטרים. אנשי המסדר מאפשרים כניסה למערות רק לקורסים אקדמיים, כך שרוב המטיילים לא יכולים להגיע לשם.

באתר הרחבה במאמר ("קברי סנט אטיין")