.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
מנזר האחיות ציון קשור בדמותו של אלפונס רטיסבון ואחיו תיאודור. אלפונס נולד בצרפת בשנת 1814 כבן למשפחה יהודית עשירה ומיוחסת. סבו היה שר הכספים בחצרו של לואי ה – 16. הוא למד משפטים בפריז ומבחינת השקפתו הדתית היה אתאיסט. כשהיה בן 13 התנצר אחיו תאודור ואף הפך לכומר. משפחתו ראתה בו בוגד. בגיל 28 הגיע אלפונס לרומא ומישהו נתן לו מדליה עם דמותה של מריה, מדליה שיחסו לה מעשי ניסים. רטיסבון למרות שלעג למדליה הסכים לענוד אותה. ברומא ביקר בכנסית סנט אנדריאה דלה פראטה ושם היה עד לחזיון בו נגלתה לו מריה ובבת אחת הפך לנוצרי ויותר מאוחר גם הוסמך לכמורה. גם אותו החרימה משפחתו. בשנת 1843, כשנה לאחר התנצרותו סייע לאחיו להקים את מסדר האחיות ציון. בשנת 1855 העביר רטיסבון את מסדר האחיות ציון לירושלים, ובשנת 1856 בנה את מנזר האחיות ציון על הויה דולורוזה ליד קשת ה"אקה הומו".
את המנזר בעין כרם הקים רטיסבון עבור מסדר האחיות ציון כדי שישמש בית עבור יתומות נוצריות-מרוניות מלבנון.
כאמור רטיסבון הקים בירושלים גם בית ספר ובית יתומות בעיר העתיקה, וכן את מנזר רטיסבון – בית ספר ובית יתומים ברחוב שמואל הנגיד. הוא סיפר בזיכרונותיו כי בשנת 1861 ביקר בעין כרם והתפלל אל מריה וראה קשת שצידה האחד היה על המעין וצידה השני על הגבעה, ואז מרים אמרה "כאן יהיה הבית לילדי ישראל". זה היה בשבילו אות וסימן כי עליו לרכוש את הגבעה ולהקים עליה בית יתומות.
סיפור הקניה גם הוא ניסי ולפיו כדי לקנות קרקע בעין כרם צריך היה לקבל את ברכתו של האיש העשיר בכפר – חנא קרלו. ללא תיווכו אי אפשר להוציא את הקניה אל הפועל. חנא קרלו דרש 200,000 פרנק שהיה סכום עצום. רטיסבון התיעץ עם ידידו הערבי נוצרי טאנוס והלה גייס ערבי מלבנון בשם מתיאס ברהום. ברהום בעזרת קשריו הביא מכתב המלצה מן הפחה של ירושלים, שמשמעותו היתה שאם חנא קרלו לא יתפשר עם רטיסבון יקבל ברהום את הקרקע חינם. לבסוף נמכרה הקרקע ב – 70,000 פרנק לברהום, שמכר אותה לרטיסבון ללא רווח.
בשנת 1865 נחנך בית היתומות, וכן הוקמו בכפר בית ספר לבנים ובנות ומרפאה.
היתומות הובאו מלבנון והיו שרידות של הטבח שערכו הדרוזים בנוצרים המרונים.
וכך כתב רטיסבון ביומנו:
"מספר עצום של ילדים יתומים ונטושים הציפו את הדרכים. יצרנו קשר עם האחות גֶ'לָאז מביירות וביקשנו ממנה שתשלח אלינו כמה עשרות מילדים אלה".
בבית גרו 50 ילדות עליהם 8 נזירות. בשנת 1881 היו בבית 60 ילדות ו – 10 נזירות. בשנת 1883 נבנה בית חדש ואז גדל מספר הילדות, והמוסד קיבל גם בנות ממקומות אחרים ולאו דוקא מלבנון, ואפילו יתומות יהודיות התגוררו בו.
בשנת 1884 נחנכה הכנסיה במקום – כנסיה פשוטה. על הקיר מוצגות 14 התחנות, כמו בכנסיות קתוליות אחרות, על גבי פנלים אותם עיצבה היהודיה מוד פרידלנד שגרה בכפר והיתה מיודדת עם הנזירות. על הקירות גם דמותם של משה ואליהו המוזכרים ביחד בברית החדשה:
" 1 וּמִקֵּץ שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח לוֹ יֵשׁוּעַ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־יוֹחָנָן אָחִיו וַיַּעֲלֵם בָּדָד עַל־הַר גָּבוֹהַּ׃2 וַיִּשְׁתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם וַיַּזְהִירוּ פָנָיו כַּשֶׁמֶשׁ וּבְגָדָיו כָּאוֹר הִלְבִּינוּ׃3 וְהִנֵּה נִרְאוּ אֲלֵיהֶם משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ וְהֵם מִדַּבְּרִים אִתּוֹ׃" (מתי י"ז 1 – 3)
במרכז השטח ביתו של רטיסבון, בו התגורר לפחות פעם אחת בשבוע. בשאר הזמן גר במנזר שבמרכז העיר. כיום משמש הבית כעין מוזיאון על קורות חייו ומציג גם את חפציו האישיים.
רוב שטח המנזר הוא גינה עם איזורי ישיבה והתרגעות תוך צפיה בנוף הנפלא של הרי ירושלים הנראה מן הגן. אפשר לראות בגן גם שתי ברכות אגירת מים גדולות ששימשו להשקיית הגן.
במתחם גם בית קברות קטן בו קבור גם רטיסבון שנפטר ב – 6/5/1884. על הקבר פסלה של מרים עליו כתוב: "הו מרים זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת" על הקבר מדליון ובו צלב החובק תשליב של האותיות M ו – A (אלפונס ומרים). סביב הצלב זר קוצים והכתובת בלטינית "ושכנתי בציון". תחת המדליון שמו של האב רטיסבון ותאריך פטירתו.
רוב הקברים הם של נזירות שפעלו במנזר במאה ה – 20. הקברים אחידים.
באמצע הקיר המערבי נישה ובה שמות הנזירים והנזירות שפעלו במנזר ונפטרו מיום הקמתו.
במרכז ישנה גלוסקמה שמונחת כאן באופן סמלי בלבד.
ליד רטיסבון קבורים נזירים ממנזר רטיסבון בעיר שהובאו לכאן .
כן קבורות כאן שלש יהודיות מומרות: מריון רייך, סוניה (סופיה) גרינברג, רינה גפטמן שחברו למנזרים נוצריים בעיר העתיקה ובמותן נקברו כאן.
קבור גם הילד יוחנן יעקב סכונפלד, בן של הולנדים נוצרים פרוטסטנטים שגרו ליד המנזר. הילד בן ה – 8 נהרג בתאונה בשנת 1969.
כיום המקום משמש כמנזר ובו שני סוגי נזירות: אלה שיוצרות מגע עם העולם החיצון וכאלה שלא, ומבלות את זמנן בהגות ותפילה. בשנת 1948 נסגר בית היתומות עם הניתוק מהאוכלוסיה הערבית, ובמקום הוקם בית הארחה.