מנזר האחיות ציון בעיר העתיקה

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"

 

 

מנזר האחיות ציון קשור בדמותו של אלפונס רטיסבון ואחיו תיאודור. אלפונס נולד בצרפת בשנת 1814 כבן למשפחה יהודית עשירה ומיוחסת. סבו היה שר הכספים בחצרו של לואי ה – 16.  הוא למד משפטים בפריז ומבחינת השקפתו הדתית היה אתאיסט. כשהיה בן 13 התנצר אחיו תאודור ואף הפך לכומר. משפחתו ראתה בו בוגד. בגיל 28 הגיע אלפונס לרומא ומישהו נתן לו מדליה עם דמותה של מריה, מדליה שיחסו לה מעשי ניסים. רטיסבון למרות שלעג למדליה הסכים לענוד אותה. ברומא ביקר בכנסית סנט אנדריאה דלה פראטה ושם היה עד לחזיון בו נגלתה לו מריה ובבת אחת הפך לנוצרי ויותר מאוחר גם הוסמך לכמורה. גם אותו החרימה משפחתו. בשנת 1843, כשנה לאחר התנצרותו סייע לאחיו להקים את מסדר האחיות ציון. בשנת 1855 העביר רטיסבון את מסדר האחיות ציון לירושלים, ובשנת 1856 בנה את מנזר האחיות ציון על הויה דולורוזה ליד קשת ה"אקה הומו". במקום הפעילו האחיות בית ספר לבנות ובית יתומות. בשנת 1860 הקים רטיסבון את מנזר האחיות ציון כבית יתומות בעין כרם. רטיסבון הקים גם את מנזר רטיסבון – בית ספר ובית יתומים לבנים בעיר החדשה ברחוב שמואל הנגיד. שמו: "המנזר על שם פטרוס הקדוש".
רטיסבון נפטר בירושלים במאי 1884, ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה-70, ונקבר לפי בקשתו בבית הקברות הצנוע בבית היתומות בעין כרם. על המצבה שעל קברו כתוב: "הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת". מעל הכן ניצב פסל של מריה העומדת בידיים פרושות (כפי שנראתה לו בחיזיון) ורגליה רומסות נחש המסמל את הרוע והטומאה.

כאשר יורדים אל מרתפי מנזר האחיות ציון בעיר העתיקה מגיעים אל בריכה מתקופת בית שני שעליה יש קמרונות.  שמה של הבריכה: "סטרוטיון" (עפרוני)

על הקמרונות יש רצפת אבנים שמתאימה למסורת שמשפטו של ישו נערך על ה"ליתוסתרטוס" כלומר "המקום המרוצף" ("ליתוס" משמעו אבן ו"תרוטוס" משמעו להשתרע).
על רצפת האבנים נצבת קשת המכונה "אקה הומו" (הנה האדם) לפי הנאמר ביוחנן י"ט 4 – 5:
"4 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס עוֹד הַחוּצָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנְנִי מוֹצִיא אֹתוֹ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃5 וְיֵשׁוּעַ יָצָא הַחוּץ וְעָלָיו עֲטֶרֶת הַקֹּצִים וּלְבוּשׁ הָאַרְגָּמָן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה הָאָדָם׃"
כלומר גם קשת ה"אקה הומו" וגם ה"ליתוסתרטוס" נחשבו כקשורים באופן ישיר למשפטו של ישו ופסק דינו, ולכן אין פלא שרטיסבון כל כך התלהב לבנות את המנזר דוקא במקום זה.

היום ברור שהקשת וריצוף האבנים לא קשורים לישו ולמשפטו, והם מאוחרים יותר.

בימי בית שני היתה מצודה בשם אנטוניה שחלשה על הר הבית, שכן היא נבנתה על גבעה, גבעת האנטוניה, בצפון מערב ההר. המנזר שוכן למעשה בתחתית אותה גבעה. סביב הגבעה והמצודה היה חפיר ובתוכו נבנתה בריכת אגירה קטנה שנקראה "סטרוטיון" (עפרוני – צפור קטנה). הבריכה מוזכרת אצל יוסף בן מתיתיהו כאשר טיטוס ממלא אותה כדי להקים סוללות אל מול פני האנטוניה:
"ארבע סוללות גדולות שפכו הרומאים, ושתיים מהם כוננו למול הבירה, האחת היתה מעשה ידי הליגיון החמישי בתוך הבריכה הנקראת בשם סטרוטיון." (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה' י"א ד')
כאשר ניצח אדריאנוס את בר כוכבא החליט להקים בירושלים עיר רומית פגנית בשם איליה קפיטולינה. במקום הזה תכנן רחבה ציבורית – פורום. אדריאנוס לא רצה לוותר על הבריכה ולכן בנה מעליה קמרונות ומעליהם בנה את הרחבה וריצף אותה בריצוף אבנים. על הריצוף שמשתרע גם מחוץ למנזר האחיות ציון, ואפשר לראות אותו גם בכנסית כפיית הצלב, רואים משחקים שחרטו החיילים הרומים על הרצפה כדי להפיג את שעמומם. כן רואים פסי חריטה כדי למנוע החלקה. על הרחבה בנה אדריאנוס קשת ניצחון, אחת מארבע קשתות שנמצאו בירושלים, וזו למעשה קשת ה"אקה הומו". הקשת בנויה משלשה קמרונות, המרכזי גבוה והצדדיים נמוכים יותר. (אפשר לראות שערי ניצחון כאלה בהרבה מקומות בעולם). באתר הזה אפשר לראות את הקשת הגבוהה שרחוב הויה דלורוזה עובר מתחתיה, ואת הקשת הצפונית שהוכנסה לתוך המנזר ומשמשת כאפסיס של הכנסיה שבמנזר האחיות ציון. הקשת הדרומית לא שרדה.

כנסית מנזר האחיות ציון – צילום: דרור פייטלסון. מתוך אתר פיקיוויקי ישראל www.pikiwiki.org.il
נשות המנזר מקבלות את הרעיון שהשרידים של הריצוף והקשת באתר זה לא קשורים למשפטו של ישו, ומסבירות שהריצוף שעליו נשפט ישו היה באנטוניה, וכשבנה אדריאנוס את הפורום לקח מהאנטוניה החרבה את אבני הריצוף. הקשת אמנם רומאית אבל היא עומדת על מיקום ה"אקה הומו".
בכל אופן המבקר במנזר יכול להתרשם מבריכה מימי בית שני, מהקמרונות שעליה, מפורום מרוצף אבנים ומקשת ניצחון מהתקופה הרומית.

ונחזור לבריכה……
הקמרונות שעל הבריכה מחלקים אותה לארכה לשני חלקים, כאשר יש מעבר של מים בין החלקים. גם לרחבה מחולקת הבריכה לשניים, כאשר חלק אחד נמצא בתחום המנזר של האחיות ציון, ואילו החלק השני נמצא בתחום "מנהרות הכותל", ובין החלקים נבנה קיר אבן. אם נרצה לראות חלק זה נצטרך להכנס למנהרות ולהגיע לצידו השני של הקיר. הסיבה לבניית הקיר נעוצה בסיפורו של החוקר הבריטי צ'רלס וורן, שחקר תעלת מים שיצאה מהבריכה והובילה להר הבית עוד לפני תקופתו של הורדוס. על גילוי התעלה מספר וורן בספרו "ירושלים של מטה":
"במנזר האחיות ציון, ליד קשת האקה הומו, קיימת בריכה כפולה ומוזרה החצובה בסלע… מדרום לבריכה כפולה זאת, המקורה כיום בקמרון, מצוי מעבר חצוב בסלע שגילה רב סרן וילסון ועד כה טרם נחקר. באותה עת היה גדוש מי שופכין…. רוחב המעבר ארבע רגליים, צדדיו חלקים ועומק השפכים נע בין 5 ל – 6 רגליים, וכך, אילו היינו נופלים פנימה, לא היה לנו סיכוי למלט את נפשותינו….. גובהו (של המעבר) שלשים רגל והוא מכוסה לוחות גדולים או אבנים… השגתי שלש דלתות ישנות ויחד עם סמל בירטלט …. הנחנו את הדלת הראשונה על גבי השפכים ועוד אחת לפניה, כשאנו מקפידים שכל אחד מאיתנו ישב על דלת אחת. אחר כל העברנו את הדלת השלישית קדימה וכך התקדמנו…. החלקה היתה עלולה להסתים באסון…. מעבר ארוך זה הוא, בלא ספק, אחת התעלות שדרכה הובאו המים אל הר הבית מצפון…..
כיום אפשר לראות את התעלה הזו בביקור במנהרות הכותל. ברור שהמעבר כיום הוא ללא שפכים והוא גדול ומרשים ונראה בדיוק כמו שתיארו וורן.
האחיות ציון רצו לשמור על פרטיותן מפולש שיגיע לתחתית המנזר דרך התעלה ולכן חסמו את המעבר בקיר.