.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
הטמפלרים שילבו שתי ישויות: האביר והנזיר. שמם של הטמפלרים היה "מסדר אבירי היכל שלמה" או "האבירים העניים של ישו ומקדש שלמה" המילה טמפל פרושו מקדש שכן הם שכנו במסגד אל אקצא, לו הם קראו "טמפלום סלומוניס" שפרושו מקדש שלמה. מתחת לקרקע בהר הבית היו חללים תת קרקעיים שהוקמו עוד בזמנו של הורדוס. חללים אלו שימשו עבור סוסיהם של האבירים ונקראו על שם המקדש שמעליהם "אורוות שלמה".
מסדר הטמפלרים נוסד בשנת 1119, ותפקידיו היו: להגן על ממלכת הצלבנים ועל הצליינים. הוא שימש כוח לא מבוטל בהגנת הממלכה הצלבנית.
בהתחלה המסדר הוחזק כלכלית על ידי המלך בלדוין השני אבל אחר כך, כמו להוספיטלרים, גם למסדר זה היו סניפים באירופה שדאגו לכוח אדם ולמימון כספי. ברשות המסדר היו נכסים עצומים ובעלות על שטחים, אחוזות וכפרים בכל אירופה אבל בעיקר בצרפת. כפרים שלמים היו ברשותם והכניסו להם כספים. ההון הרב שברשותם איפשר להם להיות עצמאיים ולא להיות זקוקים לחסות המלך.
על הקמת המסדר כתב ויליאם מצור:
"באותה שנה, אצילים אחדים מקרב מעמד האבירות, חסידים, יראי שמים ומסורים לאל, הביעו רצון לחיות מאז ועד עולם חיי עוני, פרישות וציות. הם נטלו על עצמם שבועה לשרת את האל בקנונים רגולריים תחת ידו של הפטריארך גורמונד מפיקרדי. החשובים והנכבדים בין אנשים אלו היו הוגו מפיין וגודפרי מסנט אומר. מכיוון שלא היה להם לא כנסייה ולא מקום משכן קבוע, העניק להם המלך מעון זמני בארמונו, בצד הצפוני, בסמוך למקדש האל. גם הקנונים של מקדש האל העניקו להם, על פי תנאים מוגדרים מסוימים, רחבה השייכת להם בסמוך לאותו ארמון, בה יוכל המסדר החדש לעסוק במילוי חובותיו הדתיות".
המסדר הוקם על ידי שמונה אבירים שהשתתפו במסע הצלב הראשון ושרתו לפני כן בבית החולים. בראשם עמד איגו דה פיין (hugo de payens) . המלך היה אז בלדוין השני והוא עודד את הקמת המסדר כשעל הפרק עמדה ההגנה על הצליינים מיפו לירושלים ומירושלים לאתר הטבילה בירדן.
על הסכנה בדרך בין יפו לירושלים סיפר הסוחר הסקנדינבי סוולף בשנת 1102:
"יצאנו מיפו לעיר ירושלים. מסע של יומיים. בדרך הררית קשה מאד ואף מסוכנת בשל הסרצנים (המוסלמים) האורבים במערות ההרים כדי להפתיע את הנוצרים. הם עורכים תצפית הן ביום והן בלילה בכדי להפתיע את אלה שקשה יהיה להם להתגונן, או בשל מספרם הקטן, או מאחר שהם מפגרים אחרי חבריהם בשל עייפותם. רגע אחד אתה רואה אותם מכל צד, ורגע לאחר מכן הם נעלמו ואין לראותם…. רואים מספר גויות מפוזרות בדרך ולצידה, שסועות לגזרים על ידי חיות הטרף. יש אולי מי שיתפלא שמניחים גויות של נוצרים ללא קבורה, אך אין הדבר מפתיע אם נזכור כי דלילה מדי האדמה על גבי הסלע הקשה בכדי לחפור בה קבר. ואפילו היתה מצויה אדמה בכמות מספקת, מי יכול להיות כה תמים שיעזוב את חבורתו בכדי לחפור קבר? אילו היה עושה כך הרי היה כורה קבר לעצמו…. כי בדרך זו לא רק העניים והחלשים אלא אף העשירים והחזקים צפויים לסכנה. רבים מחוסלים בידי הסרצנים….. "
הרעיון של נזירים אבירים נתקל בבעיה חמורה שכן נזיר לא אמור לשפוך דם ולגרום למוות. האלימות נוגדת את אופיו של הנזיר. הבעיה נפתרה בידי איש הדת ברנר מקלרבו שטען שלעת הצורך יש להפעיל אלימות, ולדוגמא הביא את ישו שגרש את הסוחרים והקונים מהר הבית כאשר חשב שמעשיהם אינם ראויים. ברנר חיבר תקנון עבור מסדר הטמפלרים שאושר בכינוס בטרואה שבצרפת בשנת 1129. בכינוס זה גם נקבעו המדים של המסדר, גלימות לבנות שבמרכזם צלב אדום.
באדיבות מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים www.towerofdavid.org.il
משנת 1139 הפכו הטמפלרים לגוף הכפוף ישירות לאפיפיור, ובין השאר היו יכולים למנות כהני דת בשביל עצמם.
כאמור לעיל חובר תקנון עבור המסדר והרי כמה מסעיפיו:
הקפדה על תפילות.
שיתוף וסעודות משותפות.
איסור על הינזרות מוגזמת.
בגדים זהים ורצוי לבנים כדי להמנע מעגמומיות.
לכל אביר מותר להחזיק עד שלשה סוסים ונושא כלים אחד.
הציות למגיסטר (ראש המסדר) הוא ערך עליון.
אין להתהדר בקישוטים.
מותר להתחתן אבל מי שעושה זאת יחיה בנפרד מאחיו הפרושים ולא ילבש בגד לבן.
חבר חדש יעמוד למבחן עד שיוכיח עצמו ורק אז יתקבל.
מותר להחזיק רכוש כמו בית אדמה ואריסים.
יש להרוג אריות (כנראה שהיו אז אריות בארץ).
על עבירות יש להתוודות לפני המגיסטר שיעניש בהתאם לחומרת העברה.
אם לא מתוודים ונתפסים אפשר לקבל עונש חמור כמו אכילה לבד ולא עם האחים.
נשיקות עם נשים אסורות.
מרכז הטמפלרים בהר הבית
על המסדר כתב ברנר מקלירבו:
"מפקדתם שוכנת ממש בהיכל בירושלים, וגם אם איננו רחב ידיים כמבנהו הקדום של שלמה, הרי שאיננו נופל ממנו בהדרו. אך בעוד תפארתו של המקדש הראשון נבעה מן הזהב והכסף שסופם כליון… הרי יופיו וחינו של ההיכל הנוכחי נובע מהלהט הדתי של השוכנים בו ומהתנהגותם הממושמעת. בעוד שבמקדש הראשון ניתן היה להביט אל צבעים מרהיבים… הרי שבאחרון ניתן להעריץ מידות טובות ומעשים טובים… כמובן שחזיתו של ההיכל החדש מקושט, אך לא באבנים טובות כי אם בכלי זין. חיילי המלך המשיח המסורים התמקמו עם סוסיהם וכלי נשקם בבית קדוש זה וניקוהו מכל כתם שאיננו נוצרי, כשם שניקו מקומות קדושים נוספים. יומם ולילה הם מעסיקים עצמם גם בענייני צדקה וחסד וגם בעבודה מעשית. במסירותם ובכנותם הם מקפידים במיוחד לנהוג כבוד במקדש האל תוך כדי הקרבת שרותם, לא עוד קורבן של בעלי חיים כי אם קרבן אמיתי של זבחי שלמים: אהבת אחים, צייתנות, נאמנות ועוני מרצון."
האימונים הצבאיים שלהם היו מפרכים והם הגיעו לכושר מצוין, ואם נוסיף לכך את המוטיבציה שלהם נבין את עצמתם הצבאית. היו להם חוקים צבאיים נוקשים כמו האיסור לסגת אלא אם כן הצטוו לעשות כך לפי הוראת מפקדם וגם אז רק אם לאויב היה יתרון מספרי של למעלה מ – 3:1.
גם לטמפלרים היו מבצרים ברחבי הארץ:
היו אלה בעיקר מבצרי דרכים, וביניהם צפת, ציפורי, שפרעם, עתלית, אזור, לטרון, מעלה- האדומים ועוד….
אחרי המפלה בקרב קרני חיטין לסלאח א דין, עבר המסדר לעכו ושם שיקם את עצמו. אחרי חיסול ממלכת הצלבנים בשנת 1291 עברו הטמפלרים לאירופה עד לחיסולם בשנת 1312.
כאמור לעיל שכנו הטמפלרים בירושלים במסגד אל אקצא, ובחללים שמתחתם החנו את סוסיהם. את האורוות מתאר יוחנן מוירצבורג (1160 – 1170):
"מצד ימין מצד דרום ישנו הארמון שאומרים שאותו בנה שלמה. בתוכו ישנן אורוות ענקיות כל כך שהן מסוגלות להכיל למעלה מ – 2000 סוסים או 1500 גמלים. קרוב לארמון זה יש לאבירים הטמפלרים הרבה בתים גדולים… לבנין יש רכוש רב והכנסות לאין ספור באזור ובמקומות אחרים. הדבר מאפשר לתת לעניים תרומות אך לא כמעשר שאותו נותנים ההוספיטלרים. לבנין יש גם הרבה אבירים להגנה על ארץ הנוצרים."
וכתב בנימין מטודלה (1170):
"והבית השני קוראים אותו "טינפולי סלומון" , הוא הארמון שעשה שלמה מלך ישראל עליו השלום, ושם חונים הפרשים ויוצאים מהם 300 פרשים בכל יום למלחמה…."