.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
ארץ ישראל היא מולדת הרעיון של המסדרים הצבאיים. המסדרים הצבאיים היו בנויים מחיילים שהם חיבור של הנזיר והאביר בישות אחת. חיבור זה בא כתוצאה מקנאות דתית וכורח מדיני. בתחילה היו חברי המסדרים עניים, אבל משך הזמן רבו נכסיהם והם הפכו לגופים גדולים ועשירים. אמנם היו גם חיילים בשרות המדינה הצלבנית עצמה, אבל אלה לא יכלו לפתור את בעיות הבטחון הקשות שבהם היתה נתונה המדינה, שכן מספרם היה מועט יחסית ורובם החזיקו במבצרים ובמצודות הרבות שהיו בארץ. המסדרים הצבאיים היו כעין כוח קבע מעולה ונייד שנתן פתרון לבעיות הבטחון השונות. הקנאות הדתית והכושר הצבאי הפכו את אנשי המסדרים לחיילים טובים עם מוטיבציה גדולה מאד.
במהלך המאה ה – 12 השתלטו המסדרים על רוב המצודות והמבצרים בארץ, כאשר ההוספיטלרים עלו על כולם.
המסדרים לא עסקו רק בלחימה והגנה, אלא גם בתפקידי סיעוד, אירוח וטיפול בחולים. כוח האדם שלהם הגיע מאירופה.
בארץ ישראל נולדו כמה מסדרים צבאיים, שחלק מהם המשיכו להתקיים בחו"ל גם לאחר שהמדינה הצלבנית כבר לא היתה קיימת. ההוספיטלרים ניצולי מפלת עכו עברו לקפריסין (1291), משם לרודוס (1310) ולבסוף למלטה (1531), כשהם מקדישים את כל מרצם לכיבוש מחדש של ארץ-הקודש מחד גיסא ומקיימים כאן מוסדות צדקה לצליינים מאידך גיסא ; רק נפוליון שם קץ למסדר ההוספיטלרי הלוחם ולנחלתו במלטה (1798). הטבטונים, שהצליחו להימלט מעכו, קבעו את מטותיהם תחילה בוונציה ובשנת 1308 במרינבורג שבפרוסיה, שם התבסס סניפם החל משנת 1231.
וכך כתב פרופ' פראוור בספרו "ממלכת ירושלים הצלבנית":
"רעיון המסדרים הצבאיים נזון מצד אחד מן ההרגשה האנושית שפקדה לדאוג לחולים ועניים שמילאו את ערי הצלבנים, ומצד שני מן ההכרח הצבאי-פוליטי להקים גדודי לוחמים, שיהיו מוכנים תמיד, בניגוד לגייס הפאודלי, להלחם למדינה. בהתאם לכך הודגשה במסדרים השונים הבחינה האחת או השניה של תפקידיו."
בתחילה היו המסדרים הצבאיים תחת פיקוחם של השלטונות החילוניים ושל הכנסיה אבל החל משנת 1113 נהיו כפופים באופן ישיר לאפיפיור, ואת הונם צברו בעזרת סניפים רבים שהוקמו בכל רחבי אירופה. המרכז היה בירושלים.
המסדרים לא קיבלו עליהם תמיד את מרות השלטון, ואפילו ניהלו מדיניות הנוגדת את מדיניות השלטון. במאה ה – 12 המדיניות של השילטון, שהיה חזק, היתה מקובלת בדרך כלל על המסדרים, אבל במאה ה – 13 עם החלשותה של המדינה הצלבנית הפכו המסדרים לקובעים גם מבחינה פוליטית, כאשר מידי פעם היו חיכוכים, בעיקר בין שני המסדרים הגדולים: הטמפלרים וההוספיטלרים, דבר שהביא עם הזמן להתפרקותה של המדינה הצלבנית.
בראש כל מסדר היה מפקד – מגיסטר, שנבחר על ידי אבירי המסדר, ומתוכם, לכל ימי חייו. חברי המסדר נקראו אחים. הלוחמים היו אבירים ולא כולם היו ממעמד האצולה. אלה שלא היו אבירים נקראו סרג'נטים. נוסף לאלה היו "אחים משרתים" שלא היו לוחמים, כמו למשל אנשי רפואה במסדר ההוספיטלרי.כן היו כמרים של המסדר, ואף היו אנשים חילוניים שתמכו במסדר אבל העדיפו לעשות זאת מבחוץ מבלי להפוך לאחים.
המסדרים העיקריים בירושלים היו: