.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"
.
בית כנסת אחדות ישראל
בית הכנסת "אחדות ישראל ע"ש עולי הגרדום" נמצא במרכזה של ירושלים, ליד בנין כלל, בחצר בית היתומים הספרדי הישן.
בית הכנסת מושך אליו בשנים האחרונות עשרות צעירים שבחרו בו כבית התפילה שלהם, ויחד עם ותיקי המקום – אנשי המחתרות, מהוים פסיפס אנושי מרתק. במיוחד הומה הבית ביום העצמאות וביום ירושלים שכן מאות אנשים באים לחגוג חגים אלו דוקא במקום זה.
מאמר זה בא לספר את סיפורו של בית הכנסת הזה, הקשור קשר חזק עם התנועה הרויזיוניסטית ועם המחתרות – אצ"ל ולח"י.
בשנת 1923 פרש זאב ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית, שכן הוא דרש לנקוט קו תקיף יותר מזה הפייסני של חיים וייצמן כלפי ממשלת המנדט הבריטי. ז'בוטינסקי הקים אז את התנועה הרויזיוניסטית (רויזיה – בחינה מחדש). עם הזמן דרשה התנועה לנקוט בדרך של מאבק מזוין. האצ"ל הוקם בשנת 1931, ממנו פרש הלח"י בשנת 1940. בני הנוער התחנכו בתנועת הנוער "בית"ר", ובני הנוער הדתיים ב "ברית חשמונאים".
"אחדות ישראל" היא תנועה ז'בוטינסקאית דתית שפעלה בעיקר בפולין ובארץ ישראל, כאשר תנועת הנוער הדתית "ברית חשמונאים" קשורה קשר הדוק עמה.
בית הכנסת הוקם בתחילת שנות ה – 40, ע"י "אחדות ישראל", ומכאן שמו.
שמעון ברמץ – מותיקי בית הכנסת יודע לספר כי תחילתו של בית הכנסת היתה בבנין בית היתומים הספרדי בקומה הראשונה, משם נדד לבנין "בית הספר לבנים" ברחוב הרב קוק, משם לבית הספר "דורש ציון" ברחוב ישעיהו, ולבסוף הגיע לתחנתו הנוכחית בבנין בית היתומים הספרדי קומה ב'.
אל המקום הנוכחי הגיע בית הכנסת בשנת 1946 ואז, כנראה, התחיל ר' אריה לוין להתפלל בו. בית הכנסת מתהדר בשמו ובדמותו של ר' אריה, שכונה "אבי האסירים" בגלל פעילותו לטובת האסירים היהודים שישבו בבתי הכלא בגין פעולתם נגד שלטון המנדט הבריטי.
מקומו של ר' אריה היה בכותל המזרח, ועד היום אפשר לראות שם את עמוד התפילה (סטנדר) שלו, ועליו חרוט שמו.
בשנת 1952 כאשר הוחלט שבית הכנסת ישא את שמם של עולי הגרדום, הוצב שלט הנצחה ענק על כתלו הצפוני ובו שמותיהם ותאריך פטירתם של: בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, דוד רזיאל – מפקד האצ"ל, אברהם (יאיר) שטרן מפקד הלח"י, יוסף תרומפלדור,
מתחתם שמות 12 הרוגי המלכות שעלו לגרדום, ומתחתם 498 שמות של 497 חללי האצ"ל והלח"י המסודרים לפי א"ב של שמם הפרטי. שם אחד מופיע פעמיים והוא של ציונה יפת. מספרים בבית הכנסת שלא ידעו האם מדובר בבחור או בחורה ולכן השם מופיע פעמיים (יפת ציונה ו – ציונה יפת). ציונה יפת התגיסה לאצ"ל וביקשה לעבוד ביצור תחמושת. היא עבדה יום ולילה במפעל קטן ברח' מזא"ה בתל – אביב. בפיצוץ שארע במפעל מצאה את מותה, והיא בת 18 שנים.
על קיר המזרח מופיע שלט הנצחה מסוגנן ובו שמותיהם של עולי הגרדום:
אליהו חכים ואליהו בית צורי – אנשי הלח"י התנקשו בחייו של לורד מוין שכיהן כשר הבריטי למזרח התיכון. מקום מושבו היה בקהיר וההתנקשות בוצעה שם. המתנקשים נתפסו והוצאו להורג.
שלמה בן יוסף – בעקבות התנקלויות לתחבורה עיברית החליטו חברי בית"ר בראש פינה להתקיף אוטובוס ערבי. שלמה בן יוסף נתפס והוצא להורג.
דב גרונר – איש האצ"ל נתפס בעת התקפה על משטרת רמת גן.
מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר – בעקבות ענשי מלקות בהם השתמשו הבריטים נגד צעירים יהודים הוחלט לתפוס קצינים וחיילים בריטים ולהלקות אותם כפעולת תגמול. אנשי האצ"ל נתפסו בדרכם לתפוס חיילים בריטים ולהלקותם.
משה בראזני – לוחם הלח"י, נתפס כשברשותו רימון.
מאיר פיינשטיין – איש האצ"ל, נתפס בהתקפת האירגון על תחנת הרכבת בירושלים.
משה ברזני ומאיר פיינשטיין החליטו לשים קץ לחייהם ולא להניח לתלין לעשות זאת. לתאם הוגנב רימון בתוך תפוז, כאשר הם התכוונו לפוצץ אותו על תליניהם, אבל כשנודע להם שהרב גולדמן יהיה נוכח בתליה הצמידו את הרימון לחזם בתאם, ועלו השמימה יחד.
אבשלום חביב, יעקב וויס ומאיר נקר – אנשי האצ"ל, נתפסו בעת הפריצה לכלא עכו לשחרור חבריהם.
על הקיר הדרומי של בית הכנסת שלט הנצחה נוסף עליו בולטים שמותיהם של ר' אריה לוין והרב לוי יצחק רבינוביץ.
הרב רבינוביץ כיהן בבית הכנסת אחרי ר' אריה לוין. הוא כיהן במשך שנים כרבה של דרום אפריקה, וגם שמו קשור למורשת בית הכנסת:
הרב רבינוביץ שימש כקצין בצבאות בריטניה במלחמת העולם השניה, השתתף בפריצה לנורמנדיה ואף עוטר בגין פעולותיו. כאשר נודע לו על פעולות בריטניה בארץ, כינס מסיבת עיתונאים וקרע את העיטורים שניתנו לו ע"י המדינה שפוגעת ביהודים בארץ ישראל.
אחד הפתרונות הבריטיים נגד אנשי המחתרות היתה הגליה לקניה , אריתריאה וסודן שבאפריקה. הבריטים איפשרו לגולים לקבל ביקורים מרב יהודי, והיה זה הרב רבינוביץ שביצע זאת, ואף הגניב למחנות ציוד עזר לבריחה.
הרב רבינוביץ כיהן כרב בית הכנסת משך 12 שנה.
שלט הנצחה נוסף נמצא על הקיר הדרומי, והוא שלט להנצחת מפקד האצ"ל וראש הממשלה מנחם בגין. לידו מונצחת גם אשתו עליזה.
כאשר נכנסים לבית הכנסת קשה שלא לשים לב לבימה הגדולה הנושאת עליה את סמלי האצ"ל הלח"י וסמל בית הכנסת, ולארון הקודש הדומה בסגנונו לבימה. בבית הכנסת יודעים לספר שמקורם של הארון והבימה באיטליה, אבל לי יש ספק רב בקשר לכך שכן ארונות הקודש האיטלקיים שהובאו ארצה הגיעו בשנות ה – 50 ואילו את הארון הזה זוכרים הותיקים מסוף תקופת המנדט. ארונות קודש ובימות מהסגנון הזה – מגולפים בעץ עם עמודים תומכים בלבן יש בבתי כנסת ותיקים בירושלים. המסקנה שלי היא שהארון והבימה שרתו בית כנסת ספרדי שפעל באותו אולם טרם בואו של בית הכנסת הנוכחי, ונשארו במקום.
מתחת לארון הקודש ישנו מעין מחבוא (סליק) שכנראה נבנה לשם גניזה, אבל שירת גם את אנשי המחתרות ששהו במקום להצפנת כרוזים.
בתוך ארון הקודש ישנו ספר תורה מאד מיוחד שמאחוריו ספור:
בלובי של מלון רון בירושלים ישבו בעל המלון יהושע לנדנר (יו"ר ברית חיילי אצ"ל בירושלים ומתפלל קבוע בבית הכנסת) דני בית המקדש (איש הלח"י לשעבר) ואורח מקנדה בשם סלומון סניור. הם העלו זכרונות מתקופת המחתרות, והזכירו את ההתנקשות בחיי הלורד מוין. התרגשות ניכרה בפניו של סלומון סניור, וזו גברה כאשר ספרו לו שדני לקח חלק בפעולה. כאשר שאלו אותו לפשר התרגשותו סיפר שמוצאו ממצרים והוא היה שם כאשר נערך משפטם של אליהו חכים ואליהו בית צורי, והוסיף וסיפר שהקהילה במצרים כתבה ספר תורה על שמם של הנידונים, ואת הספר הזה העביר לקנדה כאשר היגר לשם. הספר נמצא בקהילת "בית אורה" במונטריאול. יהושע לנדנר לקח את האורח לסיור בבית הכנסת, והתחיל לשכנע אותו שיהיה זה מתאים ביותר שספר התורה הזה ישכון אחר כבוד בבית הכנסת הנושא את שמם של עולי הגרדום.
יהושע נסע לקנדה והיה צריך להפעיל את מלוא כוח השכנוע שלו כדי לשכנע את הקהילה בקנדה לוותר על הספר לטובת המקום הראוי לו. בסופו של דבר הובא ספר התורה ארצה, ואחרי טכסים רבי רושם בהר הרצל, היכל הגבורה במגרש הרוסים ובבית הכנסת, מצא את מקומו.
בבית הכנסת כסא מפואר לאליהו הנביא וגם מאחוריו ספור:
באחת השנים בשמחת תורה קנתה את עלית חתן תורה אשה וביקשה שהעולה יהיה רווק בן למעלה מ – 30, כסגולה לחתונה עבור בנה שהיה רווק מבוגר. את העליה קיבל גידי קלמן שענה על הקריטריונים. גידי החליט שגם הוא רוצה לתת משהו כתרומה עבור עליתו, ובשל היותו אמן עץ בנה כסא לאליהו הנביא. בכסא ביקש להנציח שני אנשים מאד מיוחדים בעיניו:
דוד דלרוזה – חייל שנסע באוטובוס שהותקף ע"י מחבלים ביריחו. דוד נחלץ לעזרת רחל וייס ושלשת ילדיה שנלכדו באוטובוס הבוער. הוא לא הצליח להציל אותם וגם שילם בחייו. עבור נסיונו.
דוד רזיאל – דוד רזיאל היה מפקד האצ"ל, ויצא בשירות הבריטים לחבל בבתי הזיקוק, שהיו חשובים לגרמנים, ליד בגדד שבעירק.
דוד רזיאל נהרג בהפצצה של מטוס גרמני, ונקבר בעירק. בארץ לא ידעו את מקום קבורתו.
בתחילת שנות ה – 50 שירת אביו של גידי בתפקידי מודיעין בבסיס "חבניה" שבעירק. הוא היה צלם חובב ונשא איתו מצלמה תדיר. בשיטוטיו על פני הבסיס הגדול ראה בשוליו חלקה מגודרת וכשנכנס אליה. התברר שמדובר בבית קברות בריטי ובו גם שלש מצבות עם סמל ה"מגן דוד". הוא צילם אותם ולא הכיר את הנקברים.
שנים אחר כך הראה לחברים באנגליה את התמונות וגילה בפניהם התרגשות למראה אחד השמות – שמו של דוד רזיאל.
הוא יצר קשר עם אחותו של דוד רזיאל – חברת הכנסת רזיאל – נאור, ובסופו של דבר הובאו העצמות בשנת 1955 לקפריסין, ובשנת 1961 הובאו לירושלים, שם הגיע דוד רזיאל למנוחת עולמים.
הספור הזה סופר תמיד במשפחתו של גידי ולכן מוקדש הכסא גם לדוד רזיאל.
פריט ריהוט נוסף התופס את העין הוא הספסל שבבימה. הבימה היתה ללא ספסל, אבל בכיבוש קטמון במלחמת השחרור נמצא בבית ערבי עשיר ספסל עשוי עץ ובו מגולפים דרקונים. הספסל נלקח לבית הכנסת ונמצא מתאים בצורה מדויקת למקום הפנוי בבימה שכאילו רק חיכה לו.
בכל שבת תפילת שחרית בשעה 09:00 לאחר התפילה נערך קידוש ובו נישאים דברים בעניני פרשת השבוע ובעניני דיומא כמו שהם ניראים בעיני הדוברים – מתפללי בית הכנסת. בתום הקידוש נערך בבית הכנסת סיור להכרת המקום והספורים הקשורים בו בהדרכת לואי ליפסקי וביתו קארין.
תודה ללואי על איסוף החומר המהווה בסיס למאמר זה.
על כל המלאכה ניצח נשיא בית הכנסת יוסף ויטלזון – איש האצ"ל מגולי קניה, ואין ספק שאלמלא פעולתו הברוכה בית הכנסת לא היה מגיע למקום בו הוא נמצא כיום. יוסף נפטר ב – 17/10/11, כ' בתשרי תשע"ב. יהי זכרו ברוך.
בשנת 2018 הונצח יוסף ויטלזון ברחוב סמוך לבית הכנסת.
