.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"
.
הוגה רעיון הרכבת לירושלים היה משה מונטיפיורי. בתום מלחמת קרים , עם חדירת המעצמות לארץ ישראל ומתן זכויות למיעוטים הלא מוסלמיים ברחבי האימפריה התורכית, נראה היה שזה הזמן המתאים למימוש רעיון מסילת הברזל לירושלים. מונטיפיורי נפגש בשנת 1856 עם הוזיר הגדול התורכי, כאשר חברו אליו אנשי ממון מאירופה.
הממשל התורכי לא התלהב והתכנית נגנזה.
התורכים חששו שהמסילה תשרת כמעט בלעדית את תנועת הצלינות הנוצרים ואת היהודים. היה גם חשש תורכי מהשתלטות אינטרסים אירופיים על גורם חשוב זה. בעיה נוספת היתה העלות הכספית, וחוסר בטחון שהמסילה תשתלם כלכלית בסופו של דבר.
עד לשנות ה – 80 של המאה ה – 19 הרעיון עלה שוב על ידי גורמים שונים, אבל הוא נשאר בגדר רעיון בלבד.
בשנת 1885 החל יוסף נבון לפעול להשגת זכיון. הוא העתיק את מגוריו מירושלים לקושטא, ונשאר שם עד לקבלתו ב – 28/10/1888.
כותב על כך עיתון החבצלת (כא' חשון תרמ"ט):
"שמועה טובה משמחת לב כל תושבי עירנו השמיע הטלגרף בשבוע הזה, כי הוד מלכותו השולטן ירום הודו, הואיל לאשר ולקיים הצעת שרי ממשלתנו, לתת רשיום לבנין מסילת הברזל מיפו לירושלים לאחינו הגביר המרומם יוסף אפענדי נבון וחבריו, ומאמר המלך נותן הרשיום כבר ניתן בידו. תקוה גדולה נשקפת למסחר ירושלים כי ירב ויפרוץ ויעלה מעלה בהבנות מסילת הברזל, וחפצי עבודה ישבעו לחם בעת היבנותה, ולכן ישמחו כולם על השמועה הזאת, יברכו את הוד מלכותו השולטן ירום הודו ואת שרי ממשלתו, ויתפללו ל – ה' בעד שלום יוסף נבון, ה' ישמרו וינצרו, וחביריו, כי יצליחו במפעלם ומעשי ידיהם יכונן."
מכיון שהבעיה שעמדה בפני יוסף נבון היתה גיוס כסף, הוא ייסד חברת מניות בשם: "החברה העותומנית למסילת ברזל מיפו לירושלים ושלוחותיה". יוסף נבון מכר את הזיכיון לחברה זו שהיתה ברובה בידיים צרפתיות. בצוע העבודה גם הוא נמסר בידי חברה צרפתית: "חברה לעבודות צבוריות ובניה", והיא גם קבלה את הזכות להפעיל את הרכבת בשנותיה הראשונות.
הסלילה החלה באוגוסט 1889, ובאפריל 1890 הונחו הפסים הראשונים. בסוף אותה שנה הושלמה הנחת הפסים לאורך 46 ק"מ, אבל התחילו להסתמן בעיות תקציביות, כאשר סלילת הקטע ההררי הקשה היתה עוד לפניהם.
העזרה הגיעה ממקור קתולי צרפתי, שהאינטרס שלו היה סיוע לצלינים להגיע לירושלים ולסייר באתרים הקדושים. עזרה זו הביאה את המפעל לסיומו.
תואי המסילה נבחר מבין שלש אלטרנטיבות: דרך בית חורון, דרך נחל שורק, דרך עמק האלה. הדרך שנבחרה היתה דרך נחל שורק בגלל: האפשרות לחסוך מבנים מלאכותיים כמו גשרים בדרך זו, וכן הצורך להיות צמוד למקור מים, שכן הפעלת רכבת הנעה בכוח הקיטור מצריכה מים. החסרון בתואי זה הוא ארכה של המסילה – 87 ק"מ.
מטעמי חסכון הוחלט לבנות מסילה צרה – 1 מ' בין פס לפס שכן, הקטרים והקרונות למסילות צרות היו זולים יחסית, וכן היו יכולים להשיג ציוד רב מיד שניה.
באוגוסט 1892 הגיעו הסוללים לפאתי ירושלים, והמסילה נחנכה ב – 26/9/1892, בין כסה לעשור של שנת תרנ"ג.
עיתון האור מתלהב ומתאר את יום חנוכת המסילה, וכך הוא כתב:
"המונים המונים בעמק רפאים. איש ואישה, נער וזקן. יהודים, ערבים, יוונים, בני אירופה ובני אסיה, ינהרו ינהרו, המונים המונים, בדרך העולה חברונה, ועגלות תרוצנה רוץ ושוב…וכל הכיכר, השוממה כמעט תמיד, הומה עתה מאדם רב, וכל הפנים ששים ושמחים. מה יום מיומיים? תקיעה! תקיעה! תקיעה!
וכדורי אש ומשאות עשן, ורעש אופן על מטילי ברזל, וקול אנחות עמוקות וקול בעבוע מים, וקול צפירה, וקול תרועת העם:
הקיטור בא! הקיטור בא!
אמנם כן בא הקיטור! ביום ראשון בשבוע זה באה מכונת הקיטור על מסילת הברזל עד עיר דוד ושלמה, וכל בני עירנו למגדול ועד קטן יצאו לקדם את פני האורח היקר הזה בשמחה ובידידות בלי גבול, כי כולם חשים שקול הצפירה של מכונת הקיטור הוא קול השופר של ההשכלה, הוא המבשר חיים חדשים: חיים של עבודה, חיים של קידמה, חיים מהירים, חזקים, ההולכים בכוח הקיטור, חיים של תעורה תמידית פן תאחר רגע אחד….וירושלים עיר הקודש, עיר דוד ושלמה, עיר הנביאים הגדולים, מחוברת לעולם ההשכלה בכוח הקיטור!"
עיתון "האור" שממנו הבאתי קטע זה הוא עיתונו של בן יהודה, וממנו אפשר ללמוד שהמילה "רכבת" טרם הומצאה, ולכן לכלי התחבורה החדש הזה בירושלים קורא העיתון "קיטור".
ומסתייג בן יהודה ואומר: "השתמשנו עד כה בהמילה "קיטור" לקיבוץ העגלות הנמשכות בכוח המכונה, יען כי לא מצאנו לזה שם אחר, אף כי ידענו שאין השם הזה עולה יפה."
יחיאל פינס, מן המשכילים שבירושלים, הציע את המילה "עגלת".
בתלמוד מופיעה המילה "חמרת " ופירושה – שיירה של חמורים.
כן מופיעה המילה "גמלת" ופירושה – שיירה של גמלים. אם כן "עגלת" היא שיירה של עגלות. הרעיון (ולא המילה) מצא חן בעיני בן יהודה, ועל משקל זה חידש את המילה "רכבת" – שיירה של מרכבות.
את המילה "קטר" עבור המכונה המושכת את המרכבות, המציא דוד ילין, ואין זה מקרה שהיא דומה למילה "קיטור".
תמונת הקטר בירושלים כאשר מסובבים אותו לצורך נסיעה לכיוון השני