יעקב מן

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"

.

אחת מהדמויות המופלאות של ה"ישוב הישן" היה ר' יעקב מן.

ר' יעקב מן היה תלמיד חכם, מלמד תינוקות וקבלן בנין.  אין ספק שאם היה שייך לעליות הציוניות, היה מוזכר שמו כאחד מחשובי הבונים העבריים בעת החדשה, אבל מכיון שהוא היה שייך לישוב הישן בו מעריצים אנשי רוח יותר מאנשי עמל, שמו כמעט ונשכח.

ר' יעקב מן היה בנו של ר' משה יהודה לייב פרידלנד, ונכדו של ר' יונה, שניהם אנשי עסקים מרוסיה שעסקו בבנין, בנית גשרים, סכרים ודרכים, אבל כל זה לא מנע מהם מלהיות בו זמנית גם תלמידי חכמים.  הוא נקרא "מן" ולא "פרידלנד" בעקבות מגיפה שהיתה באוקראינה ובה הוא היה ניצול יחיד.  בדרכם ארצה הוסיפו לו את השם "מנחם" שהפך ברבות הימים ל"מן".

בשנת 1860 עלה ר' משה לייב לארץ בעקבות אביו ואחיו שעלו עוד קודם לכן.  ר' משה לייב הקים בעיר העתיקה תחנת קמח, ויותר מאוחר, כאשר הוקמה "מאה שערים", בנה עוד תחנה באיזור זה.

ר' יעקב היה מוביל את החיטים מבעלי הבתים אל התחנה, ואת הקמח מהתחנה אל בעלי הבתים.  כאשר שאלו את אביו – ר' משה לייב, למה הוא לא לוקח לעצמו פועל, ואת העבודה עושה בנו שהוא תלמיד חכם ויכול לשבת בבית המדרש?  ענה:  "גדולה מלאכה המכבדת את בעליה."

כשבגר הפך ר' יעקב  למלמד תינוקות.  חיים המבורגר בספרו "שלשה עולמות", מזכיר בהערצה את ר' יעקב מן כמלמד בתלמוד תורה "עץ חיים" שב"חורבת ר' יהודה החסיד".  חיים המבורגר היה תלמידו, ומספר על רבו שהיה פשטן, וידע לדקדק בפירוש רש"י, ולהסיק מסקנות מכל מילה.

ועוד הוא מספר:

"בשעת לימודו קיים זרוק מרה בתלמידים, והקפיד מאד על מי שלא נתן ליבו ללימודים, וכל התלמידים פחדו ממבטו.  אך נגמר השעור פשט את צורתו הקפדנית, ולבש צורה של פנים שמחות , אהבה ורוך., ושח שיחת חולין עם התלמידים, והרי כחבר לחביריו ולא כרב לתלמידיו."

כשרונו בבניה התגלה כאילו במקרה, ומספר חיים המבורגר:

"במערת "שמעון הצדיק" הידועה בירושלים, שנחצבה מאבן שבהר, לא היה שום חלון שיכנס האור לתוכה, ובתוך המערה היה חשך אפילה ואויר מחניק כל כך, עד שנכבו הנרות שהביאו אותם המבקרים, והוצרך לחצוב חלון בעביו של כתל המערה, כדי שיכנס אויר.  המשגיח על המערה קרא לר' יעקב מן שיראה אם אפשר לחצוב חלון.  בא ומדד את עביו של הכתל ואמר, שמקבל עליו להקציע חלון בהכתל, סמוך לפתח המערה.  מכונות חשמליות לא היו אז, ור' יעקב מן הביא חוצבים ומסתתים, והיה מנצח, לפי תכנית מחושבת היטב, על המלאכה, באיזה מקום, ובאיזה אופן לחצוב.  הפועלים עסקו בזה ימים רבים עד אשר נקבו את עובי הכתל, ור' יעקב מן התפרסם מאז כידען ואדריכל מפליא לעשות, ועל דבר זה החלון במערת שמעון הצדיק, היו מזכירים אותו לשבח"

 משך הזמן עזב ר' יעקב מן את תפקידו כמלמד תינוקות, והתחיל לעבוד בבנין.  בתחילה שימש כמשגיח ומפקח על העובדים, וכשרכש לו נסיון, החל לעבוד כקבלן עצמאי.

הוא ראה בעבודתו זאת יעוד, ואפשרות ללמד את אחיו היהודים מלאכה חשובה המפרנסת את בעליה.  בתחילה פועליו היו מהעדה התימנית בלבד, אבל משך הזמן באו אליו גם פועלים מעדות אחרות.  הוא היה ידוע ביחסו החם והמסור אל עובדיו, שכן הוא שימש להם כמורה דרך לא רק בעבודה, אלא גם בכל אורח חייהם, ובבעיותיהם האישיות.  לא לשוא קראו לו "אבי כל פועלי הבנין".

ידו היתה בבנין:  משכנות ישראל, מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, כנסת ישראל, בתי ברוידא, בתי רנד, בתי ויטנברג, בית הספר "למל", בית חולים "שערי צדק ועוד….

מספר אפרים כהן רייס, מנהל ביה"ס "למל" בספרו "מזכרונות איש ירושלים", על בנין בית הספר:

"כקבלן לבנין כולו וכמנהל העבודה הפנימית, בחרתי את ר' יעקב מן…..

הוא נחשב למנוסה ולמומחה בהלכות בנין צבורי מודרני, עד כי אפשר היה למסור לידיו גם את הקבלנות על בנין בי"ס "למל".  באשמורת בקר אחד פקדה רעידת אדמה את ירושלים, ותחרידנה משנתה.  משהאיר היום והפחד עבר, מהרתי אל הבנין לראות בשלומו.  אך מי הקדימני?  כמובן ר' יעקב מן.  "ידעתי כי לא יאונה כל רע לבניני" אמר הקבלן, ולא בלי גאוה."

את בית החולים "שערי צדק", בנה גם כן ר' יעקב מן, והפך את המקום לבית ספר לבנאים יהודים.  ומספר אליהו פורוש בחוברת "שערי צדק":

"עם גמר הבנין קבע ר' יעקב מן את המזוזות בפתחי בית החולים, אבל הוא קבע אותם במאונך ולא באלכסון.  כשראה זאת דר' וואלאך, רגז וצעק על ר' יעקב מן, על שעשה כזאת, ותיכף שלח להביא את הרב ר' חיים זוננפלד, וסיפר לו את הדבר.  הרגיעו ר' חיים ואמר שאפשר לסמוך על ר' יעקב מן, ור' יעקב מן אמר בבדיחותא:  "האם כל דבר מוכרח להיות עקום?  מוטב שדבר אחד יהיה ישר."

ר' יעקב מן נפטר בשנת 1909. עתון "החבצלת" הספיד אותו במילים אלו: (גליון 41 תרס"ט)

"מי יתן והיה לאות ולמופת לכל נותני העבודה בישראל, לשקוד על תקנת הפועלים כמוהו, ולבלתי התעמר והתפאר גם בדברים שיש בהם ממש, ומכל שכן בדברי רוח ונאדות נפוחים, וידע העם וידע ישראל כי אין השקידה על תקנת ישראל מצויה אלא במי שהוא בן תורה, ירא ה', מצניע לכת ואוהב עמו בכל ליבו."