.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
הנצרות מייחסת להר ציון אירועים ומסורות חשובות בתולדותיה:
שם ערך ישו את הסעודה האחרונה, שם רחץ ישו את רגלי תלמידיו לפני אותה סעודה, שם נשפט ישו על ידי הסנהדרין בביתו של כייפא הכהן הגדול, שם ירדה הרוח על השליחים ומשם יצאו להפיץ את הנצרות בעולם, שם היתה הכנסיה הראשונה – אם הכנסיות, והקהילה הנוצרית הראשונה ושם נרדמה מרים.
אצל הנוסע מבורדו (333 לספירה), בתחילת התקופה הביזנטית, אפשר לראות את תחילת המסורות הנוצריות לגבי הר ציון וכך הוא כתב:
" בצד זה עולים על ציון ואפשר לראות את ביתו של כייפא הכהן, ועדיין עומד העמוד שכנגדו היכו את ישו בשבטים…"
בתקופה הרומית היתה בהר ציון קהילת יהודים-נוצרים (נצרנים-מינים) כנראה לצד קהילת יהודים רבניים. קהילה זו החשיבה עצמה ליהודית וקיימה מצוות, אבל האמינה בישו וקיימה את הטבילה.
אפיפניוס, אחד מאבות הכנסיה מן המאה הרביעית, בספרו על מידות ומשקלות, כתב:
"בנסיעותיו הגיע אדריאנוס לפלסטינה הנקראת גם יהודה, בשנת 47 אחרי חורבן ירושלים (117 לספירה)….ומצא את כל העיר הרוסה עד היסוד ואת היכל האלוהים שמם, פרט לכמה בתים קטנים ולכנסית אלוהים שהיתה קטנה ושנבנתה במקום שבו כוננו התלמידים לעצמם בית וועד לאחר שעלה המושיע השמימה מהר הזיתים. זו היתה בנויה ברובע ציון שנשאר לאחר חורבן העיר יחד עם כמה בתים מסביב לציון ושבעה בתי כנסת אשר רק הם נשארו בהר ציון כמלונה במקשה."
בשנת 390 לספירה (בתקופה הביזנטית) נבנתה כנסיה בהר ציון בשם "אגיה ציון" – ציון הקדושה.
על מראה ההר בשנת 530 מספר תיאודוסיוס, נזיר ואב מנזר:
"מהגולגותא לציון הקדושה – אם כל הכנסיות, המרחק מאתים צעד. את ציון ייסד האדון יחד עם השליחים שלו. זה היה ביתו של סט' מרק האונגליסט. מציון הקדושה לבית כיפא – היא כנסית סט' פטר המרחק הוא פחות או יותר 50 צעדים… "
וכתב אנטונינוס (560 – 570 לספירה)
"ואז באנו לבזיליקה של ציון הקדושה, מקום בו ישנם ניסים רבים…באותה כנסיה תמצא את העמוד שאליו הוצמד האדון כאשר היכוהו… על העמוד עצמו מונחת הקרן שממנה נלקח השמן למשיכת המלכים וכן דוד. כמו כן נמצא שם זר קוצים שעיטר את האדון והחנית שבה דקרוהו בצידו, וכן אבנים, מקצת מאלו שבהן נסקל סטפנוס הקדוש. ישנו שם גם העמוד שעליו נשמר הצלב שעליו פטרוס נצלב ברומא. ישנו שם הגביע של השליחים שלאחר תחית ישו השתמשו בו למיסות, וכן הרבה שרידים ששכחתי…. "
סטפנוס שהוזכר בציטוט היה הפרוטו מרטיר, כלומר המרטיר הראשון בנצרות שמת על קידוש אמונתו. את עצמותיו מצאו בגמלא (היא בית ג'ימאל) משם הם הובאו לכנסית אגיה ציון, ושם הונחו עד שהובאו לקבורתם הסופית במקום סקילתו של סטפנוס, כקילומטר מצפון לשער שכם (סנט אטיין).
הכנסיה הזו נהרסה ברעידת אדמה במאה השמינית.
בתחילת המאה ה – 12, בתקופה הצלבנית, שוב נבנתה כנסיה שנקראה "גבירתנו של הר ציון" והכנסיה התחילה לייצג מסורת מאוחרת של הרדמותה של מרים.
וסיפר פרטלוס (1130 לספירה):
"לא הרחק מעבר לחומות העיר כלפי דרום ישנה כנסיה שנקראת מרים הקדושה של הר ציון, במקום שבו היא, הקדושה, עזבה את גופה, וזה במקום שנקרא גליל שבו, לאחר התחיה ישו הופיע לפני תלמידיו… ולמעלה עולים במדרגות למקום בו הוא אכל עם תלמידיו והוא נתן להם את בשרו ואת דמו למען טהרם מחטאיהם, וכאן רוח הקודש ירדה על התלמידים בשבועות (פנטקוסט).
בכנסיה הצלבנית היו קפלות שהוקדשו לסעודה האחרונה, רחיצת הרגליים, והרדמות מרים.
הכנסיה הצלבנית חרבה ברובה בשנת 1219 לספירה על ידי האיובי אל מועט'ם.
רמז לקברו של דוד לפי הנצרות יש בספר "מעשה השליחים" (ב' 29 ) שם נשא פטרוס נאום אחרי ירידת רוח הקודש על השליחים שהיתה לפי המסורת בהר ציון, וכך הוא אמר:
" דָּוִד אָבִינוּ מֵת וְנִקְבַּר וּקְבוּרָתוֹ אִתָּנוּ הִיא עַד־הַיּוֹם הַזֶּה".
בשנת 1342 הגיעו הנזירים הפרנציסקאנים לירושלים והתישבו בהר ציון, שם שרדו הקפלות של הסעודה האחרונה ותרדמת מרים. את מנזרם בנו סביב קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה. הקלויסטר אותו אנו רואים כיום ליד קבר דוד הוא החצר הפנימית של מנזרם. במסגרת בנית המנזר הם שיפצו את חדר הסעודה האחרונה. החדר היום בעיקרו הוא מתקופה זו.
הפרנציסקאנים סבלו קשות בשנות ישיבתם במקום שכן היו חייבים לשאת בעונש מעשי הנוצרים בכל אתר ואתר, וגם מחוץ לארץ ישראל. תוך כדי ישיבתם הם רבו גם עם היהודים שלטשו את עיניהם לקבר דוד, ובסופו של דבר רבו גם עם המוסלמים שגם עבורם דוד נחשב כנביא חשוב (נבי דאוד). בשנת 1561 סולקו סופית מההר והמוסלמים השתלטו עליו. (הרחבה בתאריכון של "הפרנציסקאנים בירושלים")
(elians. תחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת. מתוך: פיקיוויקי ישראל.)
במאה ה – 20 נבנו שתי כנסיות חשובות והן הדור מציון ופטרוס גליקנטו. שטח גדול מההר מכוסה כיום בבתי קברות נוצריים.
להרחבה בנושא:
חדר הסעודה האחרונה
כנסית דור מציון
כנסית פטרוס גליקנטו