.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"
החסידים עלו לארץ לפני הפרושים. בראשם עמדו ר' מנחם מנדל מויטבסק ור' אברהם מקליקס תלמידי המגיד ממזריטש שעלו בשנת 1777. הם התיישבו בסופו של דבר בטבריה בגלל שתי סיבות:
1. דתית – בהיותם מקורבים לעולם הקבלה שהתפתח בצפת וטבריה.
2. מעשית – האשכנזים גורשו מירושלים החל משנת 1721. (הרחבה מאמר ה"חורבה – פרק א').
בעקבות הרעש של 1837 החלה עליה לירושלים הן מצפת והן מטבריה. בין העולים היו גם חסידים, ובעיקר חסידי ווהלין. בראש העולים החסידיים עמד המדפיס ישראל ב"ק.
ישראל ב"ק עלה לארץ בשנת 1831 והתישב בצפת, שם הקים בית דפוס. בשנת 1834 הקים משק חקלאי על הר מירון (ג'רמק). מנהל המשק היה בנו ניסן ב"ק. המקום הצליח ובשנת 1839 היו בו 15 משפחות יהודיות. שנות ה – 30 היו שנים קשות מאד ליהודי צפת והסביבה. בעשור זה עברה העיר אסונות גדולים: רעידת אדמה קשה מאד עם אלפי קרבנות (1837), שתי מרידות נגד השלטונות המצריים (הפלחים בשנת 1834 והדרוזים בשנת 1838), שגם הם גבו קרבנות בנפש וברכוש. לאחר חורבן המשק החקלאי במירון עזב ישראל ב"ק את הגליל ועבר לירושלים. בירושלים הקים בית דפוס (1841) ואף קיבל ממונטיפיורי מכונת דפוס חדשה. הוא עמד בראש העדה החסידית הווהלינית החדשה בעיר.
עיקר העליה החסידית לירושלים היתה בין השנים 1840 – 1844.
בהתחלה היו החסידים בירושלים תחת קורת גג אחת עם הכולל הווהליני שבצפת, ומשם קיבלו את חלוקתם. משנת 1845 נפרד הכולל הירושלמי מן הכולל הצפתי, ויחד עם זה התחילו כוללים חסידים אחרים בירושלים להפרד מהכולל המרכזי ולדאוג בעצמם עבור חלוקתם.
כאשר עלו האשכנזים-הפרושים לירושלים היו חייבים להאבק מאבק לא פשוט בעדה הספרדית הותיקה כדי שיוכלו לנהל את עדתם כרצונם. כאשר עלו החסידים, עברו אותה מסכת תלאות, והפעם מול האשכנזים-הפרושים.
בשנת 1856 הגיע אוגוסט פרענקל לירושלים מוינה כדי לייסד את בית הספר למל. הוא כתב ספר בשם "ירושלימה", ובו הוא מספר את תלונות החסידים מול הפקיד הוינאי ששלח את כספי החלוקה לירושלים:
"הפקיד הלזה שולח את כל מכסת הכסף הנקבץ באוסטרייך רק לעדת הפרושים העומדים תחת צל רוסיה, בתיתו מגרעת (מפלה לרעה) לכל ילידי אוסטרייך (החסידים) מהאציל גם אלימו מהברכה."
הרבה זמן לקח עד שהחסידים התחילו לשחוט באופן עצמאי (1877), וכן עד שהיתה להם חלקה משלהם בבית הקברות (1856). עד שנת 1873 הם היו כפופים לבד"צ הפרושי למרות שהיתה להם נציגות בו. בשנת 1892 עלה לארץ הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין, והוא הקים בד"צ עצמאי מסודר לחסידים.
אחרי ישראל ב"ק ניהל את העדה בנו ניסן ב"ק. שני פרויקטים מאד גדולים מיוחסים לו והם:
1. בנית בית הכנסת תפארת ישראל במרכז הרובע היהודי .
2. בנית שכונה חסידית מול שער שכם בשם "קריה נאמנה" (שכונה שלא הצליחה).
ישראל ב"ק היה גם עיתונאי שייצג את העדה החסידית נגד עיתון "הלבנון" שייצג את העדה האשכנזית-פרושית. עיתונו של ב"ק נקרא "החבצלת" ובו נלחם בעד עקרונותיו ודעותיו. הוא נלחם בממוני הכוללים וב"חלוקה", כן נלחם בעד פתיחות רבה יותר בחינוך. את מקומו בעריכת העיתון מילא לעת זיקנתו חתנו, ישראל דב פרומקין, שהמשיך בדרכו של חותנו ואף ביתר להט.
כולל ווהלין מנה בשנת 1860 כ – 1000 נפש והודות למספר חבריו והאנשים שעמדו בראשו היה הוא המוביל בעדת החסידים בירושלים.
אבל הכולל החסידי נפרד גם הוא לכוללים כאחיו הפרושי:
כולל חב"ד – נוסד בחברון בשנת 1821 ובשנת 1857 עלו חלק מחבריו לירושלים וייסדו בה את כולל חב"ד. בשנת 1880 מנה הכולל 380 נפש.
כולל חסידי אוסטרייך וגליציה – כולל עני שנפרד מהכולל הראשי בגלל חילוקי דעות כספיים, והתבסס ככולל עצמאי בשנת 1853. מספרם בשנת 1880 היה 470 נפש.
כולל קרלין – בין הכוללים האחרונים שפרשו מהכולל הראשי. נוסד בשנת 1870 ובשנת 1880 מנה 138 נפש.
כולל ז'יטומיר – נפרד מכולל ווהלין בשנת 1872, ומספר חבריו באותה שנה היו 372 נפש.
כולל בסרביה – נפרד מהכולל הראשי בשנת 1873 בערך.
כולל רומניה – כולל עני שנפרד מכולל ווהלין בשנת 1878. בשנת 1880 היה מספר חבריו 330 נפש.
(הנתונים נלקחו מספרו של בן ציון גת – "הישוב היהודי בא"י 1840 – 1881")