הר שפך הדשן

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

.

בספר ויקרא פרק ד' מביא הכתוב סדר הקרבת קרבן חטאת, ובפסוק י"ב מדובר על חלקי הקרבן שלא הקטירו אותם על המזבח, וכך נאמר:

"והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו על העצים באש על שפך הדשן ישרף."

בירמיהו ל"א ל"ט נאמר:

"וכל העמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קידרון עד פינת שער הסוסים מזרחה קודש לה' לא ינטש ולא יהרס עוד לעולם."

אומר רש"י:  "מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים יוסיפו על העיר ויכניסו כל זה לתוך חומותיה ונבואה זו עתידה לבוא."

לגבי מיקומו של שפך הדשן כותב אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" שנכתב בערך בשנת 1332:

"וכן מקובל בית הדשן לצפון ירושלים כמרוצת הסוס, והוא תל קטן נמוך הרבה, ולדעת רבנן (זבחים קו.) מקום שפך הדשן היה בצפונה של ירושלים חוץ לשלש מחנות, וכן דעת ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב."

אם כן יש מסורת לגבי מיקום שפך הדשן, כאשר מקום זה נאמר עליו שהוא טהור, נמצא קרוב  לירושלים – מצפונה, מחוץ לשלש מחנות כלומר מחוץ לחומה השלישית.

האם כאן היה הר שפך הדשן?

 פנחס גרייבסקי בחוברת ט' של "זכרון לחובבים ראשונים", מספר על אותו תל שהזכיר אותו אשתורי הפרחי כ – 600 שנה לפניו, וכך הוא כותב:

"התל הזה עמקו כ – 40 רגל, והיה נמצא עד שנות המלחמה (מלחמת העולם השניה) סמוך למגרש שמעון הצדיק.  מראהו היה דומה לאפר, במישוש היד נרגיש באפרו שמנונית משהו, כאשר נרגיש באפר הכירה.  כל צמח וכל עשב לא גדל על התל הזה.  ר' אברהם משה לונץ מעיר עליו:  "ילידי הארץ יקראו לו תל אלמסאבין, כלומר תל בתי מלאכת הסבון והבורית, והמסורה תקראהו בשם "הר שפך הדשן".  ועד היום לא באו עוד החוקרים לדעה אחת, מהם מחזיקים עם המסורת כי פה שפכו את דשן הקרבנות, ומהם יתנגדו למסורת זו וישערו כי התל הזה נצבר מאפר בתי מלאכת הבורית וכבר נשלחה דוגמא מאפר תל זה לחוקר המפורסם פרופ' לעיביג במינכן , לבחנה בהפרדה כימית , ותהי תשובתו כי נמצאים בה חלקים רבים מיסוד החי, ואין גם שמץ מיסוד הצומח, וגם מעורבים בה חלקי עצמות ושיניים."

 גרייבסקי מביא מכתב שנכתב ע"י הקונסול האנגלי "פין" בהיותו בירושלים בשנת 1857, והתפרסם בעיתון מדעי בלונדון, וכך כתוב במכתב:

"מחוץ לעיר ירושלים בצפונית מערבית לא רחוק ממקום הנקרא בשם "קברות המלכים", עומדים שני גלי או צבורי דשן ממראה תכלת ברוד, ואחד מהם גבוה כ – 40 רגל, ולפי אמונת העם היושבים שם, המה פסולת מנתר ובורית אשר נעשו שם בימי קדם.  אבל רבים מחכמי אנגליה התרים את הארץ, גזרו אומר שלא רחוק הדבר שהמה שפך הדשן מעולות וזבחים אשר העלו כוהני שוכן ציון וירושלים, בהיות עיר האלהים ומקדשו על תילם בנויים.  ולברר הענין העתיק הזה לקח החכם דר' ראטה ממינכן בהיותו שם, שני קמצים דשן, להביאם עימו אשכנזה, למען בחנם שם בבתי המצרף (מעבדות) הגדולים.  ואלה דבריו אשר כתב בשמו החכם דר' זאנדארסקי לחברת החכמים היושבים בירושלים:  "עד כה היה הדבר מוטל בספק אם שני ציבורי הדשן העומדים מחוץ לשער דמשק בירושלים הם שארית מקרבנות שהקריבו במקדש אלהי ישראל, או פסולת מנתר ובורית כדברת ההמון.  אבל עתה אחרי שנבחנו הדוגמאות מהדשן שהבאתי עימי, בבית המצרף הגדול אשר להחכם המפורסם האדון לעיביג, אין ספק עוד שהמה אך משפך הדשן ששפכו ידי הכהנים, ולא פסולת אחרת.  וגם עצמות ושן בהמות עוד נמצאים ביניהם, אבל מאיזה מין קשה לברר."

ומוסיף הקונסול פין וכותב:

"על ידי זה זכינו לדון על מקום גבול החומה הישנה, אחרי שידענו כי מקום שפך הדשן היה מחוצה לה."

 מקום החומה הישנה היא החומה השלישית, התגלה במקרה בשנות ה – 20 של המאה ה – 20 בעת חפירת יסודות לבתים ליד שכונת מוסררה.  בחפירה מדעית שנערכה במקום על ידי פרופ' ליפא סוקניק, נחשפה חומה באורך של כ – 100 מ', הלא היא החומה השלישית שנבנתה על ידי אגריפס המלך בשלהי ימי בית שני.  התילים אכן היו ממוקמים מצפון לחומה זו, אם כי עובדה זו בלבד אינה יכולה לאשר את היות התילים – תילי שפך הדשן.

אבל לבד מהענין המדעי – דתי בנושא, היתה למיקומם של התילים גם השלכה מעשית, שכן תושבי ירושלים חיפשו אסמכתאות לכך שמקום מגוריהם נמצא בשטחה של ירושלים הקדושה.  שכונות "מאה שערים" ו"בית ישראל" מצטטות בספרי התקנות שלהם את הפסוקים העוסקים בשפך הדשן ובמיקומו, ועסקני השכונות אף נכנסו לפילפולים המוכיחים שהשכונות היו באיזור ירושלים קמייתא (הראשונה).  כנראה שמיקום התילים הוא זה שעודד אותם לפתח תיאוריות אלו.

היום התילים אינם קיימים.  הפיתוח האיזורי מחק אותם, ותוצאות המעבדה הן בנות 150 שנה.