.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
"אחרי כן בא אתם ישוע אל חצר הנקרא גת שמני ויאמר אל התלמידים שבו לכם פה עד אשר אלך שמה והתפללתי׃ ויקח אתו את פטרוס ואת שני בני זבדי ויחל להעצב ולמוג׃ ויאמר להם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו עמי׃ וילך מעט האלה ויפל על פניו ויתפלל לאמר אבי אם יוכל להיות תעבר נא מעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם כרצונך׃ ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס הנה לא היה ביכלתכם לשקד עמי שעה אחת׃ שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר הוא רפה׃ ויוסף ללכת לו שנית ויתפלל לאמר אבי אם לא תוכל הכוס הזאת לעבר ממני מבלי שתותי אתה יהי כרצונך׃ ויבא וימצאם גם בפעם הזאת ישנים כי עיניהם היו כבדות׃ ויניחם ויוסף ללכת ויתפלל שלישית באמרו עוד הפעם כדבר הזה׃ ויבא אל התלמידים ויאמר אליהם נומו מעתה ונוחו הנה השעה קרובה ובן האדם נמסר לידי חטאים׃ קומו ונלכה הנה הלך וקרב המסר אותי׃ עודנו מדבר והנה בא יהודה אחד משנים העשר ועמו המון רב ברחבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים וזקני העם׃ והמסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא תפשוהו׃ ומיד נגש אל ישוע ויאמר שלום לך רבי וינשק לו׃ ויאמר אליו ישוע רעי על מה באת ויגשו וישלחו את ידיהם בישוע ויתפשו אתו."
הבשורה על-פי מתי פרק כ"ו 36-50
המאורע הזה קרה לאחר הסעודה האחרונה. כאשר ישו ירד ל"גת שמנים" הנמצאת בתחתית הר הזיתים. המאורע מאד דרמתי וגורם להזדהות עמוקה של המאמינים. אין פלא שכבר בתקופה הביזנטית נבנתה כאן כנסיה. הכנסיה נבנתה כבזיליקה עם שלשה אפסיסים. גודלה היה 25×16 מטר. כנסיה זו שהיתה צנועה נהרסה על ידי הפרסים בשנת 614 לספירה. בתקופה הצלבנית נבנתה כנסיה הרבה יותר גדולה שנקראה כנסית הגואל הקדוש. שרידים מכנסיה זו נמצאו במקום. היא נהרסה כנראה על ידי סלאח א דין. בשנת 1919 מינה הקסטוס – שומר המקומות הקדושים – ראש הפרנציסקנים בארץ, את אנטוניו ברלוצי לתכנן את הכנסיה. תוך כדי עבודות התגלו שרידים מהכנסיה הביזנטית ובהם גם רצפת פסיפס, ואז הוחלט להפסיק את העבודות ולהמשיך בחפירות ארכיאולוגיות. הבניה התחדשה בשנת 1922 והסתיימה בשנת 1924. את הכסף תרמו 16 מדינות ומכאן שמה "כנסית כל העמים" המדינות היו: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, מקסיקו, איטליה, צרפת, ספרד, אנגליה, בלגיה, קנדה, גרמניה, ארצות הברית, אירלנד, הונגריה, אוסטרליה ופולין.
גודלה של הכנסיה כגודל הכנסיה הצלבנית. היא אפלולית מאד ובאה להכניס את המבקר לחווית המאורע שהיה כאן. באפסיס רואים את סלע היגון, שעליו ישו התפלל ובכה. סביבו כעין סבכת קוצים. באפסיס רואים ציור של ישו יושב על סלע היגון. בכניסה לכנסיה מבואה מרשימה (פורטיקו) ועל דלת הכניסה עץ המסמל את עץ החיים. המבואה עצמה בנויה משלש קשתות וביניהן עמודים עם כותרות קורינטיות. מעל הקשתות ארבעה פסלים של ארבעת כותבי ספרי הבשורה: מתי, לוקס, מרקוס, ויוחנן. מעליהם גמלון ועליו מצויר ישו במרכז עם שתי קבוצות אנשים משני צידיו. קבוצה אחת היא של האנשים הפשוטים האבלים, והשניה של האנשים החשובים שלא השכילו להאמין בו. אבל ישו מקבל את כולם. במרכז על הגג רואים שני איילים לפי הפסוק:
"כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים" – תהילים מ"ב 2
בין שני האיילים ניצב צלב מעל כדור המייצג את העולם.
ליד הכנסיה כ – דונם של גן עצי זית עתיקים. בסוף המאה ה – 17 קנו הפרנציסקאנים את הגן ובשנת 1847 הקיפו אותו בחומה שהוחלפה משך השנים. הגן בא להראות ולהסביר את השם "גת שמנים". שכן עצי זית מהם עושים שמן אותו מפיקים בגת. עתיקותם של העצים עוזרת לחבר בין השם והמקום. גיל העצים לא ברור.
היוונים אורתודוכסים מציינים את המאורע הזה ב"כנסית סטפנוס של היוונים אורתודוכסים" ליד שער האריות
מערת גת שמנים (מערת הבגידה)
המערה נמצאת ליד קבר מרים. ונוצרו סביבה מסורות אחדות הקשורות לתפילתו של ישו, להסגרתו, ויש מסורת שמספרת שבמערה ישבו שאר השליחים כאשר ישו הלך להתפלל על "סלע היגון" ושלשת השליחים ליוו אותו. כבר מהמאה הרביעית הפכה המערה לקפלה וקושטה בהתאם. על רצפת המערה היה פסיפס שנהרס משך הזמן שכן בין המאות ה – 5 וה – 8 נכרו במערה 42 קברים. גם הצלבנים השתמשו במערה כקפלה וקישטו אותה. במאה ה – 14 רכשו הפרנציסקאנים את המערה ואף החלו לערוך בה טכס של עלית מרים לשמים.