סיור ברובע המוסלמי בירושלים (הרחבה)

.

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא
תחילת התישבות המוסלמים בירושלים היתה עם בוא האיסלם וכיבוש ירושלים על ידי החליף עומר במאה ה – 7. המוסלמים התישבו ליד המקום הקדוש עבורם והוא הר הבית. הרובע המוסלמי הקיף את הר הבית מכל צדדיו עד מלחמת ששת הימים שאז פונה איזור הכותל מתושביו הקודמים והפך להיות רחבת תפילה. אם ברובע היהודי והרובע הנוצרי האטרקציות התיירותיות בחלקם הגדול הם מבני דת, הרי ברובע המוסלמי הדבר שונה. המשיכה התיירותית היא לבתים מיוחדים ולשווקים הסואנים של הרובע. הבתים המיוחדים בסגנונם האדריכלי הם בתי המדרשות הממלוכיים ומבני הציבור שלהם, ואותם נכיר בסיור זה.
הממלוכים היו חיילים- עבדים שנשבו ושרתו את בעליהם המוסלמים. באמצע המאה ה – 13 התמרדו והקימו באזורנו אימפריה גדולה ששלטה בארץ ישראל 250 שנה.
סיור זה הוא במסגרת "סיורים בירושלים"

איפה נתחיל את הסיור לרובע המוסלמי?
נתחיל בשער יפו ונרד ברחוב דוד עד חאן א-סולטן.
איך מגיעים?
נרד ישר ברחוב דוד עד סופו,שם פונים ימינה ומיד שמאלה ברחוב שער השלשלת. מספר מטרים אחרי הפניה נראה משמאל כתובת "חאן א-סולטן" ניכנס שמאלה למסדרון מקורה שמוביל לחצר פתוחה. זה החאן.

תחילת הסיור – חאן א – סולטן

 

חאן א-סולטן
נבנה על ידי הסולטן הממלוכי ממוצא צ'רקסי – ברקוק בשנת 1386/7. החאן סיפק שירותי חניה לינה ושירותים לסוחרים שהתאכסנו בו. מבנה החאן דומה למבנה חאן נוסף מאותה תקופה שנמצא בירושלים. נכנסים אליו במסדרון כאשר בקומה שניה היו חדרי מגורים. המסדרון נפתח לחצר פתוחה כאשר הבהמות היו למטה ושם קיבלו אוכל. כן היו למטה מחסנים עבור הסחורות. בקומה שניה היו חדרי המגורים לאנשים עצמם.

נלך למדרסת א-תשטמוריה.

איך מגיעים?
נצא מהחאן ונפנה שמאלה ברחוב שער השלשלת. נרד בו עד שנראה מימיננו פניה לרחוב משגב לדך. מדרסת א-טשתמוריה נמצאת ברחוב השלשלת מיד לאחר הפניה מצד ימין.
מדרסת א- טשתמוריה
מבנה זה שימש כמדרסה, כלומר בית מדרש ללימודי איסלם. הוא נבנה על ידי האמיר טשתמור שביתו התחתנה עם הסולטן ברקוק. אפשר לנצל את המדרסה הזו כדי ללמוד את דרכיהם של הממלוכים. ירושלים בתור עיר נידחת שימשה כמקום הגליה לאמירים שסרחו. אמירים אלו רצו להוכיח ששינו את דרכם ואחת השיטות היתה לבנות מבני דת. יכול להיות שהזמן בו בילו בגלות איפשר להם לחזור בתשובה ואפילו לתרום דבר חשוב לעיר. כך צמחו בירושלים הרבה מדרסות. הממלוכים לא הורישו סמכויות לבניהם וכל אחד היה צריך להוכיח את כשרונותיו ולא להסתמך על הפרוטקציה של אבא. כדי להבטיח מקור הכנסה לבניהם, בנו האבות מדרסות, ומינו את בניהם כמפקחים עליהם. גם על מדרסה זו פיקח בנו של טשתמור, הוא ואביו גם קבורים בה. המדרסה הזו גם יכולה ללמד אותנו על הפריטים האדריכליים האופייניים המשובצים בכניסות למדרסות: משני צידי הכניסה יש ספסלים. הפתח בנוי מאבנים בצבעים שונים המשולבות האחת בשניה (אבלק). במרומי הפתח מעין קונכיה ומתחתיה כעין נטיפים (מוקרנס). מימין לכניסה מעין שוקת קטנה (סביל) ומימינה חלונות עם סורגי מתכת שתי וערב, כאשר בחיבורים יש גולות מתכת. גם זה אופיני. מאחורי החלונות קבריהם של תשטמור ובנו. מבנה הקבר נקרא "תורבה" ועל המבנה בדרך כלל יש כפה. הקברים נמצאים כאן עם חלונות הפונים לדרך הראשית מתוך תקוה שהמאמינים העוברים יתפללו לעילוי נשמת הקבורים. על מבנה המדרסה ישנם כתובות המנציחות ומפארות את הבונה וכן מציינות את שנת הבניה. המדרסה מבפנים בנויה כעין צלב בעל זרועת שוות, כלומר רחבה שממנה יוצאות ארבע גומחות, אחת לכל צד. המרכז מהווה מקום התכנסות והזרועות מיועדות לכיתות פרטניות יותר קטנות.

נלך לתורבת תורכאן חתון.
איך מגיעים?
נמשיך לרדת ברחוב השלשלת. בדרכנו מבנים ממלוכיים נוספים, נסו לזהות אותם. נעבור על פני הפניה לכתל המערבי מימין, נמשיך ברחוב השלשלת הלאה, נעבור תחת מעבר מקורה ומיד אחריו נראה את התורבה משמאל.
תורבת תורכאן חתון
זהו הקבר של הגברת תורכאן שנקברה כאן בשנת 1352/3. הגברת היתה בת של אמיר. שימו לב לעיטורים העדינים והיפים המפארים את הקבר. על גגו יש כיפה.[

נלך אל רחבת שער השלשלת ואל מדרסת טנקיזיה.
איך מגיעים?
ממשיכים ברחוב השלשלת עד סופו – עד שער השלשלת, שהוא שער כניסה להר הבית. לפני השער ישנה רחבה. ברחבה נראה כניסה למדרסה טנכזיה, סביל – שוקת למים והשער עצמו חריג עם קישוטים יפים ומיוחדים מהתקופה הצלבנית.
מדרסה טנקזיה
נבנתה בשנים 1328/9 על ידי האמיר טנקיז מושל סוריה, שירושלים היתה תחת חסותו. האמיר הזה בנה הרבה בירושלים. המקום שימש כמנזר עבור נזירים מוסלמים – צופים. בשלהי המאה ה – 15 התחילו להשתמש במבנה כבית משפט (מחכמה). כיום הבנין משמש כבסיס של משמר הגבול. אם נסתכל על הכניסה נראה את המוטיבים הממלוכים שהכרנו, אבל הרבה יותר גדולים מאלה של ה"טשתמוריה". בכתובת מעל הפתח נוכל לראות את סמלו של האמיר טנקיז (לוגו) – גביע. אפשר לבקש להכנס לאולם המדרסה ולפעמים גם נקבל אישור כניסה. המבנה הפנימי הוא מבנה צלב (אם נסלק בדמיוננו את קירות הגבס), כאשר במרכז יש מזרקה. לכיוון דרום נראה "מחראב" – גומחה בקיר הפונה למכה במסגדים, ומראה את כיוון התפילה. החלונות הדרומיים באולם הכניסה פונים לכותל והמראה משם יפה מאד.

הסביל – שוקת

הסולטן התורכי סולימן המפואר בנה חמישה סבילים דומים בירושלים במאה ה – 16. שלשה מהם נמצאים ליד הכניסות להר הבית, אחד על ההר עצמו ואחד על הסכר של בריכת הסולטן. שימו לב לעיטורים של הסביל, לכתובת המנציחה את הבונה ושנת הבניה, ולשוקת עצמה הבנויה מארון קבורה (סרקופג) בשימוש משני, שמאד מתאים כאן לתפקידו.

השער היפה (המפואר)
זהו שער צלבני יפה במיוחד שכן היתה מסורת שדרך שער זה נכנס ישו בדרכו מהר הבית אל העיר, ולכן עיטרו אותו. שימו לה לעמודים (גם רגילים וגם מפותלים), לכותרות ולמבנה הכללי של רחבת השער.

נלך לשוק הכותנה
איך מגיעים?
נחזור אחורה ברחוב השלשלת, נעבור במעבר מקורה ומיד אחריו נפנה לימין. בתחילת הפניה שלט המפנה לכותל. נרד במדרגות המתעקלות בזוית ישרה שמאלה ונגיע לרחוב הגיא, ונפנה בו לימין. אחרי כמה מטרים נראה עוד סביל מימין. נמשיך עד שנראה פתח רחב מימין, פתח המכניס אותנו לשוק הכותנה.

שוק הכותנה
נבנה בערך בשנת 1340 על ידי האמיר טנקיז. השוק שימש למסחר במוצרי טכסטיל ומכאן שמו. ממש לפני הכניסה מימין נראה דלת קטנה סגורה המובילה לחמאם אל-עין (חמאם המעין). זהו חמאם תורכי, אחד מחמישה חמאמים ששרתו את תושבי העיר. גם היהודים השתמשו בחמאמים בתור מקוואות, לאחר שדאגו שיעמדו בדרישות ההלכתיות הנדרשות ממקווה. בשוק הזה יש עוד חמאם אחד סגור שנקרא חמאם אל-שיפא (חמאם הבריאות).

נתקדם לתוך השוק ונראה את מראהו שנשאר אותנטי ולא ממוסחר למרות שעבר הרבה שיפוצים משך השנים. כמה מטרים לאחר הכניסה נראה שער מסורג מימין המוביל לחאן טנכיז. זהו חאן הבנוי כמו חאן אל-סולטן אותו ראינו, אבל הרבה יותר נקי ומסודר. בקומה ראשונה היתה רחבה לבהמות וחדרים לסחורות, ובקומה שניה מגורים לסוחרים.

 

על הכניסה לרחבת החאן נראה שלט עם סמלו של טנקיז – הגביע. החאן משמש כיום כמשרדיה של אוניברסיטה איסלמית.  להרחבה מאמר "שוק הכותנה"

נלך לכותל הקטן.
איך מגיעים?
נצא מהחאן, נפנה שמאלה ונחזור לרחוב הגיא. נפנה ימינה ובכניסה הבאה – רחוב שער הברזל, נפנה ימינה ונלך עד שער הברזל שהוא שער כניסה להר הבית. בדרכנו נראה עוד מבנים ממלוכים. ממש לפני שער הברזל יש פתח קטן משמאל המוביל לכותל הקטן.
הכותל הקטן
רחבת התפילה בכותל המערבי היא רק חלק מכל הכותל המערבי, והיא מהווה מקום תפילה מכיון שהיא בתוך העיר וחשופה, ואפשר היה להגיע אליה. על שאר הכותל נבנו מבנים מוסלמים הנסמכים עליו, ואי אפשר לגשת אליו ממש ולהתפלל. יש עוד מקום קטן בו הכותל חשוף וזה כאן, בכותל הקטן. האבנים אינם הרודיאניות, אלא מוסלמיות ומאוחרות יותר, אך לעומת זאת כאן אנו יותר קרובים לקודש הקודשים. שימו לב לרוחב הרחבה ונסו לדמיין שגם רחבת התפילה בכותל המערבי עד 1967 היתה ברוחב כזה.

נלך לארמון הגברת טונשוק.
איך מגיעים?
נצא מהכותל הקטן ונחזור לרחוב הגיא. נפנה ימינה עד שנראה מולנו סביל בצד הימני של הרחוב. מול הסביל נפנה ברחוב מעלות המדרשה לשמאל. נעלה ברחוב עד שנראה מבנה ענק משמאלנו. זהו ארמון הגברת טונשוק.
ארמון הגברת טונשוק
ארמון זה נבנה על ידי הגברת טונשוק בשנים 1392/3 כדי לשמש מעון לדרוישים (נזירים עניים מוסלמים). היא היתה שפחה משוחררת שהתחתנה עם אדם אמיד, כנראה הסולטן אל מאלכ מוטפר חאג'. מול הארמון בנתה קבר (תורבה) עבורה. היא נפטרה בשנת 1398 ונקברה בו. בגלל גדלו של המבנה נרקמו הרבה אגדות המספרות מי הבונה. היו שאמרו שזהו ארמונה של הלני שבנתה את כנסית הקבר, והפועלים התאכסנו כאן. היו שאמרו שזהו ארמונה של הלני מחדייב – מלכה גויה שהתגיירה בסוף ימי בית שני ובאה לגור בירושלים. היו שאמרו שזהו ארמונה של חסקי סולטנה האהובה בנשות הסולטן התורכי סולימן המפואר. אבל כאמור זה ארמונה של הגבירה טונשוק. בסוף המאה ה – 19 היתה בארמון ה"סראיה" – בית הממשל ומקום מושב המושל התורכי של ירושלים. היום משתמשים במבנה גופים שונים כמו: בית ספר, נגריה ועוד. שימו לב שלמבנה ארבעה שערי כניסה ממלוכיים שונים יפים ומיוחדים. שימו לב גם למבנה התורבה הגדול מימין, השייך גם הוא לגברת טונשוק, כשעל גגו כיפה.

נלך אל שלשת השווקים.
איך מגיעים?
נעלה ברחוב מעלות המדרשה עד סופו ונגיע לרחוב בית הבד. זהו רחוב השוק המרכזי של העיר העתיקה. (רחוב דוד היוצא מרחבת שער יפו מיועד יותר לתיירים, ואילו ברחוב בית הבד קונים בעיקר המקומיים). ברחוב בית הבד נלך שמאלה עד הכניסה לשלשת השווקים. בכניסה לשוק המרכזי מבין השלשה נראה שלט "שוק הבשמים".
שלשת השווקים
בתקופה הרומית-ביזנטית (מאה שניה עד המאה השביעית) נבנה הרחוב המרכזי של ירושלים – הקרדו. היה זה רחוב עמודים גדול ורחב. בתקופות מאוחרות יותר הקרדו החל להצטמצם אם כי התוואי שלו נשאר עד היום. בתקופה הצלבנית (מאה 12) הוקמו במקום זה שלשה רחובות שוק בתוך הרוחב של הקרדו. כיום שמותיהם ממערב למזרח: שוק הקצבים, שוק הבשמים ושוק הצורפים. נכנס בשוק המרכזי – שוק הבשמים, ונלך כ – 80 מטר ואז נראה משמאלנו את הפניה לשוק התחתון (הצורפים) . נמשיך בשוק הבשמים עוד כ – 50 מטרים (סיפרו צעדים) ואז תחתוך אותנו סמטה צרה מאד שמחברת את שלשת השווקים. זה המקום ללכת שמאלה וימינה, לראות את שלשת השווקים ולהתרשם מרחבו של הקרדו שקדם להם. שימו לב לקמרונות הצולבים שמעלינו, לפתחי האור והאוורור, וכן למבנה השוק הצלבני שקיים עד ימינו.

נצא לשער יפו
איך מגיעים?
נמשיך ברחוב הבשמים עד הפניה ימינה לרחוב דוד. נעלה ימינה עד שנצא לרחבת שער יפו.
סוף סיור "הרובע המוסלמי במסגרת "סיורים בירושלים".