סיור ברובע הנוצרי בירושלים (הרחבה)

.

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

סיור ברובע הנוצרי – מבוא

הרובע הנוצרי התחיל להתגבש בתקופה הביזנטית (בין המאה ה – 4 למאה השביעית) כאשר נבנתה כנסית הקבר ונוצרים רצו לגור ולהקים מוסדות לידה. אבל מכיון שכל העיר היתה נוצרית אי אפשר לדבר על רובע. בתקופה המוסלמית (מאה שביעית עד סוף המאה ה – 11 ) הנוצרים היו מיעוט בעיר מוסלמית ואז הם יותר דבקו באיזור הכנסיה. בסוף התקופה נבנתה חומה סביב לאיזור הנוצרי וכך נוצר הרובע הנוצרי. באופן טבעי העדות הנוצריות שאפו להקים את מוסדותיהם ואף לגור באיזור זה. בתקופה הצלבנית (מאה 12) כל העיר היתה נוצרית אבל הרובע הזה היה מיוחד כי הוא היה "רובע הפטריארך" של ירושלים ונשלט על ידו. שאר חלקי העיר היו שייכים למלך. כיום ברובע הנוצרי שוכנות רוב העדות הנוצריות, אבל יש חלקים מחוץ לרובע שהם נוצרים מובהקים כמו: הויה דולורוזה (נמצאת ברובע המוסלמי), הרובע הארמני כנסית המשיח הפרוטסטנטית ועוד.
זהו סיור ברובע הנוצרי במסגרת "סיורים בירושלים".

איפה נתחיל את הסיור לרובע הנוצרי?

נתחיל בשער יפו ונכנס אל תוך העיר העתיקה.
נלך לפטריארכיה הקתולית
איך מגיעים?
אחרי השער נפנה שמאלה לרחוב הפטריארכיה הלטינית ונלך בו עד שהוא פונה ימינה. מולנו בנין מרשים. זוהי הפטריארכיה הלטינית.

תחילת הסיור – הפטריארכיה הלטינית

הפטריארכיה הלטינית

בשנת 1054 נפרדה הנצרות הקתולית (או לטינית שזו שפת התפילה המקורית של הכנסיה הזו) מהנצרות המרכזית – האורתודוכסית. כ – 40 שנה מאוחר יותר כבשו הצלבנים את ירושלים והקימו בה פטריארכיה לטינית (הפטריארך האורתודוכסי ברח). בסוף המאה ה – 12 כבש סלאח א – דין את ירושלים, הפטריארך הלטיני ברח והפטריארך האורתודוכסי חזר. רק בשנת 1847 חודשה הפטריארכיה הלטינית בירושלים, ובשנת 1874 נבנה בנין הפטריארכיה. הבנין עצמו מרשים אם כי קשה להתרשם ממנו בין הסמטאות. בארבעת צדדיו מתנוסס גמלון הנותן לבנין מימד מפואר נוסף. מעל השער נראה את סמל הפטריארך (צלב עם שני קוים לרוחבו) ועל פרזול המתכת נראה את שנת בנית הבנין – 1874 . נכנס פנימה ונבקש במשרדים שיפתחו לנו את הכנסיה. זוהי כנסיה נאו גוטית עם סממנים גוטיים כמו: קשתות מחודדות וצרורות עמודים המתנשאים לעבר התקרה הגבוהה.

נלך למנזר סנט סלבדור הפאנציסקני
איך מגיעים?
נקיף את מבנה הפטריארכיה ונגיע לרחוב הלטינים נמשיך לרחוב פטרוס הקדוש עד שנגיע לפניה של 90 מעלות ימינה. ממש לפני הפניה נראה משמאל אכסניה של הפטריארכיה הלטינית בשם KNIGHTS PALACE" " .שם גם נראה את "צלב ירושלים" אותו נראה לאורך הדרך. הצלב בעל צלעות שוות ובין ארבעת צלעותיו ארבעה צלבים קטנים. זהו סמלה של ירושלים הצלבנית, סמל שאומץ גם על ידי הפרנציסקאנים בירושלים. נפנה ימינה ונרד ברחוב האחים שמתחלף לרחוב קזה נובה – בית חדש. במקום ההתחלפות נפנה שמאלה ברחוב סט' פרנציס. לפני שנפנה נסתכל קדימה וראה את אכסנית קזה נובה – אכסנית צליינים קתולית. פנינו שמאלה ברחוב סט' פרנציס ואחרי כמה מטרים נראה משמאלנו את הכניסה למנזר סנט סלבדור שהוא המרכז הפרנציסקאני בירושלים.

מנזר סנט סלבדור

מימין לשער נראה שלט שכותרתו: "CASTUDIA TERRA SANCTA". (משמורת ארץ הקודש). הפרנציסקאנים שהוא מסדר נזירים קתולים שייסד במאה ה – 13 פרנציסקוס מאסיזי. הם הגיעו לירושלים בשנת 1333 ובשנת 1342 קיבלו מהאפיפיור את המשימה לשמור על המקומות הקדושים בארץ ישראל וכך הוקמה הקסטודיה שבראשה עומד הקסטוס. עד המאה ה – 16 היה מרכזם בהר ציון, וכשנושלו משם עברו למקומם הנוכחי. עד יסוד הפטריארכיה הלטינית היתה הקסטודיה הנציגה הרשמית היחידה של הלטינים בארץ ישראל. כשקמה הפטריארכיה היתה מתיחות בין הקסטודיה והפטריארכיה. מעבר לתפקידם כשומרי המקומות הקדושים עבור הלטינים, עריכת טכסים בהם ואירוח צליינים, פועלים הם גם לטובת האוכלוסיה הערבית-קתולית בארץ. הם הקימו רשת בתי ספר הנקראים "טרה סנטה" ודואגים לחינוך של הילדים והבוגרים. כדאי להכנס לכנסיה שפתוחה לקהל (לא בטוח) בימי שני – שבת בין 09:00 – 11:00. הכנסיה יפה מאד ונותנת הרגשה של אירופה. שימו לב לסימני הכנסיה הלטינית (לא חייבים להיות כולם) פסלים, תאי וידוי, אגני רחיצת ידיים בכניסה ותמונות של 14 התחנות בדרך היסורים.

 

נלך לפטריארכיה היונית-אורתודוכסית
איך מגיעים?
נרד ברחוב פרנציסקוס הקדוש עד הפניה לימין לרחוב הנוצרים. נפנה ימינה. ונתקדם עד שנראה משמאלנו כעין שער סתום. היה זה שער של כנסית הקבר במאה ה – 12 שנסתם. המשקוף העליון הקשתי בנוי מכעין "כריות" סגנון שהיה נפוץ בתקופה הצלבנית.

מיד אחרי השער נפנה ימינה ברחוב הפטריארכיה היונית-אורתודוכסית ונעלה ברחוב עד שנראה כניסה גדולה מצד שמאל. הגענו לפטריארכיה היונית-אורתודוכסית. כאן צריך לבקש אישור להכנס.

הפטריארכיה היונית אורתודוכסית

אחרי שנקבל אישור להכנס (לא תמיד) נפנה לשמאל ונלך בחצרות הפטריארכיה עד שנגיע לכנסיה קטנה משמאל. זו כנסית הלנה וקוסטנטין – הכנסיה של הפטריארכיה. נכנס ונראה את המאפיינים של הכנסיה המזרחית – אין פסלים, יש איקונות ויש מחיצה המפרידה בין הקהל למזבח ולטכס אותו שומעים ולא רואים. המחיצה נקראת איקונוסטאזיס – מחיצה של איקונות. כנסיה זו אינה מרשימה ואם יסגרו אותה בפנינו זה לא אסון. על הגג נתקדם לקצהו ונוכל לראות את רחבת הכניסה לכנסית הקבר מלמעלה. שימו לב לכיפת הענק של כנסית הקבר הנמצאת ממש לידנו.
הכנסיה אורתודוכסית מאחדת בתוכה 14 כנסיות עצמאיות. הכנסיה היונית-אורתודוכסית היא אם הכנסיות בעולם. הבישוף הראשון של ירושלים היה יעקב אחי ישו ובמאה ה – חמישית הועלה בישוף ירושלים לדרגת פטריארך. הכנסיה הזו היא העתיקה בארץ והמנזר בו אנו נמצאים נקרא דיר-א-רום – חצר הרומאים. המנזר התארגן במאה ה – 13 והתרחב על כל האזור הזה בעיר העתיקה. רוב המאמינים בארץ הם ערבים אבל נושאי התפקידים החשובים הם יוונים. לפטריארכיה יש נכסים רבים בעיר העתיקה והחדשה.

נלך לכנסית הקבר
איך מגיעים?
נצא בחזרה לרחוב הפטריארכיה היונית-אורתודוכסית, נרד ימינה לרחוב הנוצרים, נפנה ימינה ונלך עד סמטת סנט הלנה ובה נפנה שמאלה. הדרך הזו מכניסה אותנו למתחם הקבר הקדוש. לפני שנכנס למתחם נראה בסמטת סנט הלנה כניסה למסגד שנקרא מסגד עומר. לכל הטועים: מסגד עומר נמצא כאן ולא על הר הבית. האגדה מספרת שכאשר כבש עומר את ירושלים בא לבקר בכנסית הקבר אבל באמצע הביקור היה צריך להתפלל. מארחו, הפטריארך סופרוניוס הציע לו להתפלל בכנסיה שכן זה מקום קדוש. עומר סרב ואמר שאם יתפלל בכנסיה, המאמינים יחריבו אותה ויבנו במקומה מסגד, ולכן עדיף שיצא אל מדרגות הכנסיה ויתפלל שם. תחזיתו התקיימה ועל המדרגות הוקם מסגד הנושא את שמו של עומר.

כנסית הקבר

את תולדות הכנסיה אפשר לראות באתר תחת הכותרת  "כנסית הקבר – תאריכים".
אנחנו נמצאים ברחבת כנסית הקבר. משמאל שלש בליטות היוצאות מהקיר. אלו שלש קפלות ברשות היונים אורתודוכסים. ביניהם דלת כניסה. אם תבואו בבוקר תוכלו להכנס ולראות אותם. נגיע לשער הכניסה לכנסיה שימו לב לעיצוב השער בסגנון הרומנסקי שהוא סיגנונה של הכנסיה. נכנס פנימה ומיד נעלה במדרגות מימין. בקצה המדרגות נראה את קפלות הגולגותא. הקפלה הימנית מוקדשת למסמור של ישו אל הצלב. הקפלה השמאלית נמצאת על מקום הצליבה עצמו שנקרא גולגותא. תראו מזבח והצליינים נכנסים תחתיו ונוגעים באבן שעליה עמד הצלב. המזבח האמצעי הוא קפלה למרים הסובלת ושם קיבלה מריה את גופת בנה לאחר שהורד מהצלב.
נרד מגבעת הגולגותא במדרגות שבצד השני (לא אלה שעלינו בהן). נגיע שוב לרחבת הכניסה ונראה אבן שטוחה שעליה לפי המסורת הנוצרית משחו בשמן את גופת ישו לפני קבורתו. על הקיר שלש תמונות פסיפס המספרות את הסיפור. בתמונה הימנית רואים את הורדתו של ישו מהצלב (שימו לב מתחת לסלע הגולגותא בתמונה עצמות וגולגולת של אדם הראשון שישו בצליבתו בא לכפר על חטאו. זוהי אחת הסיבות לשמו של הסלע, ויש אומרים שהסלע הבולט דמה לגולגולת). בתמונה המרכזית מושחים את גופו בשמן ובשמאלית הוא מוכנס אל הקבר.
נלך לשמאל ונגיעה אל הרוטונדה שהוא אולם עגול ובמרכזו האדיקולה שהוא מבנה הקבר. בדרך כלל יש תור גדול של צליינים שרוצים להכנס אל האדיקולה. מי שלא בא מתוך רגשות דתיים עמוקים יכול לוותר. מול הכניסה לאדיקולה נראה את הכנסיה ששייכת ליונים-אורתודוכסים. נמשיך להקיף לשמאל ונראה מסדרון עם יותר מדי עמודים שנקראים עמודי הבתולה. זה מקום החיבור של הכנסיה הצלבנית עם הכנסיה שקדמה לה, ואפשר לראות את העמודים משתי התקופות. (המסיביים הם הצלבניים).
נמשיך להקיף ומשמאלנו נראה שלש קפלות וביניהם מערכת מדרגות כלפי מטה. נרד ונגיע לקפלת הלנה המוקדשת לאימו של הקיסר קונסטנטינוס שבאה לירושלים במאה הרביעית כדי למצוא את המקומות הקדושים וביניהם מקום קבורתו של ישו. נמשיך לרדת כלפי מטה במדרגות נוספות ונגיע למערת מציאת הצלב. כאן מצאה הלנה את הצלב המקורי שהיווה הוכחה שאכן הגיעה למקום הנכון.
נעלה למעלה אל המסדרון ההקפי (אמבולטוריום), ונפנה שמאלה משמאלנו נראה כעין ויטרינה עם סלע בתוכה. זהו בסיס סלע הגולגותא שאת קצהו ראינו בגבעת הגולגותא שבקומה שניה. אחרי הסלע יש פניה שמאלה לקפלת אדם הראשון. משמאל נראה מזבח ואת סלע הגולגותא מאחוריו. כפי שאמרנו לפי המסורת הנוצרית אדם הראשון קבור מתחת סלע הגולגותא, וישו בצליבתו בא לכפר על חטאו הגדול. נצא מקפלת אדם הראשון ונצא מהכנסיה.

פרוט נוסף ב "סיור בכנסית הקבר" וכן גם במאמר על דרך היסורים.

נלך למתחם האתיופי
איך מגיעים?
מיד לאחר היציאה מהכנסיה פונים לשמאל ונכנסים בדלת קטנה למתחם האתיופי, ועולים דרך שתי כנסיות לגג.
המתחם האתיופי
אחת הכנסיות המזרחיות שפרשו מהזרם המרכזי בעקבות ויכוח תיאולוגי בשנת 451 בועידת כלקדון. הכנסיה הגיעה לירושלים כבר במאה הרביעית ובמשך השנים השיגו אחיזה במקומות חשובים כמו כנסית הקבר, קבר מרים ועוד. החל ממאה ה-16 איבדו האתיופים את כל המאחזים שהיו להם, ובסופו של דבר התנחלו על גג כנסית הקבר תוך מאבקים בלתי פוסקים עם הנוצרים הקופטים. היום ברשותם מנזר על הגג הבנוי כעין כפר אפריקאי, ושתי כנסיות במעבר מהגג אל רחבת הכניסה לכנסיה. לחצר על הגג קוראים "דיר א סולטן". הסולטן הוא שלמה המלך שיחד עם מלכת שבא הולידו את שושלת הקיסרים האתיופיים. לכנסיות קוראים "המלאך מיכאל" (לתחתונה) ו"ארבעת החיות" (לעליונה). בגלל סטטוס קוו עם הקופטים אי אפשר לשפץ או לבנות במתחם האתיופי והכל נראה עלוב מאד. על הגג אפשר לראות שרידי מנזר של ה"אוגוסטינים הקנונים" –מסדר נזירים שטיפל בכנסיה ובצליינים שבאו אליה בתקופה הצלבנית.

נלך לכנסית הגואל.
איך מגיעים?
נרד לרחבת כנסית הקבר, נצא ממתחם הכנסיה בשער מצד שמאל (מול המקום ממנו הגענו) לרחוב הצבעים. לאחר מספר מטרים נראה מצד ימין את רחוב המוריסטן, נעבור אותו במעט ונסתכל לימין. זו כנסית הגואל מסוף המאה ה – 19 שנבנתה על שרידי כנסיה צלבנית בשם "סנטה מריה לטינה". אנו עומדים מול השער הלא פעיל של הכנסיה הצלבנית. נחזור לאחור, נפנה שמאלה ברחוב המוריסטן ונכנס אל כנסית הגואל בפתח שמשמאלנו. הכנסיה פתוחה בימי שני – שבת בין 09:00 – 12:00 ובין 13:00 – 15:30.

כנסית הגואל

לפרוטסטנטים אין אחיזה בכנסית הקבר. יש להם אתר בשם "גן הקבר" ליד שער שכם מחוץ לעיר העתיקה. הסיבה היא שכאשר הכנסיות נאחזו בירושלים, הפרוטסטנטים עוד לא קמו. לירושלים הגיעו הפרוטסטנטים האנגלים, ובשנת 1842 הקימו בישופות משותפת עם הפרוטסטנטים הלותרנים הגרמנים. הבישוף התמנה ברוטציה. בשנת 1887 התפרקה החבילה. האנגלים הקימו את מרכזם כקילומטר מצפון לשער שכם והגרמנים הקימו את מרכזם בכנסית הגואל. חנוכת הכנסיה היתה בשנת 1898 בנוכחות הקיסר הגרמני – וילהלם השני. באותה הזדמנות שהקיסר היה בירושלים פגש את הרצל. הכנסיה עצמה בסגנון ניאו רומנסקי. בזיליקה יפה ללא פסלים או איקונות. אפשר לעלות לתצפית על העיר העתיקה ממרומי מגדל הפעמונים של הכנסיה. קחו בחשבון כ – 200 מדרגות ללא מעלית.

נצא לרחוב המוריסטן נפנה שמאלה וניכנס בשער האכסניה של הכנסיה. משני צידי השער עמודים עומדים על אריות אבן.
האכסניה בנויה סביב הקלויסטר (חצר פנימית במנזר) של הכנסיה מימי הביניים. הקלויסטר מרשים ביפיו ולפעמים עורכים בו רסיטלים. שימו לב לשרידים יפים מהתקופה הצלבנית .
נלך לשוק אבטימוס
איך מגיעים?
יוצאים ממתחם כנסית הגואל לרחוב מוריסטן, חוצים אותו ונכנסים דרך אחד משערי השוק פנימה לעבר מרכז השוק, בו נמצאת מזרקה יפה בסגנון ניאו ברוקי.
שוק אבטימוס
במקום זה ישבו האבירים ההוספיטלרים בתקופה הצלבנית. הם הקימו באזור זה בית חולים, שני מנזרים: לגברים ולנשים וכנסיה בשם סנט ג'והן, הוא יוחנן המטביל הפטרון של המסדר. המוסלמים שבאו אחריהם קראו לשטח "מוריסטן" שפירושו בית חולים. במאה ה – 19 היה כל האזור חרב. הגרמנים בנו כאן את כנסית הגואל, ובתחילת המאה ה – 19 נבנה שוק מודרני ביזמת הפטריארך היוני-אורתודוכסי, אבטימוס , ועל שמו השוק. זהו איזור מתוכנן עם מזרקה בסגנון הבארוק במרכזו. ואם תרצו יש לי עבורכם טיפ קטן. ישנה בשוק חנות בדים יפהפיה עם בדים מכל רחבי העולם המוסלמי (ולא רק). החנות שייכת לבילל אבו כלף. כדאי לחפש את החנות שמספרה 164 שכן הבדים מאד צבעוניים וכן גם בעל הבית. אפשר גם לשבת באחד מבתי הקפה בשוק ולהירגע.

נעזוב את הרובע הנוצרי ונמשיך לעבר כנסית המשיח.
איך מגיעים?
נחזור לרחוב המוריסטן נלך לסופו (דרומה) ונפנה ברחוב דוד ימינה עד לכיכר עומר בן אל-חטאב, שהיא הכיכר של שער יפו. נפנה שמאלה ומול מדרגות הכניסה של מגדל דוד (מימין), נראה כניסה עם השלט "עמנואל" (משמאל). נכנס פנימה למתחם כנסית המשיח. למעשה יצאנו מהרובע הנוצרי, ושני האתרים הנוצרים האחרונים שנראה, יהיו מחוצה לו.

כנסית המשיח

החדירה הפרוטסטנטית לירושלים במאה ה – 19 התחילה על ידי חברה מסיונרית בריטית בשם "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים". נציגיה הגיעו לירושלים והתישבו באיזור הזה. יותר מאוחר נוצרה בישופות משותפת: גרמנית-אנגלית, שמרכזה גם כן היה כאן. בתוך המתחם היו: כנסיה, בית הבישוף, בית הקונסול האנגלי, בית המסיון, בתי חינוך וסדנאות לרכישת מקצוע. את הכנסיה חנכו בשנת 1849. הכנסיה יפה בסגנון ניאו גוטי, וכאשר נכנס אליה נראה כתובות בעברית וסימנים יהודיים אחרים. המרכז האנגליקני עבר בסוף המאה ה – 19 למתחם קולג' סנט ג'ורג' שמצפון לשער שכם. המתחם הזה שייך לאנגליקנים ומשתמשים בו כנסיות שונות המקורבות לאנגליקנים. הגוף הדומיננטי כאן הוא זה של היהודים המשיחיים שיום התפילה שלהם שבת. הם חוגגים את החגים היהודיים, אבל מאמינים שהמשיח (ישו) בא.

נלך לכיוון הרובע הארמני.
איך מגיעים?
נצא ממתחם כנסית המשיח ונפנה שמאלה לרחוב הפטריארכיה הארמנית. נעבור מעבר מקורה ומיד אחריו משמאל נראה את שער הכניסה לכנסיה הארמנית. נכנס דרכו. אפשר לבקר בימים שני – שבת בין השעות 15:00 – 15:30 (רק בזמן התפילה).

כנסית סנט ג'יימס הארמנית

הארמנים הוא העם הראשון שקיבל עליו את הדת הנוצרית בראשית המאה הרביעית וכל המאמינים הם ארמנים. כבר במאה הרביעית היתה להם נוכחות בירושלים ומתקופה זו נשארו שרידים יפים של רצפות פסיפס. בתקופה הצלבנית פרחו הארמנים בירושלים שכן נשים ארמניות התחתנו עם מלכים צלבניים. למלכה הצלבנית מליסנדה היתה אם ארמנית. מלכה זו עשתה רבות עבור הארמנים, ובתקופתה (אמצע המאה ה – 12) נבנתה כנסיה זו. בכנסיה מוקדשת לשני אנשים שנקראו יעקב (ג'יימס) :אחיו של ישו שהיה הבישוף הראשון של ירושלים וקבור לדעתם תחת המזבח, ויעקב (הגדול) השליח שראשו קבור כאן בקפלה שנמצאת בקיר השמאלי של הכנסיה. (גופו קבור ב"סנטיאגו דה קומפסטלה" שבספרד). ברחבה שלפני הכניסה לכנסיה נראה על הקירות לוחות אבן מעוטרים בסגנון ארמני. אלו ה" קצ'קרים" – מתנות צליינים לצורך קישוט. הכנסיה עצמה בנויה בסגנון ביזנטי מרובע עם כיפה מרכזית על גבי עמודים. מכיון שאנו יכולים להכנס רק בתפילה נוכל גם להאזין לה כשהיא מבוצעת על ידי נזירים ופרחי כהונה. הרובע הארמני הוא למעשה מנזר ולכן אי אפשר לבקר בתוכו, אלא רק בכנסיה. בתחילת המאה ה – 20 הגיעו אליו פליטים מהשואה הארמנית כך שזהו מנזר עם מגורי אזרחים שמשולבים בו. כבר במאה ה – 18 נסגר הרובע מכל צדדיו ואפשר להכנס אליו רק דרך כניסות מבוקרות.

 

זהו סוף סיור ברובע הנוצרי במסגרת סיורים בירושלים.