.
מתוך: "סיורים בירושלים"
סיור ברחביה – מבוא
בשנת 1917 נכנסו הבריטים לירושלים, הכניסו בה סדרים חדשים, ובין השאר גרמו למשיכת יהודים שאינם שייכים לישוב הישן לירושלים. הכנסיה היונית-אורתודוכסית היתה אז בקשיים גדולים בעיקר בגלל הפסקת הצליינות מרוסיה, והאנגלים הכריחו אותם למכור נכסים כדי לשלם חובות. את אדמת רחביה קנתה הקרן הקיימת וחברת הכשרת הישוב – הזרוע המבצעת של המוסדות הלאומיים. תכנון השכונה ניתן לאדריכל ריכרד קאופמן שהביא את רעיון "עיר הגנים" שהיא שילוב של עיר וכפר, בתים עם גינות ומיעוט מבני תעשיה. קופמן תכנן את רחביה א' ויותר מאוחר נבנו גם רחביה ב', ג' ו – ד'. הבונים בתחילה היו אנשי גדוד העבודה. התושבים הראשונים היו בני המעמד הבינוני – גבוה. בשנות ה – 30 הגיעו ה"יקים" – עולי גרמניה שברחו מפני הצורר הנאצי. בשל היות השכונה במרכז העיר, המצב הפסטורלי שלה פינה את מקומו לשכונה רועשת שכבישים מרכזיים בירושלים חוצים אותה. משך הזמן נעלמו הגינות והבתים הצמיחו עליהם קומות. קשה קצת לראות את רחביה של היום ולדמיין את שכונת הגנים. בסיור זה נטייל ברחביה א' במסגרת "סיורים בירושלים".
איפה נתחיל את הסיור לשכונת רחביה?
נתחיל בבנין הסוכנות ברח' המלך ג'ורג' פינת רחוב קרן קיימת.
תחילת הסיור בבניין הסוכנות.
בנין הסוכנות היהודית בירושלים
כינון המנדט הבריטי הביא לרצון להעביר את מרכז הפעילות הציונית הארץ ישראלית מיפו לירושלים. המגרש הזה יועד על ידי קאופמן לגימנסיה ומגרש הגימנסיה יועד לסוכנות. מכיון שהסוכנות רצתה להיות במקום בולט יותר והגימנסיה במקום צנוע יותר התחלפו השניים במגרשים. במכרז על התכנון זכה יוחנן רטנר והעקרונות שהנחו היו בנין מרשים ובעל נוכחות אבל לא גבוה. הבנין נבנה בין השנים 1928 – 1936 ויש בו שלשה אגפים:
1.הנהלת ההסתדרות הציונית (הסוכנות) , 2.קרן קיימת, 3.קרן היסוד – הזרוע הכספית.
בשנת 1935 מונה דוד בן גוריון ליו"ר הנהלת הסוכנות והוא הפך אותה למשכן הממשלה של המדינה שבדרך. ב"שבת השחורה" (29/6/46) השתלט הצבא הבריטי על הבנין ותפס אותו.
ב – כ"ט בנובמבר 1947 נערכו החגיגות העיקריות, בעקבות אישור תכנית החלוקה באו"ם, בחצר הסוכנות. ב – 11/3/48 פוצצו הערבים מכונית תופת בחצר הסוכנות. הנזק העיקרי היה באגף קרן היסוד ומנהלו – לייב יפה נהרג יחד עם עוד 11 איש. הישיבה הראשונה של הכנסת ב – ט"ו בשבט תש"ט נערכה בבנין הסוכנות, ויומיים אחר כך הושבע בבנין הנשיא הראשון חיים וייצמן.
נמשיך לבית כנסת ישורון
איך מגיעים?
נלך על רחוב המלך ג'ורג' לכוון צפון עד לפינת רחוב שמואל הנגיד.
בית כנסת ישורון – רח' שמואל הנגיד 30 פינת רחוב המלך ג'ורג'
על המגרש הזה היו הצריפים והאוהלים של גדוד העבודה. היוזם של בית כנסת ישורון היה לואי לובר שביקש להקים בשנת 1920 בית כנסת אורתודוכסי מודרני, שהתפילה תיערך בו בהברה ספרדית ולא אידישאית. בית הכנסת הוקם בעידוד הרב קוק ברחוב הרב קוק. היה זה רעיון מהפכני בירושלים שכן ירושלים הדתית היתה חרדית. היה זה אך טבעי שבנינו הקבוע של בית הכנסת יהיה בשכונה המודרנית – רחביה. הנחת אבן הפינה היתה בשנת 1934 בנוכחות הרב קוק, הנציב העליון ונשיא ההסתדרות הציונית – נחום סוקולוב. במלאות שנה למדינת ישראל היתה במקום תפילה חגיגית בנוכחות ראש הממשלה דוד בן גוריון ושרים. הבנין הנוכחי אמור היה להיות ספריה ובית הכנסת יהיה במגרש שלידו. בסופו של דבר לא הוקם בית כנסת, והספריה משמשת עד היום לתפילה. על המגרש הריק הוקם שנים רבות אחר כך בית אביחי לתרבות. כדאי להכנס לאולם התפילה הגדול, ללכת אל הכסאות מול ההיכל ולראות שהם מיועדים לראשי המדינה. היום בית הכנסת ירד מגדולתו בגלל שבסמוך אליו הוקם בית הכנסת הגדול.
נלך לבית שמואל אזרחי בריסקר
איך מגיעים?
נחזור לבנין הסוכנות, נכנס לרחוב קרן קיימת ונלך בו לבית מספר 19.
בית שמואל בריסקר אזרחי – רח' קרן קיימת 19.
שמואל בריסקר עלה מרוסיה בשנת 1911. הוא היה ספר ומאפר לתיאטרון. הוא החליט להקים את ביתו ברחביה. חלק מהכספים שהיה חייב לגדוד העבודה שבנו את הבית שילם על ידי תספורת. וכשנגמר הבנין והוא נשאר חייב להם כסף, המשיך לספר אותם עד שכיסה את כל החוב. על הבית שלט קטן חצוב באבן – "בית אזרחי – בריסקר תרפ"ד" (1924). בשנת 1931 בנה קומה שניה להשכרה. בשנות ה – 30 צמח הבית בעוד קומה, ובקומת קרקע נפתחו חנויות. בשנות ה – 80 נוספה עוד קומה אחורית. זהו למעשה סיפורם של הבתים ברחביה.
משם נלך גימנסיה שנמצאת מול בית בריסקר
הגימנסיה העברית – רח' קרן קיימת 14
הגימנסיה נוסדה בשנת 1908 בשכונת זכרון משה ושאפה להיות בית ספר לאומי מודרני. עד להקמתה לא היה בית ספר תיכון בירושלים, ומי שרצה לתת לילדיו חינוך תיכוני בירושלים, חייב היה לשלוח אותם להתחנך במנזרים. בשנת 1927 עברה הגימנסיה לרחביה – שכונת ההשכלה. הבנין עצמו נבנה שלב אחרי שלב לאורך שנים. הבנין נמצא בראש ציר הירק העובר במרכז השכונה. רוב תלמידיה באו מתוך השכונה, ובבוקר המה גן הכוזרי ממאות התלמידים שעלו בו.
נמשיך את דרכנו ונרד בגן הכוזרי שמול הגימנסיה.
גן הכוזרי
זהו ציר הירק הראשי שתיכנן ריכרד קאופמן במרכז השכונה. בעקבות הפיכת בית ולרו, שמשיק לגן, לחלק מבית הנשיא יצחק בן צבי, הפך הגן ליד בית זה לשביל צר שמתרחב אחרי בית הנשיא.
נלך לבית משפחת אלישר
איך מגיעים?
הולכים לאורך תחילת גן הכוזרי עד שחוצה אותנו רחוב אלחריזי. נפנה בו שמאלה והבית הראשון משמאלנו הוא בית אלישר.
בית משפחת אלישר – רחוב אלחריזי 24.
מנשה לבית אלישר התחתן עם רחל לבית קוקיא. שניהם באו ממשפחות ספרדיות מיוחסות בירושלים. אל הבית נכנסו אחרי חתונתם בשנת 1930. בתחילה היה הבית בן קומה אחת ואחר כך התווספה קומה נוספת. מנשה היה יבואן סיגריות, אבל גם עסק בפעילות ציבורית כמו חבר ועד השכונה. אשתו היתה אשת חברה, ארחה והתארחה. אחותה התחתנה עם איש העסקים ניסים ולרו וגרה ממול.
משם נלך לבית דב יוסף בבית הסמוך.
בית דב יוסף – רח' אלחריזי 22
דב יוסף עלה מקנדה אחרי שלמד שם משפטים. בארץ היה לעורך דין מצליח. בשנת 1936 התמנה ליועץ המשפטי של הסוכנות. בתחילת שנות ה – 30 בנה את ביתו ברחביה בסגנון ים תיכוני. ביתו היה למרכז חברתי שבמרכזו עמדה אשתו גולדי. בשבת השחורה (29/6/46) נערך חיפוש בביתו והוא עצמו נעצר בנתניה. במלחמת השחרור היה אחראי על ההספקה בירושלים, ואחר כך היה למושלה הצבאי של העיר. בתקופת הצנע אחרי קום המדינה היה דב יוסף שר ההספקה. יותר מאוחר כיהן כשר: התחבורה, המסחר והתעשיה, הבריאות והמשפטים. בשנת 1980 נמכר הבית.
נלך לבית נשיא המדינה יצחק בן צבי.
איך מגיעים?
נחזור אחורה לגן הכוזרי ונפנה בו שמאלה. משמאלנו נראה את חומת בית הנשיא ונלך לאורכה עד שער הכניסה ל"יד בן צבי" הנמצא שם היום. נכנס דרך השער, נעלה בתוך החצר ונקיף לימין את הבית שמימיננו ונגיע לגינה במרכז המתחם כאשר לפנינו צריף.
בית יצחק בן צבי
יצחק בן צבי ממיסדי "פועלי ציון" מעורכי עיתון "האחדות", חייל בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, ממיסדי הגימנסיה, מפעילי "ההגנה", איש מפא"י, הנשיא השני של מדינת ישראל , חוקר קהילות ועדות. אשתו רחל ינאית היתה פעילה בהגנה, ניהלה את משק הפועלות והקימה את כפר הנוער בעין כרם. בהיותו חייל משוחרר מן הצבא הבריטי קיבל שני צריפים מעודפי הצבא ובנה בהם את ביתו על מגרש זה. ב – 9/12/52 נבחר כנשיא אבל סרב לעזוב את ביתו ואת רחביה למרות שהוצע לו לעבור לבית שוקן המפואר שבטלביה. בסופו של דבר נקנה בית ולרו (מימין) ושימש כלשכת הנשיא, נקנו 2 צריפים שבדיים שחוברו ושימשו לקבלות פנים. צריפים אלו אנו רואים מולנו. הנשיא עצמו גר בבית משמאל בקומת קרקע. הצריף בו גר הנשיא הועבר לקיבוץ בית קשת בגליל התחתון שישמש מרכז נוער להנצחת בנו של הנשיא – עלי, שנהרג במלחמת השחרור. גם הנשיא שאחריו – זלמן שז"ר גר כאן עד שעבר למשכן נשיאי ישראל שנבנה בשכונת טלביה.
מכאן נלך ל"מעונות עובדים א'".
איך מגיעים?
נרד בגן הכוזרי עד הרחוב הראשון שחוצה אותנו – רחוב אברבנאל, ונפנה בו ימינה. נחצה את רחוב אבן עזרא ונמשיך הלאה. נחצה את רחוב אוסישקין. שימו לב בצומת אוסישקין מימין משני צידי הצומת שני בתים גדולים בסגנון בין לאומי (באוהאוס). זוהי הזדמנות לבחון היטב את הבתים ולהכיר את המאפיינים של הסגנון הזה. הרבה בתים מהסגנון הבין לאומי נמצאים ברחביה. נסו לזהות אותם. נמשיך הלאה ברחוב אברבנאל עד רחוב אבן שפרוט, נעבור את הכביש ונרד קצת שמאלה ונגיע לשער קטן המוביל לגינה. הגענו למעונות עובדים א'.
מעונות עובדים א'
נרד במדרגות ונמצא עצמנו באזור שנראה כמו קיבוץ. בתי שתי קומות פשוטים סביב לגינה פסטורלית המנותקת מן הרעש שבחוץ. בשנת 1933 היתה התארגנות של חברי הסתדרות להקמת שכונה המושתתת על יסודות סוציאליסטיים קואופרטיביים. הדירות זהות בנות ארבעה חדרים. אין חדר מדרגות משותף, ולכל דירה כניסה עצמאית. היתה שאיפה להקמת מפעלים משותפים אבל המשותף הוא רק הגינה. ברחוב עזה פינת רחוב ארלוזורוב נמצאים מעונות עובדים ב'.
נלך לבית מנחם אוסישקין.
איך מגיעים?
נצא בחזרה לרחוב אבן שפרוט ונפנה ימינה, עד רחוב רמב"ן ובו נלך שמאלה עד צומת הרחובות רמב"ן – אוסישקין. הגענו לבית אוסישקין.
בית מנחם אוסישקין – רח' אוסישקין 7
מנחם אוסישקין היה אחד המנהיגים הבולטים של התנועה הציונית. הוא היה אחד מראשי ועד הצירים שפעלו בירושלים לאחר בוא האנגלים כדי לארגן את הישוב, וליצור קשר עם האנגלים כדי לקדם תכניות מעשיות לצורך ביצוע הצהרת בלפור. משנת 1923 עמד בראש "הקרן הקימת". משנת 1922 התגורר בבית מחניים ברחוב שבטי ישראל (סנט פול). בשנת 1927 היתה רעידת אדמה בירושלים והנציב העליון קיבל את בית מחניים, כיון שמגוריו ב"אוגוסטה ויקטוריה" נפגעו. מנחם אוסישקין בנה את ביתו בסגנון הבין לאומי ברחביה, וקרא לו בית מחניים על שם הבית ממנו נושל. שם הבית "מחניים" נמצא בכניסה לחדר המדרגות של הבנין. בנו וביתו גרו בקומה ראשונה והוא בשניה. הרחוב בו נמצא הבית הוא רחוב אוסישקין לפי דרישתו התקיפה של השוכן בבית הזה. השם המקורי של הרחוב היה רחוב ר' יהודה הלוי.
נחצה את רחוב אוסישקין ונגיע ל –
בית ארתור וחנה רופין – רח' רמב"ן 30.
ארתור רופין היה האישיות הבחירה שעמדה בראש מפעלי ההתישבות. הוא היה מנהל מחלקת ההתישבות של ההנהלה הציונית ואף כיהן כיו"ר הנהלת הסוכנות. את ביתו בחר לבנות ברחביה. בתחילה נבנתה קומה אחת ובשנת 1931 נבנתה קומה שניה להשכרה. בסוף שנות ה – 80 נבנו עוד ארבע קומות. בתקופת רופין היתה גינה יפה סביב הבית. השריד לתקופה זו היא בקתת הגנן שנראית כמו פגודה קטנה. אם נלך בהמשך רחוב רמב"ן לצידו המזרחי של הבנין ונכנס לרחבת חניה קטנה נוכל לראות מעלינו את ביתנו של הגנן. רופין עצמו נפטר בשנת 1943 בעודו עובד בגינתו.
נמשיך ברחוב רמב"ן לביתו של גד פרומקין.
בית גד פרומקין – רח' רמב"ן 26 פינת רח' אבן עזרא
בנו של ישראל דב פרומקין בעל עיתון "החבצלת". גד פרומקין היה היהודי היחיד שכיהן כשופט בית המשפט העליון הבריטי בתקופת המנדט. הבית מעניין וחריג ברחביה. נראה בו שילוב של הסגנון הבין לאומי עם מוטיבים מזרחיים. מעל הכניסה נראה שלט ועליו כתוב "חבצלת" – עיתונו של אבי בעל הבית. בשנות ה – 60 נקנה הבית על ידי ישיבת "נצח ישראל" שהרחיבה את המבנה תוך שמירה על הסגנון המקורי.
נמשיך ברחוב רמב"ן לגן אליעזר ילין
גן אליעזר ילין – רחוב רמב"ן
זהו סופו של ציר הירק אותו ראינו בתחילת הסיור. הגן יועד עבור ילדי השכונה, אבל מכיון שלא היו ילדים, שכר מועדון הטניס את המקום והקים בו מגרש טניס. גם כשהיו ילדים סרבו השחקנים לעזוב את המגרש. ליד המגרש חנות פרחים שהוקמה בשנות ה – 30. השכרת המגרש וחנות הפרחים הכניסו לועד סכומים שקשה היה לו לוותר עליהם. רק בשנות ה – 50 חזר הגן לידי ילדי השכונה. בצד המערבי של הגן יש קיוסק קטן ועליו פסל ג'ירפה אותו יצר הבעלים של הקיוסק. למרות שהגן נקרא על שמו של אליעזר ילין, ילדי השכונה קוראים לו גן הג'ירפה.
נלך לבית בונם.
איך מגיעים?
נעבור את רחוב רמב"ן לצידו השני ונתקדם עד פינת הרחובות רמב"ן וארלוזורוב.
בית בונם – רח' רמב"ן 21 פינת רח' ארלוזורוב
זהו בית יפה בסגנון הבין לאומי. הבית תוכנן על ידי האדריכל ליאופולד קרקאור עבור דר' פאול בונם שנכנס אליו בשנת 1935. הבית נראה כמו אוסף קוביות המונחות בסדר מסוים ביחד. על המרפסות מעקה עץ שהוא וריאציה לסבכת ה"מושרביה" בבית הערבי. תפקיד ה"מושרביה" בבית הערבי הוא לאפשר כניסת אויר אבל למנוע הצצה אל הנמצאים מאחורי הסבכה. מעל המרפסות גגון בטון שגם הוא אופיני לסגנון הבניה הבין לאומי. הבית נרכש על ידי בנק לאומי בשנות ה – 50 והתווספו לו תוספות מאוחרות. בשנים האחרונות הורדו התוספות והבית חזר למראהו המקורי. אם תכנסו בעד הדלת תראו שאתם נמצאים במין פטיו חיצוני שבמקור לא היה מקורה ובו ישבו לנוח בלי להיות חשופים לרחוב. היום לפטיו יש גג שקוף והוא משמש ככניסה לבנק. תערוכה קטנה על הקיר מספרת את קורות הבית והאנשים הקשורים בו.
נלך לבית חיים סלומון.
איך מגיעים?
נעבור לצד השני של רחוב רמב"ן ונפנה לימין לעבר בית מספר 16.
בית חיים סלומון – רח' רמב"ן 16
הבית נבנה עבור זוג צעיר לפני חתונתם. החתונה בוטלה ואת הבית קנה חיים סלומון בנו של יואל משה סלומון, ממיסדי "פתח תקוה". חיים סלומון עסק במסחר בתרופות בחברה שממנה צמחה חברת "טבע". בעל הבית עסק גם בפעילות ציבורית: היה חבר בועד הלאומי, חבר בועד קהילת ירושלים, חבר מועצת העיריה ואף התחרה על מישרת ראש העיר. בתקופת המנדט החרימו הבריטים את הבית במסגרת הפיכת האזור לאזור ביטחון. הבית שימש אז כקנטינה. לאחר מלחמת השחרור חזר הבית לידי משפחת סלומון והוא נשאר בצורתו המקורית עד היום.
נלך לבית ילין שהוא הבית הסמוך.
בית אליעזר ותלמה ילין – רח' רמב"ן 14
זהו הבית הראשון ברחביה שהושלם בשנת 1924. הבית תוכנן ונבנה על ידי האדריכל אליעזר ילין שבין השאר תכנן עם שותפו – הקר, את רחביה ב' ובתים רבים בשכונה. אישתו היתה תלמה ילין – צ'לנית בין לאומית מפורסמת. היא היתה ממקימי הקונסרבטוריון בירושלים, נגנה בקונצרטים ואף הפיקה אותם. חלומה היה להקים בית ספר לאומנות לילדים מוכשרים. משאלתה מולאה שנתיים לאחר מותה ובית הספר הוקם בגבעתיים ונקרא על שמה. הבית עצמו נשאר כשהיה.
משם נלך לטחנת הרוח ברחביה.
איך מגיעים?
ממשיכים ברחוב רמב"ן עד שנראה את הטחנה משמאלנו.
טחנת הרוח – רח' רמב"ן 8
הטחנה נבנתה בסביבות שנת 1875 על ידי הכנסיה היונית-אורתודוכסית במסגרת השירותים שנתנה הכנסיה לאנשיה. כנראה שהיא פעלה לא רק על אנרגית הרוח ולכן שרדה. בשנות ה – 30 הגיע לארץ האדריכל אריך מנדלסון לפי בקשתו של זלמן שוקן. מטרת בואו היתה לבנות עבור שוקן בית וספריה. הוא בנה עוד בתים חשובים בארץ ונשאר בירושלים. הוא החליט לקנות את התחנה ולהפוך אותה למשרד ולבית מגורים עבורו. בשנות ה – 40 בגלל משבר בבניה בארץ עזב מנדלסון לארה"ב והבית עבר לידי פרופ' יוסף לכמן – מנהל מחלקה בבית חולים הדסה. בשנות ה – 70 עמדה הטחנה בפני הריסה, אבל ברגע האחרון ניצלה בזכות זעקה ציבורית, והיום יש בה מרכז מסחרי קטן. בכניסה למרכז יש תערוכה קטנה ובה תמונות ומסמכים מתולדות המקום.
זהו סוף סיורנו בשכונת רחביה במסגרת "סיורים בירושלים".