.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ארועים בירושלים"
כוכב שביט הוא גוף שמיימי קטן שנע מסביב לשמש במסלול אליפטי ובהתקרבו אליה יוצר זנב ארוך ובהיר. כוכב שביט האלי הוא שביט מחזורי שזמן ההקפה שלו סביב לשמש עומד על 75.3 שנים. השביט נקרא על שמו של אדמונד האלי שזיהה אותו וחזה בדיוק את שנת הופעתו הבאה.
בעת החדשה הופיע ההאלי בשנים 1835, 1910 ו – 1984. ב – 19 למאי שנת 1910 הופיע ההאלי וגם צולם פעם ראשונה. בירושלים הופעתו הצפויה עוררה פחד כבד. עיתון "האור" תאר את הופעת ההאלי החל מכמה ימים לפני בואו ועד לאחר הופעתו. העיתון תאר את אנשי העיר ודאגתם.
וכתב עיתון "האור" – ז' אייר 1910:
"זאת היא האמינו נא השאלה המעסיקה כיום את כל תושביו של כדור ארצנו. הכל מדברים בימים האלה באפשרות החורבן האיום עם הופעת כוכב השביט האלי. גם בארץ ישראל תקף הפחד את הרבה מתושביה. אשה אחת ב"מאה שערים" התעלפה כשהודיעוה כי כוכב האלי החל להתראות במזרח שמינו. ביפו פרצה אשה בבכיות מרות. כל האנשים מחכים בחיל ורעדה ליום ה – 19 לחודש מאי, וכמובן רבו מאד היועצים. ישנם חושבים כי טוב היה להסתגר במרתפים עד שזנבו של הכוכב יעבור מהארץ. אחרים מיללים על אשר אין די מכונות אויריות כדי לעוף גבוה גבוה. אבות רבים משתמשים בכוכב השביט כדי להשתיק את ילדיהם ולהכריחם לשמוע בקולם. והשיחה הכללית בכל העיר ירושלים היא – מה יהיה ביום רביעי?
מה יהיה? מאומה לא יהיה. זאת היא האמת היותר אמיתית. מאומה לא יהיה. מפני שטעו בחשבונות קטנים. מפני שלו היה יכול להיות דבר מה, כבר היינו מרגישים את הסימנים הראשונים לפני שבועות אחדים. והיות שעד היום, שלשה ימים לפני הפגישה לא קרה לנו דבר, הרי לא יקרה דבר גם ביום הפגישה עצמו."
למחרת ח' באייר כתב שוב "האור":
"סערת רוחות בקרב העם גדולה מאד מפחד יום רביעי, יום החורבן, כל אלה שקמו בשעה 03:00 וראו את כוכבו של האלי מאמינים כעת באמונה כי קץ העולם הגיע. ובאמת, הכוכב כל כך גדול ומזהיר ואיום בראשו, ומפחיד מאד גם בזנבו הארוך והרחב.
הרבה עדות מכינות תפילות ליום הפגישה. מאות אנשים גומרים חשבונותיהם עם הסביבה. האמונה הכללית היא שבליל יום רביעי תחל המהפכה, ושביום רביעי בבוקר לא יהיה יותר עם בירושלים ובעולם. ובכל זאת יש רבים מאד המכינים את עצמם לבלות את כל יום רביעי בשתיה ובנגינות, כי הלא טוב לגמור את החיים בעליזות מאשר לרעוד לילה שלם עד מות."
ביום ט' באייר, למחרת הופעת הכוכב, כתב "האור":
"ספרו לנו שאמש, ביחוד לפני אשמורת הבוקר, היה לילה של שמחה והוללות בירושלים. בכל הרחובות טיילו אנשים עד לאור הבוקר בשירים ובשמחה. כמעט כל תושבי העיר נשארו ערים בבתיהם או השכימו לקום אחרי חצות הלילה כדי לראות את הכוכב המפורסם. היה קור גדול וחד, אך פני השמיים היו נפלאים. כל הכוכבים הזהירו בזוהר מיוחד, והזנב כמו חצה את השמיים לשניים, ממערב למזרח.
בשעה 04:00 התרומם הכוכב וראשו התגלה בכל ההדר האפשרי. פניו היו כמעט אדומים ואורתו הבהבה מאד. זנבו נעשה יותר כהה כשבמזרח התחיל להבקיע השחר.
וכשיצאה השמש, צפצפו הצפרים צפצופיהם היותר עליזים והיותר חיים. כי אין איש חושב למות ולהתפזר באין סוף העולם."
את הארוע סיכם "האור" ב – י"א אייר, יומיים אחריו:
"ביום רביעי ובכל ליל חמישי היה העם מלא התרגשות לקראת החורבן. לא די היה לו שליל רביעי עבר עליו בשלום, ושכל רעה לא אונתה לו. ברובו האמין העם כי אם לא נחרב העולם ביום רביעי, הרי בודאי הוחלט חורבנו ליום חמישי. בעדת התימנים ובעדת החלבים והפרסים התפללו תפילות רבות כנגד החורבן, וגם בעדות אחרות עשו כדבר הזה.
והנה עבר ליל חמישי, ומאומה לא קרה. בשמים טיילה לבנה נחמדה, האויר היה מתוק ורך, והכוכבים ספרו את ספוריהם העתיקים.
ובכן זהו ספור הופעת כוכב שביט האלי ב – 19 למאי 1910.
בשנת 1984 הופיע שוב הכוכב הזה, והפעם עצמתו המיסטית היתה הרבה יותר גדולה, שכן עזר לה ג'ורג' אורוול בתחזיתו האפוקליפטית של "1984", וגם היהודים עזרו עם השנה העברית שנקראה תשמ"ד, ולמרות כל זאת העולם עומד כתיקונו מימים ימימה.