.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
.
שערי העיר העתיקה בירושלים נבנו כאמור בצורה זויתית וכל זאת לצרכי הגנה. מי שעובר דרך שערים אלה כיום מבחין שהצורה המקורית השתמרה בשלשה שערים בלבד: שער יפו, שער ציון ושער שכם, בו הזוית כפולה. בשערים האחרים נעשו שינויים משך השנים:
בשער האריות השתמרה הזוית של בית השער, אבל זוית זו נפרצה במרכזה, כלומר מי שמגיע לירושלים ונכנס בשער זה, יש בבית השער שתי יציאות, אחת פונה לכיוון העיר מול הכניסה, והשניה פונה דרומה לכיוון הר הבית.
שער הורדוס (המכונה גם שער הפרחים) ושער האשפות היו למעשה פישפשים קטנים עם כניסות ויציאות זויתיות.
בשער האשפות המגדלים שיצרו את זוית הכניסה הוסרו עוד בתקופה העותומנית, ונשאר פישפש שהורחב על ידי הירדנים, כדי לאפשר כניסת מכוניות.
בשער הורדוס בית השער המקורי נשאר כבימי בניתו, אבל הזוית נפרצה כך שהיום אפשר להכנס ולצאת דרכו בצורה ישרה בדומה לשער האריות.
השער החדש נבנה במאה ה – 19, אז לא חשבו שיש יתרון לשער זויתי, ולכן השער הוא ישר ופשוט.
אני ממליץ לכם ללמוד עוד בסיור עצמאי על הסודות של החומה? לחצו כאן: סיור וירטואלי סביב החומה
שער שכדאי להרחיב עליו את הדיבור הוא שער הרחמים. בית השער שנמצא בצד הפונה אל תוך הר הבית, הוא בית שער מפואר, מקושט ועומד על תילו מזמן בניתו לפני למעלה מ – 1200 שנה.
לגבי תקופת הבניה קיימים חילוקי דעות האם הוא נבנה בתקופה המוסלמית – אומאית או בשלהי התקופה הביזנטית שקדמה לה.
בתחילת התקופה העותומנית הוא נאטם.
האגדה מספרת שהשער נאטם , וכן נבנה בית קברות בחזיתו, שכן משיחם של היהודים אמור להכנס לירושלים דרך שער זה, וטומאת המתים תמנע זאת ממנו. אבל הסיבה האמיתית לאטימה היא הרבה פחות פרוזאית. שער זה פונה אל מחוץ לעיר העתיקה , למקום שאין בו ישוב, ולכן גם מסיבה מעשית וגם מסיבה בטחונית עדיף ששער זה יהיה סגור. גם בכתל הדרומי של הר הבית קיימים שערים אטומים, שכן גם הם פונים אל מחוץ לעיר. בכל אופן מי שמגיע אל העיר ממזרח, יכול להכנס דרך שער האריות הסמוך.
סיבה נוספת לאטימתו של שער הרחמים היא סיבה דתית:
מבחינת כבודו של המקום, עדיף שהבא אליו לא יבוא ישר מן הדרך, אלא, יסור העירה, יכין עצמו, ורק אחר כך יכנס אל ההר, אליו יוכל להכנס דרך עשרה שערים הפונים אל העיר.
בתקופה הצלבנית דלתות שער הרחמים היו עשויות עץ, והיו נעולות דרך קבע. הם נפתחו רק פעמיים בשנה לצורך טכסים דתיים נוצריים.
ישנם עוד שני שערים הקיימים היום:
שער הבורסקאים – שער צלבני הנמצא מטרים ספורים ממערב לשער האשפות, והוא נפרץ על ידי מנהל העתיקות הישראלי.
שער החפירות שמחבר בין שני איזורי החפירות בכתל הדרומי. חפירות הכתל הדרומי נמצאות, חצים בתוך העיר וחצים מחוצה לה. החומה מפרידה ביניהן. למען הנוחיות פרצו החופרים את השער הזה, בדיוק במקום בו היה שער כניסה לארמון מוסלמי אומאי קדום.
איזור קבר דוד בהר ציון לא נכלל בהר ציון, למרות היותו חשוב ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. כאשר נכנסים בשער יפו ומפנים את המבט שמאלה, מבחינים בשני קברים מוסלמים. האגדה מספרת שאלו קבריהם של מהנדסי העיר, שנענשו בגלל שלא הכלילו את הר ציון בתוך החומה, ולכן נתלו בשער יפו ונקברו לידו. כרגיל הסיבות האמיתיות הן אחרות, לאכזבתם של חובבי האגדות :
באיזור קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה גרו נזירים פרנציסקניים. נזירים אלו נתבקשו לתרום את חלקם לביצור האיזור בו הם גרים, ומשלא יכלו לעמוד בכך, הושארו מחוץ לחומה, שעברה על תוואי ועל שרידים משלהי התקופה המוסלמית הקדומה.
סיבה נוספת קשורה בנסיונם של בוני החומה להאיץ כמה שניתן את המלאכה ולסיימה במהירות. התוואי שנבחר קצר יותר וכנראה היה גם נוח יותר.
הצורך לסיים את העבודה במהירות ניכר גם בזה שבנית החומה לא הושלמה, או יותר נכון לומר שה"פיניש" שלה לא הושלם:
אפשר לראות זאת בהכנת מקום לכתובות שלא נכתבו, או בבנית מגדלים שנבנו כלפי חוץ, אבל בניתם כלפי פנים לא הושלמה. הדבר אינו ניכר כאשר מסתכלים על החומה מבחוץ, אבל אם מסתכלים על החומה מתוך העיר, וביחוד על החומה הדרומית, אפשר לראות חרכי ירי שאי אפשר לגשת אליהם, ואם המגדלים היה נבנים בשלימותם, היו יכולים להגיע אליהם מתוך המגדלים.
הסיבה לאי השלמתה של החומה נעוצה במצב הפוליטי הכללי של האימפריה העותומנית בזמן בנית החומה. האיום במסע צלב ירד מעל הפרק, והתורכים לא חששו יותר מפלישה ספרדית בכוון ארץ ישראל וירושלים. תוואי החומה כלפי חוץ הסתיים, והספיק לצורך בטחון פנים, והסולטאן שהיה זקוק לכספים למטרות אחרות שהיו חשובות לו, החליט לוותר על סיום הפרטים הקטנים שלא הושלמו.
אין ספק שאחד מתפקידיה החשובים של החומה – לפאר את העיר ירושלים ואת הסולטאן, הושג ובשלמות.