.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
.
בראש עסקי הבנקאות של משפחת המבורגר עמד נטע – הירש המבורגר, בנו של ר' משה נאועמעסטא שעלה לירושלים מהונגריה. אותו ואת עסקיו מתאר השופט גד פרומקין בספרו "דרך שופט בירושלים:
"ר' נטע – הירש המבורגר, תלמיד חכם, פיקח ונבון, שעסק בכל שלש אומנויותיו במסירות וחריצות רבה. על שתי אומנויות היתה פרנסתו, ובשלישית עסק לשם מצוה. בראש ובראשונה היה נטע – הירש שולחני, חלפן ובנקאי בזעיר אנפין. שולחן החליפין שלו היה חציו בחנות וחציו מחוץ לחנות, ולא היה אלא כעין תיבה מכוסה מלמעלה רשת חוטי ברזל, שדרכה אפשר היה להסתכל במה שנמצא בתוך השולחן: מטבעות למיניהן, מטבעות הארץ ומטבעות חוץ, מטבעות זהב, כסף ונחושת סדורות יפה יפה זו על גבי זו, כל מין בפני עצמו. בתוך החנות היה ארון ברזל בו נעולים כל הכספים לשעות הלילה.
אומנותו השניה היה דאר פרטי. בימים ההם עוד לא היה בית דאר רוסי בירושלים, והיו המכתבים והכספים שבאים מרוסיה נמסרים על ידי רב החובל של האניה הרוסית לסוכן החברה שלהם שביפו, וזה מוסרם לאחיו של ר' נטע – הירש, ר' מאיר המבורגר….את הדאר בשביל ירושלים היה מעביר לאחיו בעיר זו.
אבל אם על אלה שני העסקים – השולחנות והדאר, היתה פרנסתו, חביבה מהם היתה עליו אומנותו השלישית שעסק בה לשם מצוה, והיא המיהול. ר' נטע – הירש כאחיו ר' פנחס וכאחיו ר' מאיר ביפו, היו מוהלים מומחים, וכשבאת בשעות הבקר לחנותו של ר' נטע – הירש ולא מצאתו, ידעת שברית מילה היום. זו היתה סיבה מספקת לסגור את החנות, כלומר להכניס את ארגז החלפנות פנימה, ולתת ללקוחות להמתין. הוא ידע שיחכו לו ולא ילכו למקום אחר – לא היה מקום אחר."
מיקומה של החנות לפי גד פרומקין היה במורד רחוב דוד, מול הבזאר הנמצא מעל לשוק הבשמים.
על הבנק כותב גם אפרים כהן רייס בספרו "מזכרונות איש ירושלים":
"בירושלים היו אז שני בנקים וחצי: הבנק של ולירו והבנק של השויצרים שפיטלר ופרוטיגר. חצי הבנק היתה חנותו של המבורגר ברחוב הבטראק. יתרון על כל הבנקים נתתי לחצי הבנק דוקא. בחנות זו אפשר היה לשמוע גם חדשות מן העיר, וגם מעט לשון הרע.
נטע – הירש המבורגר היה יושב תכופות בחנותו, כשהוא לבוש בגדי שבת ומועד, וחבוש בשטריימל לראשו. לקוחותיו היו פוקדים אותו אז בברכת "מזל טוב", ושואלים: בעל הברית , מי הוא. נטע הירש היה מוהל מפורסם בעיר, ויום שחל ברית מילה, היה כל היום כולו יושב בחנותו בבגדי שבת."
בנו של נטע – הירש, חיים המבורגר, פירסם ספר זכרונות בשם: "שלשה עולמות", בו הוא מספר על החיים בירושלים בכלל, ועל חיי משפחתו בפרט. חיים המבורגר שימש בבחרותו כפקיד בבנק, ועזר לאביו ולדודו – פנחס המבורגר, שגם הוא עבד בבנק.
על הבנק כותב חיים המבורגר:
"הבנק של אבא ושותפיו יצא טבעו בעולם בשם: "נתן המבורגר". הבנק היה הגדול והיחיד ליהודים האשכנזים בארץ ישראל. האשראי שלו היה בלתי מוגבל, וסחר עם כל הבנקים הגדולים באירופה."
אבל על נטע – הירש הגיעו ימים קשים והוא פשט את הרגל.
את גרסתו למהלכים שהביאו לפשיטת הרגל מביא חיים המבורגר:
"היה בירושלים סוחר גדול שלווה כספים מנטע – הירש, וגם פרע את חובותיו בזמן. הוא לווה גם מבנקים אחרים, וכשהסתבך בחובות לווה ממלוים בריבית והחזיר את חובותיו לבנקים, כדי לא להפסיד את האשראי שנתנו לו. בחדש תשרי תר"ס (1899), נפטר האיש בפתאומיות, ואז התגלו מהם חובותיו האמיתיים. מלבד החוב לנטע – הירש שהלך לטמיון, גרם הדבר לבהלה בכל שוק הכספים של ירושלים. אנשים איבדו את אמונם בבנק, הוציאו את כספם והבנק התמוטט."
נטע הירש סיים את חייו כאיש עני המסתגר בביתו, ב – י"ב שבט תרע"ב (1912).
לאחר מותו כתב עליו עתונו של בן יהודה – "האור":
"בימי השולחנות, היתה ירושלים כולה, לאמר ירושלים הכספית ביד האחים המבורגר, והם היו משלמים למוסדות קמעא קמעא, ושם טוב היה להם לא רק בירושלים, אלא גם בהרבה ערים אירופאיות גדולות… אולם הימים הטובים עברו, ותבוא שואה על האחים, ותזעזעם, וירדו מנכסיהם, ויהיו לעניים, אבדו את כל כספם וגם כסף אחרים, וירדו מגדולתם, ובשנים האחרונות חיו האחים חיי צער ועוני.
היו ימים שלא היתה להם אף פרוטה אחת לקנות בה חתיכת לחם, ובמקום שהיו מלובשים יפה בימים ראשונים, היו בעת האחרונה לבושים מלבושים לא יפים. וברור הוא שאלמלא מת ר' נטע – צבי המבורגר "עוד בהיותו בהנוצות", כמו שאומרים, היו מכריזים ביטול מלאכה, ותלמידי הת"ת כולם היו הולכים וצווחים: "צדק לפניך יהלך וישם לדרך פעמיו", אך עני מת המבורגר, ומי זה יחלוק כבוד לעני."