חשמל לירושלים

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "חיים והווי בירושלים"

 

החשמל הגיע לירושלים כבר במאה ה – 19 בתקופה העותומנית, עוד לפני שהיתה בעיר חברת חשמל מסודרת.  החשמל סופק אז בעזרת גנרטורים שהפעילו גורמים פרטיים.  ידיעה ראשונה בנושא זה אנו מוצאים בעיתון האור מהתאריך 12/5/1893, וכך נאמר בידיעה:

" וחוצות ירושלים מלאים סירים וסירות (מלשון סיר – אדון) מהשירה הקתולית.  רובם כמרים צרפתים, ומהחילונים, לא הכמרים, הרוב היו נשים ורובן זקנות.  אבל יש, לפחות מעט, גם בחורות טובות מראה.  רוב הסירים והסירות מתאכסנים בבית הכנסת אורחים הנהדר של הקתולים, "נוטרדאם דה פראנס" שתחת ראשות האב הנכבד ג'רמר, וביתר הדירים (חצרות) ובתי הכנסת אורחים של הקתולים, ומעט מהם בבתי האורחים בעיר.  "נוטרדאם דה פראנס" נטו אוהל גדול ואור חשמל יאיר אותו בלילה.  מכונות מנורות החשמל הביאו אותם מצרפת והמכניק ביוקסמן הקים המכונות וכונן הכל, והנה זכתה ירושלים, בפינה אחת לפחות, לאור חשמל בכל חוצות עירנו?"

בתאריך 9/6/1910 כתב "האור":

"בעיתונים האיטלקיים נאמר כי חברה איטלקית – בלגית רוצה לפנות לממשלה העותומנית בבקשת רישיונות לבנות חשמליות בירושלים, רכבת חשמלית מירושלים ליריחו, ויחד עם זאת תיקח עליה את הארת יפו וירושלים. החברה הזאת תיקח עליה כל ההוצאות, אלא שמבקשת היא את הרישיון לשלושים שנה."

בתאריך 5/1/1911 כתב "האור":

הודיעונו כי בעל בית הרפואות אשר על יד חנויות האדון רבינוביץ ציוה להביא מאירופה מכונה להכנת חשמל, המכונה הזו תוכל לתת יום יום מידה רבה של חשמל, כדי להאיר, לא בלבד את בית הרפואות, אלא עוד כמה וכמה חנויות ובתים ובהיות שכל איש פרטי יוכל לכונן חוטים חשמליים מבית לכל החנויות והבתים הסמוכים , בתנאי שלא יעברו איזה רחוב או אחוזת של הממשלה – ישתמשו השכנים במכונה זו גם הם וכל החנויות הסמוכות – של רבינוביץ ושל אימברגר, של הדואר הגרמני ודירת הבנק העותומני בעליה השניה תוארנה כולם בחשמל.  כידוע יש כבר בעירנו שלשה מקומות המוארים בחשמל: מכון הדומיניקנים, מכון הגרמנים על הר הזיתים, המלון הגדול של ה. זילט.  בית הרפואות הערבי יהיה הרביעי.  זוהי קידמה."

פרסומת לבעל בית מלאכה לתיקונים והתקנות של חשמל התפרסמה ב"האור" 24/9/1912:

"בית מסחר ומלאכת חשמל יעקב רובינשיין – חשמליון מדופלם – ירושלים רחוב יפו מול גן העיר, מוכר עושה, מתקן:  פעמוני חשמל, פנסי כיס חשמלי, בטריות חשמל תמיד חדשות, סח רחוק (טלפון), מנורות חשמל לחדרי מיטות, מנורות חשמל לרפואה מעשרים פרנק ומעלה וכן כל מיני עבודות חשמל.  מתקבלת עבודה גם מחוץ לירושלים."

ומודעה נוספת של אותו בעל עסק:

"חשמל בביתו יוכל לרכוש כל מי שרוצה בזה, כי מנורות חשמליות לחדר המיטות, להמבוא, לבתי הכבוד עושה יפה מאד החשמליון יעקב רובינשטיין.  אין יותר צורך במדלקים, ולא בשמן אדמה, ולא בשמן זית ולא בנר.  במקום כל אלה דחיקה קלה על כפתור שבכותל – ויהי אור! ואין פחד שריפה."

בתאריך 6/5/1913 כתב "האור":

"תודיע הסטמבול כי חברה צרפתית פנתה להממשלה בבקשה להרשות לה לבנות מסילה לחשמליות  מירושלים ליריחו ולים המלח ולירדן.  החברה חושבת להשיג את הכוחות החשמליים בזרמי הירדן, ובטוחה היא שאז תוכל גם להאיר את יריחו, את ירושלים וסביבותיה בחשמל".

בשנת 1914 קיבל יווני בשם אויריפידס מברומטיס את הרישיון לייצר חשמל בירושלים ממושל ירושלים העותומני.  הוא קיבל גם את הזכות להקים ולהפעיל בעיר רכבת קלה חשמלית.  גם פנחס רוטנברג ביקש זיכיון להאיר את ירושלים אבל עד שנת 1926 לא נעשה דבר.  הנציב העליון התערב ובעזרת בית הדין הבינלאומי בהאג נמכר הזיכיון לחברה בריטית בשם "בלפור ביטי" שכלל גם הספקת חשמל ומכירתו לששים שנה שכלל את ירושלים מזרח ומערב, ועד יריחו במזרח, עד רמאללה ואל בירה בצפון, ועד בית ג'אלה, בית סחור ובית לחם בדרום.  החברה בנתה את תחנת הכוח ברחוב "דרך בית לחם".  במלחמת השחרור ברחו העובדים הערבים והעובדים היהודים הפעילו את התחנה עם האנגלים, אבל החשמל סופק רק לחלק הישראלי.  שנתיים לא סופק חשמל לצד הירדני עד שהאנגלים בנו תחנת כוח קטנה בואדי ג'וז.  בשנת 1954 קנתה חברת החשמל הישראלית את המבנה בדרך בית לחם והפעילה אותו עד שנות ה – 60, ומאז שימשה רק כתחנה לחירום.  בסוף שנות ה – 80 נעזב המבנה ובשנות ה – 90 עבר תהליך שימור ומאז הוא משמש כתחנת מעבר.

מבנה תחנת הכוח ברחוב דרך בית לחם

ובאשר לצד הירדני…בשנת 1957 הוקמה תחנה חדשה "ירושלים-ירדן" בשאופט שסיפקה חשמל לירושלים המזרחית, בית לחם, בית ג'אלה, בית סחור, רמאללה ואל בירה ובשנת 1966 גם לחברון וליריחו.  לאחר מלחמת ששת הימים סיפקה החברה הערבית חשמל גם לשכונות החדשות שהשטח שלהם היה בידי ירדן עד אז, כמו: רמת אשכול, גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית, נוה יעקב, תלפיות מזרח, מעלה אדומים וכד'.  השכונות המחוברות לחברה המזרח ירושלמית סבלו מהפסקות חשמל תכופות בגלל ריבוי הצרכנים והציוד הישן וביקשו להתחבר לחברה הישראלית.  זה בוצע עם פקיעת הזיכיון בשנת 1987.  במבצע שארך לילה אחד ונקרא: "אור לגויים". באותו לילה כל השכונות היהודיות עברו לחברה הישראלית.

כיום החשמל מיוצר בישראל ומועבר לשטחי הראשות בעזרת תחנת תמסורת של החברה הערבית ומשם היא מספקת אותו לצרכניה.