מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "אישים בירושלים"
דה האן נולד בהולנד למשפחה דתית מרובת ילדים. בגיל צעיר הפך לחילוני ואף התחתן עם אשה נוצריה המבוגרת ממנו ב – 9 שנים. הוא היה הומוסקסואל ואת זה יודעים מכתביו אם כי באופן רשמי הוא לא אמר את זה. היה עורך דין, עיתונאי ואף עשה דוקטורט במשפטים. מאוחר יותר, לאחר מסע לרוסיה חזר להיות דתי וגם ציוני.
בשנת 1919 עלה ארצה וקיווה להשתלב בעשיה הציונית ובאקדמיה אבל נידחה.
בשנת 1921 ניהל את בית הספר "דורש ציון" שהיה תלמוד תורה ספרדי. כן התפרנס משליחת כתבות לעיתון בהולנד, מפרסום שיריו ומעבודתו כמרצה למשפטים בבית הספר לכלכלה ומשפט של ממשלת המנדט בארץ ישראל.
כל זה הוביל אותו להתחבר עם העדה החרדית הקיצונית המתנגדת לחילוניות ולציונות, ונעשה למקורבו של ר' חיים זוננפלד מנהיגה. גם בדמותו החרדית המשיך את אורח חייו הכפול והתראה עם בחורים ערביים.
במסגרת התחברותו לעדה החרדית רתם את כישוריו למלחמה של העדה בציונות, בועד העיר של יהודי ירושלים וברב הראשי שפעל במסגרת הרבנות הראשית – הרב קוק.
אנו עוסקים בתקופת המנדט כאשר היישוב היהודי בארץ מנסה לקבל כמה שיותר עצמאות במסגרת שלטון המנדט הבריטי ומתוך מגמה, לטווח ארוך יותר, להקים מדינה. החרדים, וביחוד הגורמים הקיצוניים בהם שחיו בירושלים, חששו לעצמאותם ולפגיעה באורח החיים הדתי שלהם ולכן פעלו לקבלת העצמאות שלהם במסגרת המנדט הבריטי שלא דרך המוסדות הציוניים החילוניים שרצו לכפות עליהם את דרכם. על הפרק עמדה אז "חוקת הקהילות" שקידמה הנהגת הישוב שקבעה קהילה אחת של הישוב היהודי בארץ ישראל כאשר החובות והזכויות חלות על כל חבריה. הקהילה הזו תהיה אחראית על נושאי: דת, חינוך, תרבות, בריאות, שירותים מוניציפליים וכד'. הקהילה תייצג את חבריה בפני הועד הלאומי ומקורותיה הכספיים יבואו מחברי הקהילה. מכיוון שהיישוב החרדי היה מיעוט באופן כללי הרי החוקה קובעת שהוא יהיה כפוף וגם ישלם מיסים לראשות הקהילה החילונית.
וכך כתבו בעצומה שהגישו לנציב העליון הרברט סמואל:
"אנחנו האשכנזים הח"מ מתכבדים להודיע למעלת כבוד הממשלה ירום הודה, כי אין לנו שום שייכות לא לוועד העיר ליהודי ירושלים ולא לוועד הלאומי. אנחנו לא השתתפנו בבחירתם ומחינו נגדם בעת הבחירה ואין אנו מכירים בסמכותם עלינו, והננו מוחים בכל תוקף נגד זכותם להטיל מיסים עלינו ולהתערב בענייני קהילתנו…"
הם דרשו להיות קהילה עצמאית עם כל מה שמשתמע מכך.
נושא דברם היה דה האן שגייס את כל כשרונו הדיפלומטי לצורך העניין. הוא שלח מכתבים ופנה לכל גורם שיכול היה לעזור. הוא פנה לנציב העליון ולעוד אישים רבי מעלה בממשל הבריטי בארץ ובאנגליה ואף נפגש עם אישים שונים כדי לטרפד את "חוקת הקהילות".
יום לפני הירצחו עמד לצאת ללונדון יחד עם עוד שני חברים – דר' ואלאך ובנימין הורביץ, כדי לפעול נגד חוקת הקהילות וכדי למסור הצהרה חתומה על ידי אלפי חתימות ובה התנגדות לתלות במוסדות החילוניים וברבנות הראשית. ראשי ההגנה ראו בכך צעד אנטי ציוני מובהק הבא לשלול את הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. הנסיעה לא התקיימה. הרצח של דה האן מנע אותה.
הוא אירגן משלחת חרדית כדי להיפגש עם האמיר עבדללה מירדן והמלך חוסיין בן עלי אביו של עבדללה, והציג בפניהם את עמדותיו שייצגו את הצבור החרדי – קיצוני, כנגד עמדת היישוב בארץ. הוא הסביר להם שהוא מייצג חלק גדול מהיהדות בארץ ובעולם וכל הסכם עם הגופים הציוניים לא חל עליהם . הוא תקף את הציונות, ואת עמדותיו פרסם גם בעולם. הוא נפגש עם מקס איטקן בעליו של העיתון הבריטי "דיילי אקספרס" כאשר היה בארץ וביקש ממנו לפרסם את מאמריו האנטי ציוניים בעיתונו ואכן הוא הרשה לו.
וכך כתב על דה האן עיתון ה"ארץ":
"דה האן הרבה להרע לחיינו הציבוריים, ופגיעתו בהם היתה רעה…הכניס…את יסוד ההרס והשטנה שאינה יודעת גבול, את המלחמה הקיצונית שאינה בודקת באמצעים ואין עמה אחריות… נלחם מיום ליום בשם הישוב העברי בארץ ישראל…בדרכים ובתכסיסים שלא היו מצויים לפניו בעולמנו, בעזרת אויבים ושונאים מן החוץ…חוטא שכולו חידה סתומה ומופלאה, בעל כשרונות מזהירים ורוח אפלה, איש המלחמה והמחתרת, עשוי לבלי חת ומלא נכלי מזימות של חושך אוכלת במחשך"
כאמור לעיל עמד דה האן לנסוע ללונדון כדי לקדם את מטרות שולחיו החרדים. הנסיעה היתה אמורה להתבצע ב – 1 ליולי 1924, אבל יום אחד לפני זה ב – 30/6/1924 כאשר דה האן יצא מבית הכנסת שבבית החולים שערי צדק לרחוב יפו השיגו אותו שלשה כדורי המתנקש שנעלם לאחר הרצח. למעשה הרוצח לא נתפס וממשלת המנדט סגרה את התיק.
היסטוריונים קובעים שהיה זה אברהם תהומי – איש ההגנה ולימים ממקימי אצ"ל ומפקדו הראשון. כעל נותני ההוראה מצביעים על יוסף הכט שהיה מפקד ההגנה ועל יצחק בן צבי, לימים נשיאה השני של המדינה. תהומי עצמו הכחיש את הספור.
כיום כמעט ברור לגמרי שהיוזמים לפעולה היו חברי תא מחתרתי לאומי קיצוני שנקרא "המפעל" שהיו חלק מ"קבוצת השרון" שהקימה את קבוץ יפעת. אנשי "המפעל" פעלו לקידום פעילויות לאומיות שונות ולא בחלו גם באלימות. בראש הקבוצה עמד אליהו בן חורין, שגם צירף אליו כמה מחבריו שאינם חברי הקבוצה, בהם אברהם תהומי.
על מצבתו של דה האן נכתב:
."האי שופרא דבלי בעפרא
פ"נ
המלומד המצוין, החכם הנעלה רב הפעלים, ר' יעקב ישראל ב"ר יצחק הלוי ז"ל
ד"ר דע-האאן, אשר זנח אחריו כל חמודות תבל וישלח נפשו מנגד וילחם כארי,
כגיבור בלי חת, ויגן בכל ליבו ונפשו וכנפול לפני בני עולה נפל חלל בדמי ימיו
ובמבחר שנותיו, באור ליום ג' כ"ט בסיון שנת תרפ"ד. המנוח עלה לארץ הקודש
בשנת תרע"ט ויהי חבר ליראי ה' ובעצתו ובחכמתו עזר ופעל במרץ רב בהנהלת
הרבה מוסדות צדקה וחסד בארץ הקודש עד יומו האחרון.
זכרה לו אלקים לטובה כל אשר פעל ועשה.
ת.נ.צ.ב.ה"